סיפור נהדר על הבר
מאת Runs Deep{מיםשקטים}
16 ביולי 2024
לבשת שחור. התאפרת, התבשמת. יצאת לבדך קצת חוששת, קצת נרעדת, מזמנת אי וודאות ורצון להרגיש מישהו נוגע בך.
- אני אוהב אותך כשאת ככה, מתארגנת, מחליקה רגליים, מתכוננת. רוצה להרגיש, משתוקקת עם מבט של רוצה עוד ובוא כבר תיקח ממני ותיתן לי.
נוסעת לבד במונית, מגיעה ונכנסת לבר. ממשיכה פנימה עד הדלפק. ישנו מקום בצד השמאלי, בדיוק באותה הפינה שנשמתם אחד את השנייה אז. יושבת, לא רגועה, עדיין לא מבויתת.
מה לשתות? שואל החמוד מהבר, את עונה לו שיחליט בשבילך, רק לא פירות. מחייך וניגש למשימה. היה לך אולי יותר נוח אם היית באה איתה או אפילו איתי, אבל רצית לבד, פינטזת לך ואת רוצה להגשים.
- אני יכול בקלות להרגיש את חוסר הביטחון שלך, הפחד והרגישות. ובאותה קלות גם כמה את יכולה להיות חזקה, גאה, מזמנת לך הרפתקה.
שותה כדי להשתכר ולהעסיק את השפתיים. מביטה סביב, מחליפה מבטים קטנים. החמוד מהבר שואל אם את מחכה למישהו, מחייך, מחייכת אליו, נרגשת עונה שלא.
מבושמת, מבקשת כוס נוספת, מבחינה בזוג יפה יושב סביב שולחן קטן, נזכרת בזה שנגע בך פנימה, זה שבשבילו ירדת על הברכיים עם עיניים דומעות. האלכוהול משפיע, הזיכרון מרטיב ואת ממתינה, שמישהו יחייך, שמישהו ייגש.
- סף החרמנות גואה, וכמו שאני מכיר אותך גם סף הסבלנות. אם היית יכולה היית מעבירה את עצמך למיטה יושבת עליי דופקת וגומרת.
הברמן החמוד שואל לשמך, את מרגישה שזה מגיע. הזוג מחייך חזרה והנה הוא שרק הגיע רואה אותך ברגע מבין. את מרגישה את הנוכחות שלו. מביטה בו, בוהה. הוא מחייך, מתרכז בך ושובר מחיצה. את מתרגשת, הציפיות גוברות יחד עם התנועה, יחד עם האלכוהול.
- אני מכיר אותך, יודע שבסוף הזמנת יין אדום, ובכוס השנייה העיניים מבריקות, רוח של שטות ואת מתגברת, מתפתלת, צריכה מגע, נשימות על צוואר וכתפיים.
מבט. פלרטוט, התרגשות. רגע מחסירה פעימה. עלייך לבחור, את כבר בחרת. החמוד מהבר יודע שאת מזמנת אלייך, אבל כבר מזמן בשבילך הוא צעצוע לטיזינג והעלאת המורל.
- את יפה עם הכחול שחור שמייפה עיניים שחורות. מניעה שפתיים, משלבת רגליים, כל כך מפתה. אני מכיר אותך טוב ויודע איך את מחוברת ומודעת לכל תנועה ולכל מבט. וגם איך ומתי את מרחפת.
הוא ניגש, יש לו את הזיפים שאת כל כך אוהבת. את מתרגשת, רעידות לב קלות אבל שומרת את עצמך, לרגע. מי את? מאיפה? ואת יפה וכיף שנפגשנו. איך זה שאת פה לבד? והאם את לבד? גם אני. הוא מתעניין בך ואת עונה מחייכת וממלאה את עצמך ברגע של ריגוש מזדמן.
- חסרת סבלנות אמרתי? וזיפים, נו, זה ברור. ואני יודע שכשהוא עושה לך את זה, את תעני לו מיד בחיוך, תעזרי לו לגלגל את השיחה ותתקרבי לנשום אותו, להריח שתוכלי לבחור.
