סיפור שמתחיל רגיל...
מאת MeMyself and I(נשלט)
16 בספטמבר 2020
זה יתחיל רגיל.
ניפגש בבית קפה, אני גבר גבוה ואינטליגנטי עם הרבה נסיון חיים, את אישה נעימה אך לא בולטת. ננהל את השיחה הרגילה, את תהיי נחמדה אך מרוחקת ומאופקת משהו. אחר כך אתחיל לחשוב ש"זה לא זה" ולתכנן את סיום הפגישה, אך את תפתיעי ותציעי שנלך אליך.
כשנגיע אליך תציעי לי משקה חריף, ותתנצלי שאין לך יין או בירה. אחר כך אני אחשוד שזה חלק מהאסטרטגיה שלך.
נשב בשני הקצוות המרוחקים של הספה ונדבר. הקרירות והאיפוק שלך יסקרנו אותי, והדקות יחלפו. לאחר שני משקאות, ברגע של שקט, את תגידי פתאום "בוא תתפשט". אני אהיה מופתע – זו לא ההתפתחות הרגילה במצבים אלה. אהסס קצת, ואת תאמרי שוב בשקט "נו, תתפשט, ממה אתה חושש?". אני אחשוב לעצמי שבאמת אין זה ראוי שגבר שכמותי יפגין חשש, אחייך ואומר "בסדר" ואסיר את החולצה. "גם את המכנסיים, מה אתה ילד קטן?". משום מה השאלה הזו תגרום לי להרגיש בדיוק כמו ילד קטן, אך הסקרנות וגם הגירוי שיתחיל לעלות בי יגברו, ואסיר גם את מכנסי בעוד את מתבוננת בי כמעט בחוסר עניין, לוגמת באיטיות מכוס המשקה שלך. צחוק קצר יימלט מפיך, ומשום מה יהיה נדמה לי שעכשיו התגנבה לקולך גם נימת ציווי כשתאמרי "אתה ביישן? גם את התחתונים". שוב אהסס לרגע, אבל אתבייש להיראות כ"ילד קטן" שמתבייש לחשוף את עצמו ואחליט לשתף פעולה, והאמת שלהיות ערום מגרה אותי.
אחליק את התחתונים כלפי מטה ואניח להם לנשור לרצפה. שוב יעלה צל של חיוך – אך לא יותר מכך - בזוויות פיך, אשר יראה כאילו את חוגגת בינך לבין עצמך את הניצחון הקטן הראשון. תמתיני מספר שניות ואז תאמרי "גש הנה". אתקרב אליך, ישובה על הספה, ואעמוד מולך וקרוב אליך, רגוע כלפי חוץ אך נרגש מציפיה, במוחי נרקמות ציפיות על האופן שבו תבחרי לענג אותי בעוד מספר דקות. את תתבונני בי, אברי בערך בגובה עינייך, תניחי את כוס המשקה שלך על השולחן, ואז תחלי להעביר את אצבעותיך על ירכי. בהתחלה תעבירי את אצבעותיך מעלה ומטה על ירכי במגע מלטף, ולאחר מכן אצבעותיך יטפסו ברפרוף במעלה ירכי, ואז יסגרו על מבושי ואברי שיחל להזדקף, בהתחלה באיטיות, אך אחיזת ידך תלך ותתהדק, עד שתתחיל להכאיב לי קצת ואנחה קלה תימלט מפי. תאחזי בי כך למספר שניות, ואז ידך תרפה את אחיזתה ותאמרי לי "תסתובב". זה כבר מתחיל להראות לי מאוד מוזר וקצת לא נעים, אך משהו במשחק הזה מסעיר אותי, וגורם לי לעשות מה שאת אומרת. את שוב מניחה את ידיך על ירכי הפעם על צידן האחורי, ומעבירה אותן כלפי מעלה אל העכוזים שגם אותם את ממששת, חופנת וכאילו בודקת. אני מקבל את זה כאילו היתה זו מחמאה. אפילו בגילי, העכוזים שלי מעוגלים וחטובים, ובהחלט עשויים למצוא חן בעיני אישה. אך אני קצת מתפלא כשאני מרגיש את אצבעותיך מפסקות אותי, כך שאני יודע שפי הטבעת שלי חשוף לגמרי למבטך, ומשתהה כך כשאת מותירה אותי מפוסק למולך למשך מספר שניות.
