לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הפנטזיה הבלונדינית שלי

מאת הפולניה​(אחרת)     30 ביול 04 1826
א. הוא גבר כהה, שרירי ודק. רחב כתפיים, בעל שער שחור חלק, עור קטיפה שחום ועיני פחם ארוכות ריסים. הוא אהבת חיי, בעלי ואדוני, אלוף נעורי, חברי הטוב ביותר ושותפי לחיים. הראשון והאחרון שלי, אבל... כולם יודעים מה זה גברים, בעיקר גברים כמונו שאוהבים גברים. אפילו הנשים מסכימות שמותר לקבל תאבון בחוץ בתנאי שאוכלים בבית.

אני רואה את הילדון הבהיר והעגלגל הזה כל פעם שאני הולך לעשות קניות בסופר. הוא במחלקת החלב. מסדר קוטג'ים, מרענן יוגורטים, ועוזר כשצריך לטפל בירקות. גם ממקררי הגלידה והקפואים הוא לא מושך את ידיו. הוא צעיר חמוד, כחול עיניים, ותמיד מחייך אלי בבישנות ומסמיק כשהוא אומר שלום. אני מחייך אליו חזרה ואומר שלום גם כן. לא, אני לא מסמיק. בגילי לא מסמיקים כל כך מהר, אבל אני כן מקבל תאבון.

הקניות הן התחום שלי ולכן א. כמעט שלא נפגש עם הפנטזיה הבלונדינית שלי, ועדיף ככה, אבל דווקא היום הוא החליט להיות חביב ולעזור לי, ופתאום הם עמדו שם זה מול זה, המציאות האהובה שלי מול הפנטזיה שלא אמורה להתגשם.
אני מודה שהפעם כן הסמקתי. א. המגלה כישורי טלפתיה על אנושיים כשזה נוגע אלי קלט אותי בלי בעיות.

כשחזרנו הביתה התברר ששכחתי לקנות חלב. קורה לא? "אני אביא את החלב." התנדב א. למרבה פליאתי לחזור לסופר. "אל תטריח את עצמך, אתה תשכב לך כאן על המיטה ותמתין לי" אמר בקול הזה, הרך והנוזלי משהו, שמעביר בי תמיד רעד, והדף אותי לחדר השינה שלנו, מביט בי במבט חורך שגורם לברכי לרעוד, ולזין שלי לעמוד. "תתפשט ותשכב. אני הולך להביא משהו שישעשע אותך עד שאחזור מהסופר." אמר כמעט בחביבות, וליטף את שפתי התחתונה בכרית אגודלו, עיניו קודחות בעיני.

הוא פנה לצאת בעוד אני מעיף מעלי את בגדי ונשכב בצייתנות על המיטה. אני שוכב עירום ושומע אותו פותח מגרות בארון הישן בחדר האורחים, מהמהם שיר בזיוף נוראי, ועוצם את עיני, רועד ולא מקור, ממתין לבאות. הוא שב די מהר. "יופי! תישאר ככה, עם עיניים עצומות" אמר בשביעות רצון, רכן ונשק קלות על מצחי.
זהו, עכשיו זה מתחיל!

ידיי נכבלות למעקה המיטה בחגורת בד שנלקחה מחלוק אמבטיה ישן ומרוט. הקשר רופף למדי ובקלות אוכל להתיר אותו אם ארצה. עד היום, כבר כמעט עשרים שנה, מעולם לא רציתי, וכנראה שגם לא ארצה בעתיד. כרית נדחפת מתחת לעכוזי, אני מצטווה לפשק את רגלי ולהרים אותן כך שכפות רגלי מונחות על המעקה התחתון של המיטה. הוא כובל אותן בצורה סמלית למדי ואומר לי שאני יכול לכופף את ברכי אם ארצה. אני מודה לו ובתשובה מקבל עוד נשיקה מרפרפת על שפתי, ואז הוא נאנח עמוקות ואצבעו מגששת בפי הטבעת שלי, משמנת אותו בעדינות. הזין שלי עומד דום, משתוקק למגעו, אבל זה לא קורה. מה שכן קורה זה חבל מחוספס שנכרך סביבו וסביב הביצים שלי. מתון מתון, בזהירות רבה, במומחיות של אמן, הוא מלפף את כל האברים הרגישים שלי, מקבע אותם ומשאיר חופשייה מכבלים רק את כיפת הזין שלי המטפטף מרוב התרגשות. לגמור אני לא יכול ולא אוכל עד שיתיר אותי, אבל אני לא מתלונן. הלחץ הנעים של החבל המחוספס על הזין והביצים מרגש אותי נורא. אני משתוקק להביט, אבל חושש לבקש.

