טרנספורמציה של עבד
מאת fly high(מתחלף)
16 במאי 2024
אני מגיע למקום שקבענו, ממתין להוראות. מהרגע שאת מגיעה - משם והלאה, אני שלך. את מובילה אותי למקום שלך, מלבישה עלי כיסוי עיניים, מכניסה אותי לחדר שלך, מורידה את הכיסוי ומבקשת ממני לתת לך הכל: את הארנק, את הנייד... את מושיבה אותי מולך ושואלת, אם אני באמת מוכן לצעד הבא שלי.
את מגישה לי חוזה מפורט שעברתי עליו כבר כמה פעמים לפני שהגעתי, ואומרת לי לחתום. חתמתי. באותו רגע את מצווה עלי לקום, לוקחת מספריים וחותכת מעלי את כל הבגדים. את מלטפת ובודקת את הגוף שלי כמו ביריד סוסים, בודקת את הסחורה שקיבלת.
את מצווה עלי לבוא אחריך לחדר אחר, מורה לי לשכב על מיטת טיפולים, שמה עלי אזיקים וקושרת אותי היטב לצידי המיטה. את מניחה גאג בתוך הפה שלי, ונועלת בחזקה. ראשי חופשי אבל את כל השאר הגוף אני לא יכול להזיז. ״הגיע הזמן לסימון העבדות שלך״, את מכריזה, מוציאה מהארון בצד מכונת תספורת. את מתקרבת אלי, ואני מנסה להתחנן לבקש רחמים. ״עוד הגה קטן מהפה שלך, וגם הגבות והריסים יורדים״, את אומרת. אני משתתק. דמעות יורדות לי בלי הפוגה. את מתכופפת, מלקקת את הדמעות שלי, ובחיוך מסבירה לי, עד כמה זה באמת קשה להיות עבד. זה לא משחק, זו האמת.
אני מרגיש את מכונת התספורת על המצח, נוגעת בשיער, וקצוות שיער כבר נופלות על פני. אני בהלם, לא מצליח לזוז. את מעבירה את המכונה שוב ושוב על הראש שלי, מדי פעם מרימה ערמת שיער ומראה לי. אני מרגיש את הקור בקרקפת שלי, שמעולם לא הייתה חסרת שיער. אני מגולח לגמרי, ואת עוברת על הזיפים של הזקן, ויורדת לאורך הגוף: בית שחי, חזה, ערווה, ידיים, רגליים.
תוך זמן קצר, אני חסר שיער לחלוטין, למעט גבות וריסים. את מצווה עלי להסתכל במראה, וההשתקפות שאני רואה היא של עבד, עבד אמיתי, חסר שיער, מושפל. תוך שאת צוחקת עלי, את מביאה קולר מתכת גבוה. את סוגרת אותו סביב צווארי. הקליק הורעש של המנעול מעביר בגוף שלי רטט חלחלה. אני יודע שזהו. עכשיו אני באמת עבד. הפנטזיה מתגשמת. אין לי איך לברוח. הפחדים שוצפים אצלי בכל הגוף. אני רועד, מתחיל להבין למה הכנסתי את עצמי.
את מתירה את הקשרים ומצווה עלי לקום מהמיטה. אני בקושי מצליח לגרום לגוף שלי לזוז. אני רועד, אני מפוחד. את מוציאה את הגאג, אני מוריד את האזיקים, ואת מגלחת את השיער שנשאר. את מצווה עלי לעמוד ולא לזוז מול המראה. הדמעות נופלות לי על הפנים. חוסר השיער מרגיש לי כמו חוסר מוחלט באנושיות. באיזשהו שלב אני נופל על הריצפה. עכשיו אני צריך לעכל מה שקורה כאן, איך אני הולך להראות את עצמי לאנשים, מה אני הולך לעשות.
את חוזרת לחדר, בידך חבילה קטנה. את מחזירה את האזיקים ונועלת את ידי ואת רגלי האחת לשנייה, משכיבה אותי במיטה ומצווה עלי להסתכל לך בפנים. את מוציאה חגורת צניעות מבריקה, לוקחת את האשכים בידי ומחליק מגן מתכת מעליו, מעבירה את הטבעת שתתפוס את החגורה, מורחת מעט חומר סיכה על הזין שלי ומתחילה לאונן לי.
״בתקופה הקרובה, זה המגע היחיד שהזין שלך יקבל, אז תהנה מזה. עבד לא צריך הנאה מינית.״
את מאוננת לי שוב ושוב, מביאה אותי קרוב לגמירה ועוצרת. תוך כך את מספרת לי מה הולך לעבור עלי. את מספרת לי שאני הולך להיות עבד במשרה מלאה בהמון תחומים. לעיתים אני אהיה סיסי, לעיתים שפחה, לעיתים כלבה, ולעיתים עבד עלוב, שלא צריך לצרוך חמצן.
בין התשוקה לגמור לבין המילים שלך, אני מוכן לכל דבר. את מצלמת. אני מתחנן שתיקחי אותי להיות השפחה המלאה שלך, שתעשי בי כרצונך איך שבא לך ומה שבא לך, שתשני את גופי, שתעשי כל מה שאת רוצה. אני בוכה מתחנן אבל הגמירה לא מגיעה. את ממשיכה לאונן לי ולעצור רגע לפני שאני גומר.