לאחר מכן את מרפה מישבני, וקמה מהספה. "בא נלך לחדר השינה, נרגיש יותר נוח" את אומרת ופונה אל חדר השינה שלך מבלי לחכות לתשובה. אני מתחיל לחוש אי נוחות. אינני רגיל לאוירה שהשתררה עכשיו ביננו, שבה את יוזמת ומובילה אך נותרת קרירה ומאופקת, וגורמת לי להרגיש לידך כמו נער צעיר ובלתי מנוסה. אני לוקח לגימה אחרונה מהמשקה שלי, מחליט שכעת הגיע הזמן להעביר את היוזמה לצד שלי, ופוסע אחריך לחדר השינה.
חדר השינה שלך אפלולי, אור אחרון בוקע מבעד לחרכי התריסים, ומנורת קיר המכוסה בצעיף מפיצה בו אור כתום ועמום. "בא תשכב" את אומרת. אני נשכב על המיטה, על הגב. את באה אחרי, ועכשיו אני מבחין שבינתיים הספקת להתפשט. את נשכבת מעלי, מצמידה את שפתיך לצווארי, ומתחילה לגלוש במורד גופי. אני אוחז בך ומעביר את ידיי על גבך ומותנייך, אך את אוחזת בידיי ומעבירה אותן חזרה אל מאחורי ראשי. שפתייך משתהות למספר שניות על פטמותי, מלקקות ומוצצות באיטיות, באיפוק ומבלי להיסחף. אני שוב מנסה לאחוז בך, ולהעביר את ידיי על גופך ושדייך, אך את שוב נוטלת אותן ומניחה אותן מאחורי ראשי, לפני שאת ממשיכה הלאה במורד הבטן, ומעניקה לאברי טיפול קריר ומרפרף בלשונך ושפתיך למספר שניות.
ואז את עולה שוב, מדביקה נשיקה קלה על שפתי ומניחה את שדייך על פני. התחושה של שדייך החמימות על עיני מאוד נעימה ומפנקת, ומעוררת בי רעב לחוש אותך יותר, ואני לא כל כך שם לב שאת אוחזת בפרק ידי, ומושכת אותה אל פינת המיטה. פתאום, בעוד אני מתמסר לתחושה החמימה של שדייך על פני ומבלי שהיתה לי שהות להבין מה את עושה, אני מוצא את עצמי כששתי ידי אזוקות לכל אחת מפינות המיטה באמצעות אזיקים שהיו מוסתרים בפינות המיטה ולא הבחנתי בהם קודם.
עכשיו אני כבר ממש נבהל. את זה לחלוטין לא תכננתי. "מה את עושה?" אני שואל כדי להרוויח זמן, עד שאחליט מה לעשות. "ששש... אתה תאהב את זה" את אומרת ומדביקה לי נשיקה קלה על השפתיים. צירוף של חשש, סקרנות, גירוי ותחושת השפלה עולים בי, ומשתקים את היכולת שלי לחשוב בקור רוח ולהחליט כיצד להגיב. "אני לא רגיל לזה", אני אומר לבסוף ומוסיף צחוק קצר ועצבני, כדי לא להישמע מבוהל מדי. "אף פעם לא נשלטת ע"י אישה?" את שואלת, וכשאני משיב בשלילה את אומרת "אז זו תהיה לך החוויה של הפעם הראשונה", ובינתיים כבר גלשת שוב במורד גופי עם שפתייך וידיך באותו הקצב כמו קודם, משתהה מעט על פטמותי וממשיכה הלאה, ואני נרגע. אלא שכעת ירדת גם במורד ירכי ואז אני מרגיש אותך כורכת חבל רך סביב הקרסול שלי, ולאחר מכן את מותחת ומהדקת אותו קצת, ואחר כך אגלה שקשרת אותו בלולאה רפויה למוט אופקי במסעד הקדמי של המיטה, באופן המאפשר לך להפוך אותי מבלי שתצטרכי להתיר את הקשר. כעת אני כבר מבין שעכשיו אני חסר אונים לחלוטין, ומתפלל בליבי שאת לא איזה מטורפת הסובלת מהפרעת אישיות שתגרום לי לנזק אמיתי. ההתנהלות השקטה והמאופקת שלך גם לאחר שאזקת את ידי וקשרת אותי למיטה מרגיעה אותי מעט, ואני חושב לעצמי שזו דווקא יכולה להיות הרפתקה מסעירה. המצב שבו אני נתון כרגע, ערום, קשור ואזוק, חסר אונים ונתון לחסדיה של האישה הזרה והקרירה הזו שאני כמעט לא מכיר, אך בעלת מגע מרחף ונעים, גורם לי לפתע לריגוש עצום שמציף את כל כולי, ואני ממתין מרוגש לבאות, מוכן עכשיו להתמסר לחוויה החדשה והמסעירה. באותו רגע לא יכולתי לנחש שבעוד כמה דקות אמצע את עצמי שוכב על הבטן, ועוד פחות מכך יכולתי להעלות על דעתי את מה שיבוא לאחר מכן.