אתם מחליפים חוויות ואת שואלת מי הוא, מה הוא ואם מי הוא אבל חושבת ללא הרף, מתי הוא. ומרגישה זרוע נוגעת, ומריחה אותו מוביל, נותנת לו להניע אותך ומרחרחת עוד. הריח מוכר, כפות ידיים של גבר ומחליפים נשימות. השיחה זורמת, חיוכים, משתטים, שיכורים ומתרגשים.
- אני יודע מה היית וכמה השתנית בשלוש שנים האחרונות. אני מכיר אותך מחייכת אליו, מקשיבה ושואלת אותו ללא מילים אם יודע לא רק ללטף אלא גם לסטור, לחנוק ולהשתמש. פעם לא, אבל היום זה צורך ואת מקווה לאינטימיות שתאפשר לכם את זה.
את כבר לא ילדה, העיניים מזמינות אותו לגעת. והוא צייד מנוסה, מעביר יד בין השכמות לכיוון המותניים עד נקודה בה מתחיל הישבן. כף יד שנייה, גברית, נוגעת בשלך, את נענית, נאנחת קלות והוא לופת לך צוואר. את כאילו מופתעת, נותנת בו עיניים בפחד. הוא מניח שפתיים על שפתיים ובאגרסיביות עדינה לשון נוגעת בלשון, נשימות עמוקות. והריח שלו מעיף אותך.
- אני זוכר נשיקות ארוכות איתך בזמן שאני בתוכך. ברגע מסוים בלי להפסיק לזוז בתוכך, להדוף אותך, אני מרכין ראש ומלקק את שפתייך, והן נפתחות כמו עליי כותרת בהילוך מהיר, וכבר את נאנקת לתוך גרוני. נשלטת.
הוא מרפה, הנשימה שלך מתרחבת, וגם כלי הדם שלך מציפים אותך בהתרגשות וחום. נרטבת, מביטה בו לוגם מהיין שלך להרטיב את השפתיים שלו ומגיש לך את הכוס כאילו זוהי אהבה של שנים. מתקרב אלייך עוד, ואין בר והברמן כבר לא שם וחוץ מהלב שלך, הכל שקט. עינייך פקוחות נועצות בו, והאגן של מתמסר לשתי האצבעות שלו שרגע לפני נרטבנו אצלך בפה, מסיטות תחתון וחודרות אותך מתחת השמלה.
- כאילו לא מעוניינים במשחק מקדים, אני מכיר את הרגע שבו התחתונים מוסטים, את נמתחת אחורה מוכנה. צוואר מתעקל, ציצים מזדקפים וכולי בתוכך. כל כך מרוכזת בתחושה, שוכחת איפה את, ואני לוחש לך לפקוח עיניים כי יודע שמדליקה אותך הפומביות, שהם מריירים עלייך וכמה את אלוהית כשאת נדפקת.
הוא כבר לקח אותך, ואת שלו. מציע לשלם את החשבון ולעבור להיות במקום אחד לבד. מהנהנת ומצייתת, יוצאים ועוד לפני שהוא משיג אותך מחוץ לבר, הוא הזמין לך מונית, נצמד אליך מאחור, שוב לופת צוואר ולוחש, ״את הכתובת שלך כבר יש לי, סעי אלייך ואגיע עוד חצי שעה. תתכונני.״ מופתעת, את קצת מבולבלת, אבל עולה למונית, מביטה בו במבט אחרון לא בוטח.
- לפעמים יש בך את הרצון לאחוז בי ולגרור לחדר. חרמנות שנמשכת יממה מאז שגמרתי בלעדיך. לא מעט הפעמים שנכנסתי לחדר, ואת על הצד עם התחת חשוף מופנה לכניסה, ממתינה, כאילו ישנה, כזאת שקופה. ואם אני מתעלם, זה בכוונה, כי אז חוסר הביטחון שלך נפתח ונכנס לתוכו תיסכול עמוק וכעס. ואני יודע שכשאכנס אלייך, הכעס יצא ותתמלאי בתשוקה.
נכנסת הביתה שיכורה, מתוסכלת, לגמור את יודעת שתגמרי הלילה, רק לא בטוחה איך. את הדלת השארת פתוחה, משכנעת את עצמך שזה רק לרגע ותכף תחזרי לנעול. מתפשטת בדרך לחדר, מכבה אורות ונשארת בתחתונים וחזייה שחורים, משאירה אור קטן ונשכבת על הבטן. ידיים מלטפות מותניים, ישבנים, מרטיבות שפתיים, אצבעות זזות על דגדגן.
