המתנה שלו (סיפור בהמשכים) - חלק שני

הוא שומע את הרכב שלה מותנע. היא מתחילה לצאת מהחנייה ומדוממת את המנוע.
מה קרה? - הוא חושב.

אחרי רגע היא שוב בבית.
"אוי חמודי, הבטחתי להשאיר אותך נקי".
אהובתו לוקחת מטליות לחות ומנקה את הפנים שלו מהמיצים שלה.

נותנת לו נשיקה מתגרה
ויוצאת.
שוב חוזרת, ומעמעמת את האורות.

הוא יודע מה יקרה, והוא חושש. אולי אפילו חושש מאוד.

הוא מתחיל לחשוב על כל הסרטים הגרועים ביותר שהולכים להיות, הוא לא מספיק מכיר את איריס, ואולי היא לא תגיב למילת הקוד.
ומצד שני הוא היה מגורה פחד, הוא ראה תמונות של איריס, והוא ידע שלאיריס יש את הרשות לתת לו לגמור.

מנעול הדלת השמיע רעשים, הדלת נפתחה, המשחק שלה מתחיל.

הוא שומע את קול העקבים שלה מתקרב אליו, הוא רואה אותה, כולה בשחור, שיער צבוע לבלונד, מבט מתנשא.
היא מגיעה, עומדת מעל לראשו, מפשקת את רגליה.
היא מסתכלת עליו מלמעלה, הוא מביט אליה, עוצם את העיניים.

היא נשארת לעמוד מעליו, פוקח את העיניים, הוא רואה את המבט שלה יציב בתוכו, את הרגליים שלה, עטופות בגרביונים שחורים,
חזיית עור, וחצאית עור.
האוזניים שלו ליד העקבים שלה.
הוא רוצה שהיא תעשה משהו, שלא תהיה השתיקה הזאת, המבט המתנשא. שתתעלל בו כבר,
אבל היא שקטה, מסתכלת עליו מלמעלה.

הוא מסובב את הראש ימינה ושמאלה - תנועה לא רצונית
עוצם את העניים, פוקח אותן, עוצם
היא עדיין שם עם המבט שלה.

הוא מסתכל עליה, היא עליו במבט ארוך.

"איך בא לי להשתין עליך" איריס אומרת.
הוא רוצה לרגע למחות,
"כן, אני יודעת שזה לא בתוכנית, אני לא אעשה את זה,
אבל אתה כל כך מגרה שאתה למטה, מושפלי חמוד שלי."

היא מסתכלת עליו, מלמעלה,
ויורקת עליו, על הפנים.

הוא נבהל, לזה הוא לא ציפה.

הוא מפנה את הפנים לימין.
איריס יורקת עליו, ולו אין לאן לברוח, מה לעשות.

היא לוקחת את נעל העקב שלה, ודורכת על לחיו.
"איזה מושפל אתה."
קצת כואב לו אבל במיוחד מתחיל לצרוב לו בגרון.

איריס, שבקושי החליף איתה כמה מילים בחיים, ככה מתנהגת אליו.
הוא יודע שזה מתוכנן, אבל ההשפלה חזקה ממנו

"השעה הקרובה הולכת להיות מלהיבה עבורי, ואולי אם תהיה מספיק טוב תקבל מתנה בסוף."

הוא יודע למה היא מתכוונת. אבל הוא לא מתכוון להתגרות ממנה. לא רוצה שיעמוד לו, לא רוצה שתשלוט בו ובזקפה שלו. לא רוצה להתחנן אליה לגמור.

"תסתכל עלי."
הוא מעז להביא את הראש לאמצע, להישיר מבט.
היא מעליו.
"תפתח את הפה, אפס."

הוא פותח.
הוא מסתכל עליה, היא עליו, הפה שלו פתוח.
"שלא תעיז לסגור אותו, ברור?"
הוא מהנהן בראש.

הפה שלו פתוח, המבט המתנשא שלה פוגש את שלו.
היא יורקת, לתוך הפה שלו.
"תבלע, אפס."

הוא בולע.

היא עושה סיבוב לרגע,
הוא נלחץ שלא יהיו עוד דברים לא צפויים.
מתברר שהיא רק הורידה את החצאית והתחתונים. עומדת שוב מעליו, הפעם קצת יותר קדימה.

עכשיו הוא לא רואה את הפנים שלה, רק את הכוס שלה.

מגולח, ורוד אדום, מעליו. לאט לאט היא מתיישבת עליו, על הפנים.

הוא מרגיש את הרטיבות שלה נדבקת לפנים שלו.
מרגיש איך שהיא מתחילה להתחכך בו, סביב הפה, סביב האף.
הוא לא רוצה ללקק אותה.

הוא יודע שזה מה שהיא מצפה לו, אבל הוא לא רוצה -
לא כל כך בקלות.
שתבקש את זה ממנו הוא חושב בתוכו, אולי מנסה לשבור את השליטה שלה.

