המתנה שלו (סיפור בהמשכים) - חלק שלישי

הדלת נפתחת.
"אוי חמודה, אני רואה שאת ממש נהנית."

זה היה הקול המשחרר של זוגתו.

הוא שומע אותן מתחבקות, ואז הוא שומע את איריס אומרת בקול רם מהרגיל:
"לא תאמיני, הכלבלב שלך ניסה ללקק אותי".

"אוי, לא" אומרת זוגתו באינטונציה מוגזמת.

היא באה אליו, אל מול הפנים שלו. עושה לו: "נו, נו, נו - ככה ניסית ללקק את איריס בלי רשות?"

איריס צוחקת.
"טוב, אני הולכת להכין משהו לשתות. את רוצה קפה?"
זוגתו מהנהנת ואיריס נעלמת במטבח.

היא יושבת עליו, נותנת לו חיבוק עמוק. וא רוצה להחזיר לה חיבוק, אבל הוא עדיין קשור.
"איך אתה?" היא שואלת בקול רך.
קצת דמעות בעיניו, אולי מהרכות המפתיעה, אולי מהאהבה שלה.
הוא רוצה להגיד שהכל בסדר. אבל המילים לא יוצאות לו - או שאולי זה הפלסטר.

היא מחבקת אותו, מורידה לו את הפלסטר ברכות - זה כואב אבל לא נורא.

היא נותנת לו נשיקה עמוקה בפיו. הוא מחזיר לה ומתמכר.

"אתה רוצה שנעצור או שנמשיך?"

הוא מחייך בלי כוחות: "שנמשיך."
איריס יוצאת מהמטבח, "מותק, הקפה מוכן. בואי, אני כבר מתה לשמוע איך היה לך איתו."
"אוי, עוד פעם אתם עם הקטעים הרומנטיים שלכם?", איריס שואלת ונכנסת ונעלמת במטבח.

"אתה בטוח שאתה רוצה שנמשיך?"
הוא מהנהן בראשו לאות כן.

מבט אהבה ארוך

ואז

בצורה חדה, היא קמה ממנו. מנגבת את הפה שלו,
צועקת לאיריס: "איריס, איכס, הפה שלו מלא במיצים שלך."

איריס יוצאת שוב מהמטבח, מתחילה לצחוק. ואז שתיהן נעלמות לשתיית הקפה.
הוא נשאר קפוא, מתבייש, מושפל,
על הרצפה.

ברקע הוא שומע את הדיבורים והצחוקים שלהן.

הוא מנסה להקשיב, הוא יודע עם מי זוגתו נפגשה, מנסה לשמוע מה קרה.
הוא מרגיז חסר אונים מכל המצב, מהפגישה של זוגתו, ומזה שלא הצליח להתאפק מללקק את איריס.

המוח כאילו קופץ לפגישה הראשונה - בפגישה הראשונה הוא היה החזק, המשפיל.
בפגישה השנייה הוא היה המושפל.

הראש שלו נודד לשנתיים ושלושה חודשים קודם לכן.
זה היה אחרי אינספור טלפונים, מיילים, אסאמאסים
ופגישה ביזארית מדהימה שבה הוא שלט.

אז, הם החליטו מראש ששתי הפגישות הראשונות יהיו מבחן ליחסים הסוויצ'ים שלהם.
הוא יחליט איך היא בתור נשלט
הוא יחליט איך היא בתור שולטת.

ואז יחליטו מה קורה בפגישה השלישית. אם בכלל.

כמה הם פינטזו על זה.

הראש שלו בהה באותו לאותו יום שלישי לפגישה השנייה שלהם, יומיים אחרי הפגישה הראשונה שלהם.

הפגישה היתה אמורה להערך בערב. אבל המטלות שלו התחילו כבר מהבוקר.

למרות שהכל היה מתוכנן, הוא היה מופתע.

*
זה היה יום שלישי. לפי הוראתה הוא לקח את ביום הזה חופשה מהעבודה
(בכל זאת, יום שלישי - פעמיים זה טוב).

בבוקר הוא היה צריך להגיד לעמוד מול המראה (והוא לא חינטרש, הוא באמת עשה את זה):
היום הזה מוקדש לה.
את היום הזה אני כולי מקדיש לך.
ואז הוא היה צריך לעלות בראש את התמונה שלה.
הוא עשה זאת הלך לשתוף את הפנים.

ולפי הוראתה: בשעה 07:45 התקשר אליה.

"בוקר טוב למלכה שלי היום."
"בוקר טוב חמוד," הוא שמע את קולה שהכיר כל כך טוב מהשיחות האינסופיות שלהם.

"איך ישנת?"
והשיחה הרגילה.

"אתה מוכן למשימה הראשונה שלך?"
"כן," (הוא ידע מה היא הולכת להיות, ובכל זאת היה דרוך בצפיה).

"בתיק הקטן שנתתי לך יש קונדום וקרם. אני רוצה שתמלא אותו עכשיו, תוך שלוש דקות, ואני רוצה לשמוע הכל בזמן שאני מכינה את הקפה שלי."

וכך בזמן שהוא שומע אותה מכינה את הקפה, הוא שם את הטלפון במצב שהוא לא צריך להחזיק את האפרכסת, ומתחיל לאונן במרץ:
"עוד שתי דקות, חמוד. שים את הקונדום עליך."
והוא במרץ
הוא כבר רצה לגמור, אבל היה אסור לו, רק בדיוק שהיא תגיד עכשיו
עוד דקה
עוד חצי דקה
"עכשיו," היא פוקדת (הוא שמע את החיוך).
והוא גומר, מפותל,
היא נותנת לו עוד רגע.

"ועכשיו, אתה יודע מה לעשות, נכון?"
כן, הוא יודע.
הוא לוקח את הקונדום, וקושר אותו, כך ששום טיפה לא תנזול. ומכניס אותו לקופסה מיוחדת שנמצאת במקרר.

"ועכשיו?" היא מתגרה בו.
"אני הולך, מלכתי."

עכשיו הוא צריך ללכת למראה (מבלי להתקלח ומבלי כלום) ולחזור על הפעולה הזאת לבד, הפעם מול המראה.
אבל אסור לו לתת לעצמו שהות לנוח.

הם מנתקים בנשיקה וירטואלית.
והוא הולך למראה, קונדום חדש איתו. והוא מסתכל על עצמו בעירום,
האיבר קצת קטן ומצומק. אבל זה חלק מהשליטה שלה.
היא רוצה שהוא יתרגל לראות את עצמו ככה,

אחרי שלוש עשרה דקות לערך, הוא גומר שוב.
ונוהל הקונדום חוזר.

עכשיו הוא הולך להתקלח. בזריזות. הוא צריך לבוא ולאסוף אותה.
צפוי לו עוד יום ארוך לפני ההשפלה הגדולה של הערב.