- היכולת לגמור מהר ושטחי מפתה אותך. לא פעם, אני עם חברים שיכור יודע שאת בבית לבדך עם הצעצוע שקניתי לך מאוננת וגומרת את עצמך, משתחררת מהעול. או שאולי שולחת לי הודעה מפתה, ״מחכה לך על ארבע״, ערב שלם ואז צריכה להמתין עוד עם הזין שלי אצלך בגרון.
דלת נפתחת ונסגרת. את פוחדת, מפסיקה לגעת בעצמך, מחסירה פעימה, מריחה את הצייד נכנס לטריטוריה שלך. לא מעיזה להסתכל אחורה, לחוצה, לא יודעת אם לשנות תנוחה או לא, קפואה. ממתינה. צעדים שקטים של גבר שפגשת לא מזמן בדרך אלייך. מקשיבה לנשימות בכניסה לחדר, ומרגישה איך פנים הירכיים שלך רטובות עוד.
- פעם שאלתי וענית שכן, אונס הוא פנטזיה שלך. אני זוכר שביקשת ממני לקרוא בכלוב את זאת שתכננה לעצמה אונס בחדר מדרגות. ובכלוב אני מצאתי מקום מחבק לספר על האקט המכני והמנצל הזה, איך שאני חוסם לך את הפה, מסכך לך את החור, נכנס ומותח אותו, דופק וגונח אותך .
הוא רוכן לכיוונך את מביטה אחורה ורואה אותו, בדיוק כמו שדמיינת, הנוכחות שלו מרגשת אותך ותכף תשלים אותך. הוא מורה לך להסתכל קדימה, את מבצעת. מגיע מאחורייך מלטף ישבן, גב, שכמות ולופת צוואר. את גונחת, תופס שיער, מושך לך את הראש אחורה ומלביש לך כיסוי עיניים.
- זוכרת שרכשתי לנו אזיקים כאלה רכים עם ריח של עור? הם היו הכי יקרים בחנות הזו בברלין. אותם ואת כל שאר המכשירים סידרנו בקופסה שלעיתים יוצאת לדרכה ומכריזה על סשן בפתח.
הצליל של הסטירה הראשונה על הישבן, העירה אותך ואז הגיע הכאב. השנייה הכאיבה קודם לצליל. ואז כבר הפסקת לספור. גונחת כמו חיה, מופתעת, נהנית איך שהוא תופס לך בכוח את המותניים, מרים לך את הישבן, מוריד תחתונים באחת לכיוון הברכיים. והנה צליל מיצמוץ השפתיים מרטיבות אצבעות שחודרות וחופרות בך.
- אני מכיר את הכוס שלך כמו את האצבעות שלי שרוקדות לך על הדגדגן עד שתאמרי די, שאת צריכה להתמלא בי. אני אוהב לשאול אותך אם את נהנית כששתי אצבעות נכנסות, זזות באגרסיביות, דופקות ופולשות אותך. ויותר אני נהנה לשמוע אותך מבקשת שלא אפסיק.
הוא עוצר, שקט. את במנוחה, נושמת, נשענת לאחור וניצבת על הברכיים חוששת, מעדיפה לא לפגוש את המבט שלו, אבל רוצה להוריד את הכיסוי. הוא מגיש לך שפתיים, נשיקה קלה תופס ידיים וקושר מאחוריי הגב ושוב שתיקה. את מריחה אותו מסתובב סביב הטרף שאת ורגע אחרי שהבנת, הזין שלו כבר חודר את השפתיים שלך ונכנס עמוק לגרון שלך, נכנס ויוצא, משתמש בך. והנה הוא שוב מופיע, מוריד את כיסוי העיניים ולך לא נותר אלא להרים חצי מבט אליו, לראות איך הוא גונח כשהוא מזיין לך את הפנים, מורח את הזקפה שלו על הלחיים, על השפתיים, ושוב חזרה הגרון.
- יום אחד אולי נרצה להפרד. יש המון סיבות לצורך להיות את או אני ולא אנחנו. הריגוש, החידוש, הכיבוש או הנישנוש. ואז עולה השאלה אם לפתוח את הזוגיות. את חיה אותי בכל מחשבה, ולעולם אהיה שלך.
