פאנטום בברלין

לבשתי את הסט הרגיל שלי לעבודה. עכשיו, בכל עבודה אחרת, אני מניחה שהמדים זה כזה חליפה, אולי חולצה עם שם החברה, תלוי באיזה מעמד אתה נמצא. המדים שלי, נו, לקרוא לזה בגדים זה קצת בדיחה...

מדובר בביריות, "שמלת" עוד שחורה (שמלה... חולצת עור צמודה וארוכה עם מחשוף שלא היה מבייש את הזונות באמסטרדם, שצמודה לי לעור עם פאקינג שרוכים), עקבים, כפפות וכובע קטן שחור כזה.

למה כובע קטן? ככה, הבעלים נורא התחבר לבונדינג וכנראה שאב השראה מהעובדים בדומינוס. אבל זה מעט סבל עבור המון רווח.

אני שומעת את קייט צופרת לי מלמטה, אני מורחת אודם אדום, לוקחת את האיליינר בתיק ורצה במדרגות. נראה שאני שוב אתאפר במועדון.

"למה את תמיד מתחילה להתארגן כ''כ מאוחר?" היא מצקצקת בלשונה ומגלגלת עיניים.
"הלקוחות צריכים להגיד תודה שאני לא באה עם פיג'מה."
"רק הדאדיס ישלמו לך עם הפיג'מה שאת ישנה איתה."
"אבל אני ישנה בערום."
"למה בכלל הנחתי אחרת, אלוהים..."
"זה עוזר לבטחון העצמי."

קייט גיחכה. ידעתי מה היא חושבת לעצמה, ממתי אני צריכה בוסט לבטחון העצמי? אבל גם לי יש רגעים.
"עוד יום, עוד 10 אגורות."
צחקנו ויצאנו מהמכונית.

אני אגיד, שכשהייתי קטנה לא חלמתי על להיות נערת ליווי בדסמי, כמו שאנחנו אוהבים לקרוא לזה כאן (זה נשמע יותר טוב מזונה). אבל פעם אהבתי מישהו עד כלות נשמתי והכרנו כאן.
היינו שנינו בפעם הראשונה בברלין, שנינו שמענו על הסצנה, כל אחד מחייו שלו, שנינו וניליים. הגענו למועדון והוא היה בטוח שאני אחת העובדות שם וביקש ממני סיור, אז זרמתי. הוא אמר שהוא רוצה לנסות וזה היה הרגע שהבנתי שאני לא יכולה להעמיד פנים יותר שאני משם.

"מצטערת, עומר, זה היה ממש מגניב אבל תכלס אני פה בפעם הראשונה, אני בכלל מישראל וסתם החלטתי לזרום איתך."
"גדולה את, בתור חדשה דווקא עשית סיבוב טוב, אז איך קוראים לך?"
"מאיה".
"היי מאיה, אז רוצה לחקור איתי ביחד?"
ואז יום אחד הוא נפגע בתאונת דרכים ואיתו, נדרסה נשמתי.

אז החלטתי, שאם כבר אין לי נשמה, אולי כדאי שבאמת אעבוד כאן ולא אעמיד פנים. אולי אציל איזו מאיה מלהתאהב באיזה עומר ולאבד אותו לנצח.

"באיזו פינה את הפעם?" היא שואלת בזמן שזרקה את המסטיק שהיא לועסת כבר שעה בקולניות לפח.
"ליווי חדשים. אלוהים, מארק אוהב לדפוק אותי."
"טוב זה מה שקורה כשמפסיקים לדפוק אותו."

גיחכתי. הייתם מצפים ממנהל הליין הבדסמי הכי גדול בעולם להיות דום, אבל כמובן שהוא הסאב הכי פתטי ואפס בעולם. ואם הוא יידע שככה אני חושבת עליו, אולי הוא יסכים להחזיר אותי לעמדות השוות יותר. אבל נמאס לי לדפוק אותו בתחת.

שמתי את המסיכה, כרגיל. משום מה זה נורא מרגש את החדשים. ניגשתי לכניסה ויאללה, באמת עוד יום, עוד 10 אגורות.

כרגיל, נכנסו המון זוגות מתרגשים, מבולבלים, עם פה פעור ואביזרים שלא לצורך. לא משנה כמה ותק יש לך בעולם הבדסמ בעולם, כולם פה בהלם מוחלט. אבל היה אחד שאלוהים יודעת איך, נכנס לפה לבד. משום מה, הוא לא הגיב כמו החדשים. היה לו מבט מבולבל בעיניים, אבל לא בגלל המקום. הוא נראה בטראנס מוחלט.