ניפגש בבית קפה, אני גבר גבוה ואינטליגנטי עם הרבה נסיון חיים, את אישה נעימה אך לא בולטת. ננהל את השיחה הרגילה, את תהיי נחמדה אך מרוחקת ומאופקת משהו. אחר כך אתחיל לחשוב ש"זה לא זה" ולתכנן את סיום הפגישה, אך את תפתיעי ותציעי שנלך אליך.
כשנגיע אליך תציעי לי משקה חריף, ותתנצלי שאין לך יין או בירה. אחר כך אני אחשוד שזה חלק מהאסטרטגיה שלך.
נשב בשני הקצוות המרוחקים של הספה ונדבר. הקרירות והאיפוק שלך יסקרנו אותי, והדקות יחלפו. לאחר שני משקאות, ברגע של שקט, את תגידי פתאום "בוא תתפשט". אני אהיה מופתע – זו לא ההתפתחות הרגילה במצבים אלה. אהסס קצת, ואת תאמרי שוב בשקט "נו, תתפשט, ממה אתה חושש?". אני אחשוב לעצמי שבאמת אין זה ראוי שגבר שכמותי יפגין חשש, אחייך ואומר "בסדר" ואסיר את החולצה. "גם את המכנסיים, מה אתה ילד קטן?". משום מה השאלה הזו תגרום לי להרגיש בדיוק כמו ילד קטן, אך הסקרנות וגם הגירוי שיתחיל לעלות בי יגברו, ואסיר גם את מכנסי בעוד את מתבוננת בי כמעט בחוסר עניין, לוגמת באיטיות מכוס המשקה שלך. צחוק קצר יימלט מפיך, ומשום מה יהיה נדמה לי שעכשיו התגנבה לקולך גם נימת ציווי כשתאמרי "אתה ביישן? גם את התחתונים". שוב אהסס לרגע, אבל אתבייש להיראות כ"ילד קטן" שמתבייש לחשוף את עצמו ואחליט לשתף פעולה, והאמת שלהיות ערום מגרה אותי.
אחליק את התחתונים כלפי מטה ואניח להם לנשור לרצפה. שוב יעלה צל של חיוך – אך לא יותר מכך - בזוויות פיך, אשר יראה כאילו את חוגגת בינך לבין עצמך את הניצחון הקטן הראשון. תמתיני מספר שניות ואז תאמרי "גש הנה". אתקרב אליך, ישובה על הספה, ואעמוד מולך וקרוב אליך, רגוע כלפי חוץ אך נרגש מציפיה, במוחי נרקמות ציפיות על האופן שבו תבחרי לענג אותי בעוד מספר דקות. את תתבונני בי, אברי בערך בגובה עינייך, תניחי את כוס המשקה שלך על השולחן, ואז תחלי להעביר את אצבעותיך על ירכי. בהתחלה תעבירי את אצבעותיך מעלה ומטה על ירכי במגע מלטף, ולאחר מכן אצבעותיך יטפסו ברפרוף במעלה ירכי, ואז יסגרו על מבושי ואברי שיחל להזדקף, בהתחלה באיטיות, אך אחיזת ידך תלך ותתהדק, עד שתתחיל להכאיב לי קצת ואנחה קלה תימלט מפי. תאחזי בי כך למספר שניות, ואז ידך תרפה את אחיזתה ותאמרי לי "תסתובב". זה כבר מתחיל להראות לי מאוד מוזר וקצת לא נעים, אך משהו במשחק הזה מסעיר אותי, וגורם לי לעשות מה שאת אומרת. את שוב מניחה את ידיך על ירכי הפעם על צידן האחורי, ומעבירה אותן כלפי מעלה אל העכוזים שגם אותם את ממששת, חופנת וכאילו בודקת. אני מקבל את זה כאילו היתה זו מחמאה. אפילו בגילי, העכוזים שלי מעוגלים וחטובים, ובהחלט עשויים למצוא חן בעיני אישה. אך אני קצת מתפלא כשאני מרגיש את אצבעותיך מפסקות אותי, כך שאני יודע שפי הטבעת שלי חשוף לגמרי למבטך, ומשתהה כך כשאת מותירה אותי מפוסק למולך למשך מספר שניות.
לאחר מכן את מרפה מישבני, וקמה מהספה. "בא נלך לחדר השינה, נרגיש יותר נוח" את אומרת ופונה אל חדר השינה שלך מבלי לחכות לתשובה. אני מתחיל לחוש אי נוחות. אינני רגיל לאוירה שהשתררה עכשיו ביננו, שבה את יוזמת ומובילה אך נותרת קרירה ומאופקת, וגורמת לי להרגיש לידך כמו נער צעיר ובלתי מנוסה. אני לוקח לגימה אחרונה מהמשקה שלי, מחליט שכעת הגיע הזמן להעביר את היוזמה לצד שלי, ופוסע אחריך לחדר השינה.