״את שווה״, הוא מדבר איתך, קחי מזה ועוד קצת מזה. קומי, זוזי, תפתחי, הוא תופס, מלקק, סוטר ומחזר. ואת, כבר לא ילדה, מלקקת, מטנפת וכמעט דורשת שיחדור, זיין אותי, מתחננת. הראשוניות הזאת מעירה אותך, ואת כבר מוכנה מזמן, הוא תופס את הזין שלו ומכניס אותו לתוכך ברגע אחד, לא מרגיע, לא בעדינות. תנועות חזקות, את נהדפת אחורה, מתמלאת, ומרגישה אותו מזיין אותך. גוף נמתח על גוף, נשימות וגניחות, נוזלים מתערבבים, ואתם יוצרים עוד תנוחות מתוך חייתיות ראשונית שמבקשת לעורר, לספק ולגמור.
- הזיכרון שלנו הוא הסיפור שאנחנו בוחרים לחזור ולספר. את מזכירה לי שאיתי גמרת בזיון הראשון שלנו. ואני נזכר איך ראיתי שנהיה יחד לעולם כבר בשיחה הראשונה שלנו.
השאיר בך סימנים והתיר אותך מהאזיקים ומהזין שלו. ואת נשכבת על הצד, ראש על כר, מקווה שיחזיר לך חיבוק ושלווה. העייפות נופלת עלייך מהאלכוהול וההרפתקה שבחרת לעצמך. את מקשיבה לדלת, לרעש של השתן בשירותים, מרגישה אותו חוזר למיטה עם תחושת סיפוק שכזו ואיך בלי מילים הוא נשכב, נצמד להעניק לך את השלווה הזאת שאיתה תרדמי.
- השמש עלתה וכבר בוקר. ואת לא אישה של בקרים, שונאת להשכים קום, ולא שמעת איך הוא קם ראשון לקול דפיקות בדלת, זו היתה אחותך שהחזירה את השניים שפגשו בו בכניסה, מקבלים אותי בחיבוק, ובקולות קטנים שואלים, אבא, איפה אמא? ואני נזכר מחייך ועונה. ״היא ישנה״.
- אני אוהב אותך כשאת ככה, מתארגנת, מחליקה רגליים, מתכוננת. רוצה להרגיש, משתוקקת עם מבט של רוצה עוד ובוא כבר תיקח ממני ותיתן לי.
נוסעת לבד במונית, מגיעה ונכנסת לבר. ממשיכה פנימה עד הדלפק. ישנו מקום בצד השמאלי, בדיוק באותה הפינה שנשמתם אחד את השנייה אז. יושבת, לא רגועה, עדיין לא מבויתת.
מה לשתות? שואל החמוד מהבר, את עונה לו שיחליט בשבילך, רק לא פירות. מחייך וניגש למשימה. היה לך אולי יותר נוח אם היית באה איתה או אפילו איתי, אבל רצית לבד, פינטזת לך ואת רוצה להגשים.
- אני יכול בקלות להרגיש את חוסר הביטחון שלך, הפחד והרגישות. ובאותה קלות גם כמה את יכולה להיות חזקה, גאה, מזמנת לך הרפתקה.
שותה כדי להשתכר ולהעסיק את השפתיים. מביטה סביב, מחליפה מבטים קטנים. החמוד מהבר שואל אם את מחכה למישהו, מחייך, מחייכת אליו, נרגשת עונה שלא.
מבושמת, מבקשת כוס נוספת, מבחינה בזוג יפה יושב סביב שולחן קטן, נזכרת בזה שנגע בך פנימה, זה שבשבילו ירדת על הברכיים עם עיניים דומעות. האלכוהול משפיע, הזיכרון מרטיב ואת ממתינה, שמישהו יחייך, שמישהו ייגש.
- סף החרמנות גואה, וכמו שאני מכיר אותך גם סף הסבלנות. אם היית יכולה היית מעבירה את עצמך למיטה יושבת עליי דופקת וגומרת.