"פוני?"
שילך תקעווד המארק הזה.
"כן מאסטר?" אמרתי, מזייפת חיוך מאולץ.
"הבחור החדש הזה פה, הוא נראה לי עושה צרות לא קטן, אבל לבוש ארמני. שימי עליו עין."
ויוה לה קפיטליזם.
"בטח, מאסטר מארק."

כל החדשים המתינו שאני אדבר, עומדים ברחבה ומחכים להוראות המועדון.

"טוב אז הגעתם לקיט קאט, מועדון הבדסמ הכי גדול בעולם, ברוך הבא! במועדון 4 קומות, כל קומה מתמחה בתחום ספציפי עליו תוכלו לדבר עם מלוות הקומה. יש לוקרים בכניסה לשימושכם. שימו לב שאסור להשתמש בפלאפונים במהלך האירוע, או שתורחקו. כמובן שכל האינטראקציה תקרה בהסכמה בלבד של שני הצדדים. אנו מכירים בכך שיש לכם מילת בטחון משלכם, אך למקרה שאתם מרגישים לא בטוחים, הרימו את הזרת מעלה ואחד ה-DM יבואו לחלץ אתכם ולטפל בסיטואציה. בלו בזהירות ובאחריות!"

כולם נאנחו בהקלה והחלו לטייל במועדון. הבחור שבטראנס נשאר לעמוד קצת, כאילו מתלבט עם עצמו מה הוא רוצה לעשות קודם וניצלתי את ההזדמנות על מנת לגשת אליו.

"היי חמוד, איך קוראים לך?" אמרתי בליטוף קל על הכתף.
"איל, גברתי".

וואו, גברתי. נשלט משהו? טוב, קשה לדעת עם החדשים.

"מצוין, תתלווה אליי במהלך המסיבה? אני רואה שאין לך בת זוג."
"הייתה לי, אבל היא נורא התלהבה מאיזה מישהו שקוראים לו מארק. אז היא הכניסה אותי ורצה אליו."
אני ממש מקווה שהפוסטמה הזו באה עם סטראפאון, למה מארק לא משחק משחקים.
"יופי, בוא איתי."

הוא נראה מהוסס מעט, אך מצטרף אליי.
"מאיפה אתה?" אני שואלת אותו בזמן שאני מראה לו את המקום.
"ישראל."
"איך הגעת לפה?"
"מטוס, אוטובוס, קפיצה קטנה במונית והנני."
לא בטוחה אם הוא מתחכם או אם הוא חשב שבאמת אכפת לי מהמסלול שעבר בדרך.
"התכוונתי, למה באת לפה?"
"אני מרגיש כאן בבית."
אני מבולבלת. מה הוא עושה בכניסת החדשים?
"זאת לא פעם ראשונה שלך?"
"זאת כן... אך אני עדיין מרגיש פה נכון."
אה, כן נו.. טוב, עוד אחד כזה.
"מצוין! אז בוא נמשיך את הסיבוב..."

עברנו את כל הקומות. הוא לא התרגש משום דבר, אלוהים. הוא התיישב על המיטה, חלץ את נעליו ונשען על ידיו. באמת מרגיש פה כמו בבית, אה?
"איך קוראים לך?"
נראה לי כדאי שאסביר למה השאלה הזו כמעט זעזעה אותי. בכל מקום מדובר בשאלה בסיסית להחריד, הדרך שבה נקראת ע"י הוריך ומציג את עצמך בפניי הוריך, שלא מצביעה על הרבה מדי, אולי מאשר כמה בחירות אופי שעשית סביב השם המדובר. אבל במקומות כאלה, שבו דיסקרטיות רשומה על מצח המשתתפים והעובדים במקביל, מדובר בטאבו. אך הוא בכלל לא יודע מה קורה, הוא עמוק בתוך העולם שלו. הוא אינו מסתכל עליי, אלא דרכי.

"איימי."
"יש לך שם יפה איימי."
"תודה.״

וכמה שהמחמאה הזו הייתה גדולה, ככה הרגשתי קטנה לידו. איך הוא מעז להחמיא לי? בזמן שאני מריצה את כל המחשבות האלו בראש שלי, אני מרגישה בנאדם נעמד מאחוריי, נושם לי באוזן.
"בואי אחריי, קחי איתך את ארמני, בלי שאלות", הקול אמר לי בטון נוקב.

איל עדיין היה נראה מנותק להחריד. אני מנסה לשלוח לו מבט מפוחד, שיבין שמשהו לא בסדר, אך הוא בשלו.
"תתלווה אליי?" אמרתי לאיל, מנסה לסמן לו בקולי שמשהו לא בסדר. שכחתי שאני מכירה אותו רק חצי שעה. אני בחיים לא מחלקת את השם שלי יותר ללקוחות.
"בטח, לאן הולכים?"
"הפתעה."
כמובן שזאת הפתעה גם עבורי, רק שהוא לא צריך לדעת מזה כרגע.