"אתה רוצה לראות איך זה נראה ?" שואל א. שכאמור קורא בי כבספר פתוח.
"כן. בבקשה."
"אז תסתכל" הוא מגחך לנפשו, גאה במעשה ידיו להתפאר.
ואכן, יש במה להתגאות. זה נראה נהדר. החבל צבעוני וחדש ושתי ידיות עץ אדומות חלקות ומשומנות משתלשלות ממנו.
"זה חבל קפיצה." עונה א. לשאלה שלא שאלתי. "קניתי אותו פעם וכבר מזמן רציתי ..." עוד הוא מדבר לפי תומו, והנה ידית אחת נבלעת בחור שלי ומיד אחריה גם השניה. עכשיו אני חייב לקפל מעט את ברכי. החבל מתוח כעת והזין שלי עומד זקוף וקשור.

אני מוטל חסר אונים, מיוחם ומתנשם על המיטה, מביט בא. שנראה מאושר וגאה.
הוא מלקק בלשונו את כיפת הזין הלח שלי, סוחט ממני גניחה, ומחייך, מרוצה מעצמו. אני מחזיר לו חיוך וחש איך האהבה אליו ממלאת אותי עד לבלי הכיל.
"אני יוצא לרגע. אל תזוז לשום מקום בלעדי" זרק לי בגיחוך, וסובב את השעון המעורר כך שאוכל לראות מה השעה. "תוך שעה גג אני חוזר" הבטיח ונעלם.
אחרי ארבעים דקות המפתח שלו מקרקש במנעול הדלת.

אני לא מופתע לגלות שהוא לא לבד. הפנטזיה שלי חזרה איתו. מבעד לדלת הפתוחה למחצה של חדר השינה אני רואה שהילד משועבד לחלוטין לרצונו.
נכון, הפעם זה רק ילדון ביישן ובתולי שרק חיכה להיקטף, אבל אני הרי מכיר אותו, גם אם זה היה גבר מנוסה יותר א. היה עושה בו כרצונו. הוא פשוט כזה, תמיד היה, בגלל זה אני אוהב אותו כל כך, בגלל זה אני שוכב שם במצב הדי טפשי הזה, מיוחם כמו מילואימניק צעיר, וממתין בקוצר רוח שהוא יזכר גם בי.

קודם הוא מפשיט את הילד שלא שם לב לנוכחותי האילמת. הוא עסוק מדי במה שמעוללות ידיו של א. בין רגליו, ואין לו ראש להביט לחדר השינה. אין דבר, הוא עוד יגלה אותי. אני שומע את א. לוקח אותו להתרחץ ועוצם את עיני, מתרכז בחוש השמיעה שלי, מפעיל את הדמיון הפעיל מאוד שלי, ומנחש די בקלות מתי הנער כבר עירום, מתי הוא זוכה לשים את ידיו ופיו על הזין המפואר של א. שומע אותם מצחקקים יחד ויודע שהם מסתבנים כעת, וכשהילד גונח אני יודע, למרות שאני לא רואה כלום, שאצבעותיו הזריזות של א. מפלסות כעת את דרכן אל החור ההדוק והורוד שלו. אחר כך הוא מובל לחדר השינה ומגלה אותי שם. עיניו נפגשות בעיני ופניו מסמיקות. הוא באמת מתוק - ורוד ועגלגל, וחמוד נורא. ילדון נבוך, מתבייש וחרמן. הכל בעת ובעונה אחת. קצת יותר מידי לצעיר חמוד ולא מנוסה שכזה.

"זה לא כואב לו ?" הוא שואל בבישנות את א. מורה עלי בסנטרו.
א. מגחך ומביט בי. "כואב לך משהו ע." הוא שואל.
"לך תזדיין!" אני עונה לו בגסות, ואחר כך לא יכול להתאפק ומחייך גם כן.
"זה רעיון" כובש א. את צחוקו ומוביל את הילד למיטה.
"בן כמה אתה?" אני שואל קצת באיחור כשהוא כבר כורע מעלי, החור המתוק והורוד שלו מרחף מעל פי, והביצים שלו מתנדנדות מעלי כמו פרות בשלים.
"הוא בן שמונה עשרה. בעוד שבוע הוא מתגייס." עונה א. במקומו, ולופת במיומנות את הזין הזקוף והורוד של הנער, מכוון אותו כך שהחור שלו יתלבש בדיוק על לשוני המושטת. אני נרמז ומתחיל לזיין אותו עם הלשון שלי. הוא מתוק כמו סוכריה, ובלי להרגיש כמעט אני משחרר יד אחת כדי לגעת בעור הרך והורדרד הזה. זה כל כך טוב, וכמה שאני מתחרמן יותר ככה החבל נמתח יותר ולוחץ יותר, ואני נעשה מיוחם ולהוט יותר. בשלב כלשהו הכבלים מוסרים מעל גפי ומיד אחר כך הנער גומר בפי, צועק מרוב הנאה. לפני שאני מתאושש הזין שלו נעמד שוב, מוכיח את נכונות התיאוריה שהנעורים מבוזבזים על הצעירים.