הברמן החמוד שואל לשמך, את מרגישה שזה מגיע. הזוג מחייך חזרה והנה הוא שרק הגיע רואה אותך ברגע מבין. את מרגישה את הנוכחות שלו. מביטה בו, בוהה. הוא מחייך, מתרכז בך ושובר מחיצה. את מתרגשת, הציפיות גוברות יחד עם התנועה, יחד עם האלכוהול.
- אני מכיר אותך, יודע שבסוף הזמנת יין אדום, ובכוס השנייה העיניים מבריקות, רוח של שטות ואת מתגברת, מתפתלת, צריכה מגע, נשימות על צוואר וכתפיים.
מבט. פלרטוט, התרגשות. רגע מחסירה פעימה. עלייך לבחור, את כבר בחרת. החמוד מהבר יודע שאת מזמנת אלייך, אבל כבר מזמן בשבילך הוא צעצוע לטיזינג והעלאת המורל.
- את יפה עם הכחול שחור שמייפה עיניים שחורות. מניעה שפתיים, משלבת רגליים, כל כך מפתה. אני מכיר אותך טוב ויודע איך את מחוברת ומודעת לכל תנועה ולכל מבט. וגם איך ומתי את מרחפת.
הוא ניגש, יש לו את הזיפים שאת כל כך אוהבת. את מתרגשת, רעידות לב קלות אבל שומרת את עצמך, לרגע. מי את? מאיפה? ואת יפה וכיף שנפגשנו. איך זה שאת פה לבד? והאם את לבד? גם אני. הוא מתעניין בך ואת עונה מחייכת וממלאה את עצמך ברגע של ריגוש מזדמן.
- חסרת סבלנות אמרתי? וזיפים, נו, זה ברור. ואני יודע שכשהוא עושה לך את זה, את תעני לו מיד בחיוך, תעזרי לו לגלגל את השיחה ותתקרבי לנשום אותו, להריח שתוכלי לבחור.
אתם מחליפים חוויות ואת שואלת מי הוא, מה הוא ואם מי הוא אבל חושבת ללא הרף, מתי הוא. ומרגישה זרוע נוגעת, ומריחה אותו מוביל, נותנת לו להניע אותך ומרחרחת עוד. הריח מוכר, כפות ידיים של גבר ומחליפים נשימות. השיחה זורמת, חיוכים, משתטים, שיכורים ומתרגשים.
- אני יודע מה היית וכמה השתנית בשלוש שנים האחרונות. אני מכיר אותך מחייכת אליו, מקשיבה ושואלת אותו ללא מילים אם יודע לא רק ללטף אלא גם לסטור, לחנוק ולהשתמש. פעם לא, אבל היום זה צורך ואת מקווה לאינטימיות שתאפשר לכם את זה.
את כבר לא ילדה, העיניים מזמינות אותו לגעת. והוא צייד מנוסה, מעביר יד בין השכמות לכיוון המותניים עד נקודה בה מתחיל הישבן. כף יד שנייה, גברית, נוגעת בשלך, את נענית, נאנחת קלות והוא לופת לך צוואר. את כאילו מופתעת, נותנת בו עיניים בפחד. הוא מניח שפתיים על שפתיים ובאגרסיביות עדינה לשון נוגעת בלשון, נשימות עמוקות. והריח שלו מעיף אותך.
- אני זוכר נשיקות ארוכות איתך בזמן שאני בתוכך. ברגע מסוים בלי להפסיק לזוז בתוכך, להדוף אותך, אני מרכין ראש ומלקק את שפתייך, והן נפתחות כמו עליי כותרת בהילוך מהיר, וכבר את נאנקת לתוך גרוני. נשלטת.
הוא מרפה, הנשימה שלך מתרחבת, וגם כלי הדם שלך מציפים אותך בהתרגשות וחום. נרטבת, מביטה בו לוגם מהיין שלך להרטיב את השפתיים שלו ומגיש לך את הכוס כאילו זוהי אהבה של שנים. מתקרב אלייך עוד, ואין בר והברמן כבר לא שם וחוץ מהלב שלך, הכל שקט. עינייך פקוחות נועצות בו, והאגן של מתמסר לשתי האצבעות שלו שרגע לפני נרטבנו אצלך בפה, מסיטות תחתון וחודרות אותך מתחת השמלה.