הלכנו אחרי האיש, שעכשיו הבחנתי שלובש גלימה ומסכה. ממש פאנטום, כמה קלישאתי. הגענו לחדר שאיש לא אמור לדעת עליו, מלבד כמה לקוחות ספורים שאני מכירה את שמם, קולם, והקינקים שלהם בעל פה, חדר הוי איי פי. כנראה שאחד מהם החליט לחלק את האופציה הזו במתנה, בטח איזה נשלט עשיר ועלוב. על המיטה הייתה בחורה קשורה, שנראתה די מרוצה מהמצב ושמעתי את הדלת ננעלת.

"לילה טוב, איל״, שמעתי את פאנטום אומר ולפני שהספקתי לשאול מאיפה הוא יודע את שמו, הוא הכה אותו עד חוסר הכרה, קרץ לי וקפץ מהחלון אל עבר מדרגות החירום.
שקלתי ללכת בעקבותיו, אבל אם זאת עבודה של אחד הלקוחות, או יותר גרוע, אחד המנהלים, אני מסתכנת בלאבד שכר של 40K בחודש.

אובדת עצות, החלטתי להסתובב בחדר, ללקט רמזים על המצב הנתון.
איל עדיין היה מחוסר הכרה, אך הכרתי את המצב בו הוא נמצא וידעתי שיש לי חצי שעה עד שהוא יתעורר.
הלכתי כמובן, לבחורה שקשורה למיטה.
הייתה לי תחושה שהיא לא הולכת להגיד לי דבר, אך בין החבלים שלה היה מחובר פתק.

"שלום לך, איימי, אנחנו יודעים שיש לך המון תהיות לגבי הסיטואציה שבה את נמצאת כעת, אך כל מה שאת צריכה לדעת ולעשות נמצא בפתק זה. אין לך שום סיבה לשאול את הבחורה הקשורה למיטה, היא לא תענה לך. בעוד כ-25 דקות את הולכת לחזור לחדר הזה כשבידייך קצפת, לבושה רק במדים שנתונים על המיטה ולהגיד 'היי איל, טוב שאתה פה, מצאתי קצפת.. הכל בסדר?' ומאותו רגע, את מתייחסת אליו כאדונך בלבד, עושה את כל מבוקשו כמו הכלבה הטובה שאת. כשיגיע הסוף ואת תדעי שיגיע הסוף, אל תדאגי, את הולכת להתיר את הבחורה שקשורה למיטה, לנשק אותה ולצחוק עימה. יש בחדר מצלמות בכל פינה, אנחנו עוקבים אחריי כל צעד שלך. ואם לא תצייתי, אנחנו נפגע בבחורה שעל המיטה, לא בצורה שהיא אוהבת."

בלעתי רוק. אני לא אמורה לספוג את האיומים האלה והחרא הזה, אני עובדת פה ומגיע לי כבוד!
"תהפכי את הדף."
הפכתי את הדף.

"את בהחלט לא אמורה לסבול יחס כזה בתור עובדת, זה היה בחוזה שלך, אבל בזמן ששפתייך אומרות לא, שפתייך, אומרות כן."
ברגע זה הבחנתי שאני רטובה כולי. פאנטום ממש יודע את השיט שלו.

רצה לי רשימה של שמות בראש, על מי הוא יכול להיות מכלל השולטים שהיו לי בחיי, אך שמעתי צפצוף.
00:17
It's show time.
ראיתי את איל מתעורר ושיחקתי את החלק שלי כמו שצריך. פאנטום צדק, בהחלט ידעתי שהוא יבחר לגמור בתוך מיצי ולא בי, הרי שאני זו שהתוותה את הסשן הזה, הוא היה רק הכלי.

איל נרדם על המיטה, מותש מהחוויה שהוא עבר הרגע, פאנטום נכנס לחדר, על אף שלא ראיתי את פניו, יכולתי להרגיש את נוכחותו.
"היית טובה איימי, כל הכבוד״, הוא אמר לי וגבי רעד. "אבל אני יודע שלא גמרת, רציתי לבוא להגיד לך שאין לך מה לדאוג, באתי בשבילך."

באתי בשבילך? מי אתה בכלל? מי אמר שאני רוצה אותך בכלל? חתיכת פוץ מתנשא ועלוב. באתי לענות לו שאני לא כלי המשחק שלו, שהוא לא יכול פשוט לקבל החלטה עליי. עם זאת, המבט החודר שלו גרם לי לעצור ולהבין שאולי הוא צודק. נרעדתי למגעו בי, שכלל כרגע רק ליטוף קל בכתף.

