פעם אחת לא ובלונד קצר

הכאב שמצמרר אותך, הוא העונג שלי. הבכי שלך הוא הצחוק שלי.
ככה זה, את תמיד תהיי סמרטוט, ואני תמיד אוחז במקל, אבל בסוף את תבקשי עוד.

יש משהו יפה בלהיות אדון. אם עושים את זה נכון, בסטייל ובלי להתאמץ, הדבר מקבל חינניות קסומה.
אני לא משתמש במילת ביטחון. מספיק שתגידי פעם אחת "לא" או "די" ואני הולך. בחוץ. נגמר.
רק מה? אל תתחנני אחר-כך. זה מיותר. אני לא חוזר.

העונג בלהיות אדון הוא לקבוע לבד את המשחק. לבנות בראש משהו, לבוא אלייך וליישם.

סהרה היא דוגמה קלאסית:
בת 28, באה מארצות הברית. פצצה כוסית מדהימה. 170 ס"מ של גוף נפלא, שיער בלונד ארוך וחזה של מליון דולר.
כשבחורה כזאת מגיעה לאדון כמוני ברור שהיא לא מחפשת מישהו שיקשור אותה למיטה כי את זה גם החבר שלה היה עושה.
היא רוצה יותר. הרבה יותר! היא רוצה את המשבצת שאחרי הדמיון שלה. את המקום האסור. הלא נודע.

פגישה ראשונה:
ישבנו אצלה. אחרתי בכוונה ב-10 דקות. כל אדון מתחיל יודע שההמתנה הופכת אתכן לסמרטוטיות יותר גדולות.
אתן אוהבות את זה. את הפחד, החשש - מה הוא יעשה? איך הוא? אולי הוא לא בא...
כשנכנסתי, פסעתי כמה צעדים. סהרה באה לסגור אחרינו את דלת הכניסה. עצרתי אותה עם הרגל.
"ביקשתי משהו? אמרתי משהו? מה את חושבת שאת עושה?"
היא באה לענות משהו. "שקט," גערתי בה בקול רם.
חזרתי לטון השקט שלי: "כשאבקש, את תדעי. ועד אז - דממה, סמרטוטית אחת."
המבט שלה הושפל. עכשיו ידעתי שהכיוון נכון ויש כאן ברכה. בובה שפוטה שאפשר לשחק בה ולהנות.

כשהדלת פתוחה ציוותי עליה להסיר את הבגדים. "תקשיבי טוב לחוק הראשון. הוא הכי הכי חשוב," אמרתי לה.
"בפעם הראשונה שאת באה להגיד 'לא', תחשבי אם זה באמת משהו שאת לא מוכנה לעשות כי אם כן, אין לנו מה לחפש יחד."
"אני לא מקבל את התשובה הזאת יותר מפעם אחת וגם זאת, הפעם האחרונה."

סהרה התפשטה מול חדר המדרגות הפתוח. אחרי שכל הבגדים ירדו התחלתי להסתובב סביבה, ותוך כדי כך התחלתי לשלוח ידיים לכל עבר, ממשש את ישבנה המטופח, צובט את הפטמות שכבר עמדו כמו מתלים למגבות, מעביר אצבעות עדינות על השפתיים המצוירות שלה (אלה שלמעלה...).
בשניות המבוכה השתלטה עליה, ואז לקחתי צעיף שהבאתי וסגרתי לה את העיניים.
"עכשיו יש לך חצי דקה לדבר. ספרי לי מה את לא אוהבת."

סהרה התחילה לדבר ומייד כששמעה את ההד שחוזר מחדר המדרגות הפך הדיבור ללחש.
"אני לא שומע אותך. ללכת? או שאין דברים שאת לא אוהבת?" שאלתי בליגלוג.

"סליחה... אאאא... אני לא אוהבת אנאלי... ו..."
הרמתי את קולי. "את לא אוהבת בתחת? זה מה שאמרת?" בקלות ניתן היה לשמוע את חדר המדרגות חוזר אחרי והפנים של השפחה שלי היו כמו דוגמית של רבלון, צבועים בסומק אדום בוהק.
"כן," סהרה מלמלה, "וגם מקלחות צהובות."

הייתי חייב לצחוק עליה קצת. הסתובבתי ואף שלא היה שם איש פלטתי לעבר חדר המדרגות: "תסלח לי, אם אתה לא צריך משהו אז... תמשיך", ועל סהרה פקדתי מייד: "תזחלי אל הדלת ותסגרי אותה."

סהרה קפאה במקום ואחרי שתיים או שלוש שניות ירדה על ארבע כשהיא רועדת כולה וזחלה בזריזות אל הדלת.
"יותר מהר, זונה. יותר מהר," פקדתי וסטרתי על ישבנה החשוף.