חדר השינה שלך אפלולי, אור אחרון בוקע מבעד לחרכי התריסים, ומנורת קיר המכוסה בצעיף מפיצה בו אור כתום ועמום. "בא תשכב" את אומרת. אני נשכב על המיטה, על הגב. את באה אחרי, ועכשיו אני מבחין שבינתיים הספקת להתפשט. את נשכבת מעלי, מצמידה את שפתיך לצווארי, ומתחילה לגלוש במורד גופי. אני אוחז בך ומעביר את ידיי על גבך ומותנייך, אך את אוחזת בידיי ומעבירה אותן חזרה אל מאחורי ראשי. שפתייך משתהות למספר שניות על פטמותי, מלקקות ומוצצות באיטיות, באיפוק ומבלי להיסחף. אני שוב מנסה לאחוז בך, ולהעביר את ידיי על גופך ושדייך, אך את שוב נוטלת אותן ומניחה אותן מאחורי ראשי, לפני שאת ממשיכה הלאה במורד הבטן, ומעניקה לאברי טיפול קריר ומרפרף בלשונך ושפתיך למספר שניות.
ואז את עולה שוב, מדביקה נשיקה קלה על שפתי ומניחה את שדייך על פני. התחושה של שדייך החמימות על עיני מאוד נעימה ומפנקת, ומעוררת בי רעב לחוש אותך יותר, ואני לא כל כך שם לב שאת אוחזת בפרק ידי, ומושכת אותה אל פינת המיטה. פתאום, בעוד אני מתמסר לתחושה החמימה של שדייך על פני ומבלי שהיתה לי שהות להבין מה את עושה, אני מוצא את עצמי כששתי ידי אזוקות לכל אחת מפינות המיטה באמצעות אזיקים שהיו מוסתרים בפינות המיטה ולא הבחנתי בהם קודם.
עכשיו אני כבר ממש נבהל. את זה לחלוטין לא תכננתי. "מה את עושה?" אני שואל כדי להרוויח זמן, עד שאחליט מה לעשות. "ששש... אתה תאהב את זה" את אומרת ומדביקה לי נשיקה קלה על השפתיים. צירוף של חשש, סקרנות, גירוי ותחושת השפלה עולים בי, ומשתקים את היכולת שלי לחשוב בקור רוח ולהחליט כיצד להגיב. "אני לא רגיל לזה", אני אומר לבסוף ומוסיף צחוק קצר ועצבני, כדי לא להישמע מבוהל מדי. "אף פעם לא נשלטת ע"י אישה?" את שואלת, וכשאני משיב בשלילה את אומרת "אז זו תהיה לך החוויה של הפעם הראשונה", ובינתיים כבר גלשת שוב במורד גופי עם שפתייך וידיך באותו הקצב כמו קודם, משתהה מעט על פטמותי וממשיכה הלאה, ואני נרגע. אלא שכעת ירדת גם במורד ירכי ואז אני מרגיש אותך כורכת חבל רך סביב הקרסול שלי, ולאחר מכן את מותחת ומהדקת אותו קצת, ואחר כך אגלה שקשרת אותו בלולאה רפויה למוט אופקי במסעד הקדמי של המיטה, באופן המאפשר לך להפוך אותי מבלי שתצטרכי להתיר את הקשר. כעת אני כבר מבין שעכשיו אני חסר אונים לחלוטין, ומתפלל בליבי שאת לא איזה מטורפת הסובלת מהפרעת אישיות שתגרום לי לנזק אמיתי. ההתנהלות השקטה והמאופקת שלך גם לאחר שאזקת את ידי וקשרת אותי למיטה מרגיעה אותי מעט, ואני חושב לעצמי שזו דווקא יכולה להיות הרפתקה מסעירה. המצב שבו אני נתון כרגע, ערום, קשור ואזוק, חסר אונים ונתון לחסדיה של האישה הזרה והקרירה הזו שאני כמעט לא מכיר, אך בעלת מגע מרחף ונעים, גורם לי לפתע לריגוש עצום שמציף את כל כולי, ואני ממתין מרוגש לבאות, מוכן עכשיו להתמסר לחוויה החדשה והמסעירה. באותו רגע לא יכולתי לנחש שבעוד כמה דקות אמצע את עצמי שוכב על הבטן, ועוד פחות מכך יכולתי להעלות על דעתי את מה שיבוא לאחר מכן.