"על הברכיים." נפלתי על ברכיי, בלי שהוא ביקש ממני בכלל, כבר שמתי את ידיי מאחוריי גבי, מחכה, נרטבת.

"מי ידע ששולטת טובה כמוך יכולה להפוך את עורה ככה?"
"אם היית עושה את המחקר שלך כמו שצריך, היית יודע שאני מתחלפת."
הוא סטר לי, בלי רחמים, כמעט נפלתי לרצפה.
תודה לאל על כל שיעורי הפילאטיס ההם.

"אני יודע שאת מתחלפת, מתוקה, אני פשוט יודע שאת מעדיפה לשלוט, שגם אם את נשלטת אז את מקבלת את ההחלטה הזו בעצמך ומשחקת לשולט שלך במוח עד שהוא משחק לידייך, זה לא נחשב."
מי זה שיודע עליי הכל?? אף נשלט, שולט או אף אחד בעולם לא יודע את זה עליי.

"ועכשיו זה חדש לך, להיות רטובה בלי להבין למה, לציית בעל כורחך, להרגיש פחד אמיתי."
התחלתי לרעוד. הוא תפס אותי מצווארי והעביר אותי על שש.

"אה מיצית עם הפקודות?"
הרגשתי משהו נדחף לי לפה. סעמק איתו, הוא בא מאובזר.

"אני לא בראט טיימר, אין לי חשק להתעסק עם האגו שלך או להעניש אותך. אם תגידי דברים לא במקום, לא תזכי יותר לדבר."
הרגשתי הצלפה כה חזקה בתחת שלי, שרציתי להתקפל, אך נשארתי לעמוד על שש. משהו בעובדה שהוא לא היה מוכן לוותר לי, השאירה אותי שם. כל סינפסה בראש שלי צעקה לי לברוח משם. אבל הגוף נכנע מזמן, נע בין הרפיה מוחלטת ומוכנעת לבין ערנות להקשתת הגב שלי ולהיות בפוזיציה שתרצה את השולט שלי.

"תתחילי לעשות משהו יעיל עם הפה שלך, עד כה את סתם חופרת לי."
הוא הוציא את הגאג מהפה שלי ודחף את הזין שלו, עמוק. הייתי בטוחה שאני אקיא, אבל בלי לשים לב מצצתי, ינקתי ושאבתי את כל כולו. רציתי להרגיש את הגבר הזה, שקורא אותי ומבין אותי. שיודע לא לרחם עליי בפרקטיקה, אך לדאוג לי. אני לא בחורה של דאדי.

"חשבת שאת מספיק טובה שאני אגמור מהפה שלך? אז צדקת. אבל אין לי חשק הפעם. איך את עם אנאלי, מותק?"
ולפני שהספקתי לחשוב בכלל על הפעם האחרונה שהייתה, שלקח לי כ"כ הרבה זמן למצוא את הקצב שמתאים לי ואמרתי לעצמי שלעולם לא אגמור, הרגשתי אותו מפלח אותי לשתיים, ואנחת עונג לא ברורה מתפלחת מגרוני.
"ידעתי שאת אוהבת, אבל טוב לשמוע אותך אומרת את זה."

והרגשתי אותו עמוק בתוכי, חודר אליי, מכאיב לי את הכאב הכי טוב שיכולתי להרגיש. והמבט המרוצה שיש לו בעיניים, של בעלות, ניצוץ מתוק שמבליח מתוך המסכה שלו, מספיק לי על מנת להתפרק. להתפרק מכל הנשלטים והשולטים ששלטתי בהם, להתרסק לחלוטין ולהפוך איתו לישות אחת מוחלטת. גמרתי. ועם הידיעה שאני גומרת הוא הרשה לעצמו להתפרק בתוכי.

התעוררתי, קשורה למיטתי, לבד, עם פתק לכיוון הראש שלי.
"מאיה, היה כיף לבלות איתך שוב, נחמד סוף סוף לראות את הצד הזה בך. שלך, עומר."

הרגשתי את כל עולמי מתמוטט תחתיי. כלואה, סגורה, שבורה, מתגעגעת. ושקלתי באמת להישאר ככה לנצח, להרגיש שוב את עומר איתי. רטובה, חלשה, כה שלו. אני שומעת את השם שלי מרחוק, קייט מגיעה להתיר אותי מקשריי ומאיצה בי לחזור לעבודה. לפעמים חלומות מתגשמים.
רק שלי לא.