- כאילו לא מעוניינים במשחק מקדים, אני מכיר את הרגע שבו התחתונים מוסטים, את נמתחת אחורה מוכנה. צוואר מתעקל, ציצים מזדקפים וכולי בתוכך. כל כך מרוכזת בתחושה, שוכחת איפה את, ואני לוחש לך לפקוח עיניים כי יודע שמדליקה אותך הפומביות, שהם מריירים עלייך וכמה את אלוהית כשאת נדפקת.
הוא כבר לקח אותך, ואת שלו. מציע לשלם את החשבון ולעבור להיות במקום אחד לבד. מהנהנת ומצייתת, יוצאים ועוד לפני שהוא משיג אותך מחוץ לבר, הוא הזמין לך מונית, נצמד אליך מאחור, שוב לופת צוואר ולוחש, ״את הכתובת שלך כבר יש לי, סעי אלייך ואגיע עוד חצי שעה. תתכונני.״ מופתעת, את קצת מבולבלת, אבל עולה למונית, מביטה בו במבט אחרון לא בוטח.
- לפעמים יש בך את הרצון לאחוז בי ולגרור לחדר. חרמנות שנמשכת יממה מאז שגמרתי בלעדיך. לא מעט הפעמים שנכנסתי לחדר, ואת על הצד עם התחת חשוף מופנה לכניסה, ממתינה, כאילו ישנה, כזאת שקופה. ואם אני מתעלם, זה בכוונה, כי אז חוסר הביטחון שלך נפתח ונכנס לתוכו תיסכול עמוק וכעס. ואני יודע שכשאכנס אלייך, הכעס יצא ותתמלאי בתשוקה.
נכנסת הביתה שיכורה, מתוסכלת, לגמור את יודעת שתגמרי הלילה, רק לא בטוחה איך. את הדלת השארת פתוחה, משכנעת את עצמך שזה רק לרגע ותכף תחזרי לנעול. מתפשטת בדרך לחדר, מכבה אורות ונשארת בתחתונים וחזייה שחורים, משאירה אור קטן ונשכבת על הבטן. ידיים מלטפות מותניים, ישבנים, מרטיבות שפתיים, אצבעות זזות על דגדגן.
- היכולת לגמור מהר ושטחי מפתה אותך. לא פעם, אני עם חברים שיכור יודע שאת בבית לבדך עם הצעצוע שקניתי לך מאוננת וגומרת את עצמך, משתחררת מהעול. או שאולי שולחת לי הודעה מפתה, ״מחכה לך על ארבע״, ערב שלם ואז צריכה להמתין עוד עם הזין שלי אצלך בגרון.
דלת נפתחת ונסגרת. את פוחדת, מפסיקה לגעת בעצמך, מחסירה פעימה, מריחה את הצייד נכנס לטריטוריה שלך. לא מעיזה להסתכל אחורה, לחוצה, לא יודעת אם לשנות תנוחה או לא, קפואה. ממתינה. צעדים שקטים של גבר שפגשת לא מזמן בדרך אלייך. מקשיבה לנשימות בכניסה לחדר, ומרגישה איך פנים הירכיים שלך רטובות עוד.
- פעם שאלתי וענית שכן, אונס הוא פנטזיה שלך. אני זוכר שביקשת ממני לקרוא בכלוב את זאת שתכננה לעצמה אונס בחדר מדרגות. ובכלוב אני מצאתי מקום מחבק לספר על האקט המכני והמנצל הזה, איך שאני חוסם לך את הפה, מסכך לך את החור, נכנס ומותח אותו, דופק וגונח אותך .
הוא רוכן לכיוונך את מביטה אחורה ורואה אותו, בדיוק כמו שדמיינת, הנוכחות שלו מרגשת אותך ותכף תשלים אותך. הוא מורה לך להסתכל קדימה, את מבצעת. מגיע מאחורייך מלטף ישבן, גב, שכמות ולופת צוואר. את גונחת, תופס שיער, מושך לך את הראש אחורה ומלביש לך כיסוי עיניים.
- זוכרת שרכשתי לנו אזיקים כאלה רכים עם ריח של עור? הם היו הכי יקרים בחנות הזו בברלין. אותם ואת כל שאר המכשירים סידרנו בקופסה שלעיתים יוצאת לדרכה ומכריזה על סשן בפתח.