א. מרחם עלי וגם הזין שלי משתחרר סוף סוף מכבליו, ומיד נכנס למקום שאליו שאף להגיע זה מכבר. כן, החור ההוא, ההדוק הורוד והבתולי. האמת, אני חושב שהכבוד לבתק את בתוליו של הילדון מגיע לא. הוגה ומהנדס כל הקומבינה, אבל הילד נבהל מהממדים של א. ומעדיף אותי. אני לא מאשים אותו, גם אני פחדתי בהתחלה ובכל זאת והתגברתי. טוב, אני הייתי מאוהב, הוא רק חרמן, ולכן הוא מסתפק בזין שלי, ונדמה שזה די והותר בשבילו. אנחנו משתעשעים עם הילד בעדינות, מניחים לו לעשות כמעט כל מה שהוא רוצה, והוא רוצה לעשות הרבה מאוד, וצוחקים כשהוא אומר לנו בהתרגשות שזו מתנת הגיוס הטובה ביותר שאפשר לקבל. רק דבר אחד לא מניח לו א. שממשיך לנהל ביד רכה אך תקיפה את כל העסק - הוא לא נותן לו לזיין אותי. "הכל, רק לא זה" הוא מניח יד שחומה על העור הורוד והעדין. "החור הזה שייך רק לי חמוד." הנער מעביר את מבטו הכחול התמים ממני לא. מבין, ומסתפק בנשיקה.

אחר כך נעשה מאוחר ותורי לקחת אותו להתרחץ. כשאנחנו לבדנו הוא מודה שהוא פוחד מהצבא, מספר לי שאף אחד בבית עוד לא יודע, ושהוא חושש בעיקר מהמקלחות הצבאיות. אני מנחם אותו, משקר קצת ומבטיח לו שהוא יהיה עייף מכדי שמשהו יקרה לו במקלחת. נכון, אצלי ואצל א. הכל התחיל דווקא במקלחת הצבאית. למרות שהיינו עייפים נורא האהבה התגברה על כל המכשולים, אבל למה להדאיג אותו ? אולי אצלו זה כן יעבוד והעייפות תתגבר על החרמנות. לפני שהוא הולך הביתה אנחנו מתחבקים בפתח כמו חברים, ואני מבטיח לו שהוא יוכל לבוא לבקר אותנו בחופשות, ומאחל לו גיוס קל ונעים.

א. מנמנם על המיטה. אני עוזב אותו לנוח ומסדר הכל בעצמי. שוטף את הידיות בקפדנות, מקפל את החגורות ומחזיר הכל לארון, ואז חוזר לשכב לצידו.
הוא נמרח עלי ונאנח לתוך צוארי.
"עשיתי לך הפתעה יפה?" הוא שואל, מנומנם קצת.
"חתיכת הפתעה" אני מתחפר בגופו, דוחף את אפי לבית שחיו. "מזל שהוא מתגייס, אחרת לא הייתי מעז להראות יותר את הפרצוף שלי בסופר."
א. מגחך חרש. "אתה כזה פולניה לפעמים." הוא נוזף בי, "בסך הכל הגשמתי לך את הפנטזיה הבלונדינית שלך, תפרגן קצת לעצמך כמו שאני מפרגן לך."
"מה מפרגן ?" אני מקנטר אותו, "לא הרשית לו לזיין אותי. זה פרגון?"
"טוב, תשמע, יש גבול. התחת שלך שייך רק לי" מצטחק א. "ואם תרשה לי לנוח קצת אני גם אוכיח לך את זה אחרי שאקום, עכשיו אני סחוט. אתה לא חושב שהנעורים מבוזבזים על הצעירים האלו?"
"בהחלט, אם כי יש משהו להגיד גם בזכות הניסיון שלנו, הזקנים" אני מנחם אותו, אבל הוא כבר נרדם, רובץ בכל כובדו על גופי, מחייך.
אני מנשק את ידו ונרדם גם כן, מאושר.

ppp
יפהפה סקסי ורומנטי
!!!
03/10/04 04:18