הילדה לא ידעה מה לעשות עם עצמה ואחרי שסגרה את הדלת שמעתי את הניגון הקסום ביותר מתחיל:
היא התחילה לבלוע דמעות כדי שלא אשמע.
הסרתי את הצעיף והסתכלתי עליה.

"אם יש דמעות, אני יכול ללכת. את יודעת... אני לא חייב להיות כאן ואת בטח לא חייבת לסבול אותי, נכון?"
"כן. ז..את אומרת, לא. זאת אומרת... אין דמעות," היא ניסתה למלמל.
"אז עכשיו, אם את רוצה שאשאר, תגידי לי את זה."
"תישאר. כן, תישאר."
"לא שמעתי, וככה לא מבקשים, ליגלגתי בקול והנחתי רגל על שערה הארוך, מקרב את פניה אל הריצפה.
"בבקשה, תישאר."
"יופי," אמרתי, "זה כבר יותר טוב. תתאמצי עוד קצת."
"אני מתחננת, תישאר."

כשפניה צמודות לריצפה ונעלי מקבבעת את שערה מטה, תפסתי בכוח את המנוש היפה שלה, סגרתי חזק את היד ומשכתי קצת.
"בירה! עכשיו!" משכתי שוב עד שאנקת הכאב השתחררה ואז עזבתי וחבטתי שוב בישבנה.
"מייד."

סהרה קמה וחזרה עם בקבוק קורונה.
"את אוהבת בירה?"
"לא כל כך," באה התשובה.
לגמתי כמה לגימות ואז הרמתי את הבקבוק מעל ראשה.
סהרה ניסתה לראות מה אני עושה וכשהיה נדמה לה שאני הולך לשפוך עלייה את הבקבוק היא מילמלה: "לא... אל ת...."
עצרתי אותה מייד.
"טעות. טעות. טעות. אמרנו שאין לא! קריטי לך מאוד?"
"לא, לא קריטי," היא מלמלה במבט מושפט ומובך, כמי שהבינה שטעתה.
התחלתי לשפוך את תכולת הבקבוק על שערה.
הסמרטוטית הבינה את הלקח ועמדה בשקט.
"הריצפה שלך קצת רטובה," אמרתי, "כדאי שתנקי אותה", וכשהיא באה ללכת המשכתי, "עם הלשון. עכשיו!"

אחחח... אישה זהב. ככה מנקים בית: עם התחת בחוץ, ציצי תלוי למטה והלשון מלקקת.

"עכשיו," אמרתי והנחתי את הבקבוק כשהוא חצי מלא על הריצפה, "שבי עליו".
זוג עיניים יפות נפקח אליי כלא מאמין.
"שבי על הבקבוק אמרתי. ואני לא אחזור על זה. ואת יודעת מה? בגלל שכבר אמרתי את זה פעם אחת, אנחנו נשנה קצת."
"אני רוצה אותו אצלך מאחור. בתחת! כל הבקבוק. ואם יש בעיה, אני יודע איפה הדלת."
"אין בעיה בכלל, ממש לא," הזונה מילמלה. "מיד אדוני היקר."

קסם, פלא, נס, תקראו לזה איך שתרצו. הפצצה הזאת שלפני עשר דקות לא רצתה "אנאלי" (עאלק צפונית), יושבת עכשיו עם בקבוק קורונה בשער האחורי שלה ומבקשת עוד.

"תרכבי עליו," פקדתי בשביל הצחוק, והילדה רוכבת.

"עכשיו," אמרתי לה, "בואי נשחק במשהו אחר."
"אני בעצם לא אוהב את השיער הארוך שלך. לכי ותביאי מספריים."
בלונד של חמש שנים ירד לריצפה בתוך דקות. הילדה סיפרה את עצמה לגמרי.

הורדתי אותה לשולחן שבסלון כשהיא רכונה על ארבע. משכתי חזק בשיער הקצר שלה ביד אחת ובשניה תפסתי את הבקבוק שנשאר באחוריה.
התחלתי לזיין את התחת שלה עם הבקבוק ולאט לאט הפכו הנהמות שלה לצעקות: "עוד... כן... בבקשה... אל תפסיק".
היא הפכה לחיית מין, מתפתלת בטירוף חושים על שולחן סלון, נהנית ממשיכות השיער ומהבקבוק שקורע אותה, זזה כמו רקדנית קדימה ואחורה וצורחת כמו חיה באמצע קרב: "תמשיך! כן, חזק...". והבקבוק נכנס ויוצא, נתקע קצת ושוב מחליק.

לבסוף היא התמרחה על השולחן מחייכת מרוב אושר ורועדת מהתרגשות,
אבל האמת, כשהסתכלתי ראיתי שאני בעצם לא אוהב את התספורת החדשה שלה. אז עד שהוא יגדל שוב, אני מחפש זונה סמרטוטית אחרת...