הצליל של הסטירה הראשונה על הישבן, העירה אותך ואז הגיע הכאב. השנייה הכאיבה קודם לצליל. ואז כבר הפסקת לספור. גונחת כמו חיה, מופתעת, נהנית איך שהוא תופס לך בכוח את המותניים, מרים לך את הישבן, מוריד תחתונים באחת לכיוון הברכיים. והנה צליל מיצמוץ השפתיים מרטיבות אצבעות שחודרות וחופרות בך.
- אני מכיר את הכוס שלך כמו את האצבעות שלי שרוקדות לך על הדגדגן עד שתאמרי די, שאת צריכה להתמלא בי. אני אוהב לשאול אותך אם את נהנית כששתי אצבעות נכנסות, זזות באגרסיביות, דופקות ופולשות אותך. ויותר אני נהנה לשמוע אותך מבקשת שלא אפסיק.
הוא עוצר, שקט. את במנוחה, נושמת, נשענת לאחור וניצבת על הברכיים חוששת, מעדיפה לא לפגוש את המבט שלו, אבל רוצה להוריד את הכיסוי. הוא מגיש לך שפתיים, נשיקה קלה תופס ידיים וקושר מאחוריי הגב ושוב שתיקה. את מריחה אותו מסתובב סביב הטרף שאת ורגע אחרי שהבנת, הזין שלו כבר חודר את השפתיים שלך ונכנס עמוק לגרון שלך, נכנס ויוצא, משתמש בך. והנה הוא שוב מופיע, מוריד את כיסוי העיניים ולך לא נותר אלא להרים חצי מבט אליו, לראות איך הוא גונח כשהוא מזיין לך את הפנים, מורח את הזקפה שלו על הלחיים, על השפתיים, ושוב חזרה הגרון.
- יום אחד אולי נרצה להפרד. יש המון סיבות לצורך להיות את או אני ולא אנחנו. הריגוש, החידוש, הכיבוש או הנישנוש. ואז עולה השאלה אם לפתוח את הזוגיות. את חיה אותי בכל מחשבה, ולעולם אהיה שלך.
״את שווה״, הוא מדבר איתך, קחי מזה ועוד קצת מזה. קומי, זוזי, תפתחי, הוא תופס, מלקק, סוטר ומחזר. ואת, כבר לא ילדה, מלקקת, מטנפת וכמעט דורשת שיחדור, זיין אותי, מתחננת. הראשוניות הזאת מעירה אותך, ואת כבר מוכנה מזמן, הוא תופס את הזין שלו ומכניס אותו לתוכך ברגע אחד, לא מרגיע, לא בעדינות. תנועות חזקות, את נהדפת אחורה, מתמלאת, ומרגישה אותו מזיין אותך. גוף נמתח על גוף, נשימות וגניחות, נוזלים מתערבבים, ואתם יוצרים עוד תנוחות מתוך חייתיות ראשונית שמבקשת לעורר, לספק ולגמור.
- הזיכרון שלנו הוא הסיפור שאנחנו בוחרים לחזור ולספר. את מזכירה לי שאיתי גמרת בזיון הראשון שלנו. ואני נזכר איך ראיתי שנהיה יחד לעולם כבר בשיחה הראשונה שלנו.
השאיר בך סימנים והתיר אותך מהאזיקים ומהזין שלו. ואת נשכבת על הצד, ראש על כר, מקווה שיחזיר לך חיבוק ושלווה. העייפות נופלת עלייך מהאלכוהול וההרפתקה שבחרת לעצמך. את מקשיבה לדלת, לרעש של השתן בשירותים, מרגישה אותו חוזר למיטה עם תחושת סיפוק שכזו ואיך בלי מילים הוא נשכב, נצמד להעניק לך את השלווה הזאת שאיתה תרדמי.
- השמש עלתה וכבר בוקר. ואת לא אישה של בקרים, שונאת להשכים קום, ולא שמעת איך הוא קם ראשון לקול דפיקות בדלת, זו היתה אחותך שהחזירה את השניים שפגשו בו בכניסה, מקבלים אותי בחיבוק, ובקולות קטנים שואלים, אבא, איפה אמא? ואני נזכר מחייך ועונה. ״היא ישנה״.