אבל היא לא מבקשת.
היא מתחילה להתחכך עליו.
הוא מרגיש את הכוס שלה עולה לאף שלו, יורד לשפתים שלו (שהוא מחזיק קפוצות), לסנטר,
לשפתיים, לאף, לסנטר.
היא מתחילה להתענג עליו.
הוא מרגיש את הלחות שממלאת את פניו, את המיצים שלה עליו.
עולה לשפתים, לאף.

הוא מתחילה להיאנח.
מנסה לנשום כשהוא יכול,
אבל לא, הוא לא יעזור לה לגמור, הוא לא ילקק אותה.
הוא מחזיק את עצמו, מנסה לנשום.

היא בכלל לא רואה אותו, מתרכזת בעצמה, בחיכוך של הדגדגן שלה על פניו.

הקולות שלה (או אולי המיצים שלה) מחרמנים אותו.

הוא מהדק את הלסתות שלו.
לא, הוא החליט שהוא לא מלקק אותה - אז לא.

היא ממשיכה בשלה, לא מתחשבת בו,
רק הפנים שלו יותר ויותר רטובים ולחים ממנה.
היא מתחילה להעלות את עצמה לשיאים בעזרת הפנים שלו.

לבסוף הוא לא עומד בפיתוי.
הוא מוצא את עצמו מוציא את הלשון שלו ומנסה ללקק אותה, לספוג את המיצים שלה, ללקק את הדגדן שלה.

מתרגש מהטעם שלה.

היא עוצרת.
היא מתיישבת על החזה שלו.
סטירה.

"אני נתתי לך רשות ללקק אותי?
כלב.
אני הרשיתי לך לזהם אותי?
מה, לא יכולת לעמוד בפיתוי חתיכת עבד עלוב?!"

סטירה נוספת.

הוא מבולבל.
היא מסתכלת בעיניים שלו, ומתחת לבגדים הוא מרגיש את היד שלה נוגעת בזין שלו.
הוא מרגיש את הזקפה שלו ומתבייש.
היא ניצחה.
הטעם הכואב-מענג של ההשפלה על כך שהיא ניצחה מתפשט בתוכו.

"אוי, אני מבינה חמודי, התגרית מזה."
היא מסתכלת עליו ברוך ובטון מתפנק אומרת לו: "אה, אתה אוהב להיות מושפלי כזה."
הוא מבולבל מהנוקשות המתחלפת לרכות שלה.


היא נותנת לו נשיקה עמוקה בפה, הוא מרגיש את הלשון שלה עמוק בתוכו,
העיניים שלו נעצמות, הוא מתמכר לנשיקה.

ופתאום היא נושכת לו את הלשון,
היא מחזיקה את לשונו בין שיניה.
הוא מנסה לסובב את ראשו, מנסה להפעיל את ידיו, אבל הן קשורות.
רגע ארוך מנסה להיאבק
ואז הוא נכנע, ב- freeze,
מחכה.
שוב הפתיעה אותו.

היא משחררת את הלשון שלו ומתחילה לצחוק.
"ככה יעשה למי שמלקק אותי בלי רשות.
כלב!"

היא קמה ממנו, הוא עוד מספיק לראות את הכוס האדום שלה.
היא מתעסקת עם התיק שלה.

הוא קולט כמה שהוא הפסיד במערכה. היא השפילה אותו, היא שולטת בו.

היא חוזרת מחויכת, מתיישבת על החזה שלו.

הוא לא מצליח לקלוט מה יש לה ביד.
נותנת לו שוב נשיקה ממכרת.

"חמודי, בלי רשותי לא מלקקים אותי.
זה ברור?"

הוא מהנהן בראש.
"וכדי שנדאג שלא תעשה זאת שוב
נשים עליך פלסטר", היא מחייכת.

היא מגלה פלסטר בידה. עכשיו הפה שלו סגור, נתון בפלסטר עבה.

היא טיפה מרחיקה את המבט שלה, מסתכלת עליו.
נראה שהיא מרוצה ממעשה ידיה.
"יפה", היא מפליטה.

"לא אתה, כלב", היא סוטרת לו קלות על פניו, "הפלסטר".

היא מתחילה להתמרח עליו שוב.
אבל היא לא יורדת לפה, כלומר הכוס שלה בכלל לא נוגע בפלסטר.

היא מתמרחת על כל פניו, רק לא על הפלסטר.

בכל רגע שהוא יכול הוא נושם
הוא מוטרף מהריח,
או אולי זה מחוסר האוויר.

היא מחליקה עליו, המיצים שלה עליו
הוא נושם-לא נושם,
מגורה-לא מגורה.

אחרי כמה רגעים ארוכים היא מתמוטטת עליו.

היא גמרה.
כולו מלא מיצים, חנוק בין ירכיה,
שוב, הוא בקושי יכול לנשום.
הוא נחנק, מוציא קולות, מנסה להזיז את הידים הקשורות.
אוויר...
אבל היא לא שמה לב (או שאולי זה בכוונה?)
ואז -

צלצול בדלת.
היא משתהה לרגע
וקמה לפתוח.

הוא לוקח נשימה עמוקה,
מי זה בדלת? - הוא תוהה...