את עוצרת ויוצאת מהחדר. אני בוכה מרוב תסכול. אני כל כך רוצה לגמור. הביצים כל כך כואבות לי. אני כל כך חסר אונים. בשביל מה הכנסתי את עצמי להרפתקה כזאת.
את חוזרת פנימה לאחר מספר דקות, ומניחה על הזין שלי שקית קרח. לאט-לאט אני מרגיש איך הזין שלי מצטמק, קטן, ואני עדיין חרמן. את מביאה את צינור הצניעות ובקלות מחליקה אותו מעל הזין שלי. רעש של מנעול נסגר נשמע, כמו פעמונים שצווחים לתוך האוזן. תוך שעות בודדות גרמת לי להיות באמת עבד.
את מרימה אותי מהמיטה, מובילה אותי שוב למראה. אני רואה מולי גוף חלק ללא שיער, קולר מתכת על צווארי, וחגורת צניעות נוצצת על איבר המין שלי.
נגמרו לי כבר הדמעות. אני לא מזהה את עצמי. אני לא מסוגל להסתכל על הגוף שלי. את נעמדת מאחורי, מוציאה בקבוק שמן, מתחילה לכסות את גופי מכף רגל עד ראש. אני הופך להיות נוצץ. גוף נוצץ, מתכת נוצצת. ״אנחנו רק התחלנו את השעבוד״, את אומרת לי. ״עכשיו מתחיל האילוף, החינוך והשינוי...״.
את מגישה לי חוזה מפורט שעברתי עליו כבר כמה פעמים לפני שהגעתי, ואומרת לי לחתום. חתמתי. באותו רגע את מצווה עלי לקום, לוקחת מספריים וחותכת מעלי את כל הבגדים. את מלטפת ובודקת את הגוף שלי כמו ביריד סוסים, בודקת את הסחורה שקיבלת.
את מצווה עלי לבוא אחריך לחדר אחר, מורה לי לשכב על מיטת טיפולים, שמה עלי אזיקים וקושרת אותי היטב לצידי המיטה. את מניחה גאג בתוך הפה שלי, ונועלת בחזקה. ראשי חופשי אבל את כל השאר הגוף אני לא יכול להזיז. ״הגיע הזמן לסימון העבדות שלך״, את מכריזה, מוציאה מהארון בצד מכונת תספורת. את מתקרבת אלי, ואני מנסה להתחנן לבקש רחמים. ״עוד הגה קטן מהפה שלך, וגם הגבות והריסים יורדים״, את אומרת. אני משתתק. דמעות יורדות לי בלי הפוגה. את מתכופפת, מלקקת את הדמעות שלי, ובחיוך מסבירה לי, עד כמה זה באמת קשה להיות עבד. זה לא משחק, זו האמת.
אני מרגיש את מכונת התספורת על המצח, נוגעת בשיער, וקצוות שיער כבר נופלות על פני. אני בהלם, לא מצליח לזוז. את מעבירה את המכונה שוב ושוב על הראש שלי, מדי פעם מרימה ערמת שיער ומראה לי. אני מרגיש את הקור בקרקפת שלי, שמעולם לא הייתה חסרת שיער. אני מגולח לגמרי, ואת עוברת על הזיפים של הזקן, ויורדת לאורך הגוף: בית שחי, חזה, ערווה, ידיים, רגליים.
תוך זמן קצר, אני חסר שיער לחלוטין, למעט גבות וריסים. את מצווה עלי להסתכל במראה, וההשתקפות שאני רואה היא של עבד, עבד אמיתי, חסר שיער, מושפל. תוך שאת צוחקת עלי, את מביאה קולר מתכת גבוה. את סוגרת אותו סביב צווארי. הקליק הורעש של המנעול מעביר בגוף שלי רטט חלחלה. אני יודע שזהו. עכשיו אני באמת עבד. הפנטזיה מתגשמת. אין לי איך לברוח. הפחדים שוצפים אצלי בכל הגוף. אני רועד, מתחיל להבין למה הכנסתי את עצמי.
את מתירה את הקשרים ומצווה עלי לקום מהמיטה. אני בקושי מצליח לגרום לגוף שלי לזוז. אני רועד, אני מפוחד. את מוציאה את הגאג, אני מוריד את האזיקים, ואת מגלחת את השיער שנשאר. את מצווה עלי לעמוד ולא לזוז מול המראה. הדמעות נופלות לי על הפנים. חוסר השיער מרגיש לי כמו חוסר מוחלט באנושיות. באיזשהו שלב אני נופל על הריצפה. עכשיו אני צריך לעכל מה שקורה כאן, איך אני הולך להראות את עצמי לאנשים, מה אני הולך לעשות.
את חוזרת לחדר, בידך חבילה קטנה. את מחזירה את האזיקים ונועלת את ידי ואת רגלי האחת לשנייה, משכיבה אותי במיטה ומצווה עלי להסתכל לך בפנים. את מוציאה חגורת צניעות מבריקה, לוקחת את האשכים בידי ומחליק מגן מתכת מעליו, מעבירה את הטבעת שתתפוס את החגורה, מורחת מעט חומר סיכה על הזין שלי ומתחילה לאונן לי.
״בתקופה הקרובה, זה המגע היחיד שהזין שלך יקבל, אז תהנה מזה. עבד לא צריך הנאה מינית.״
את מאוננת לי שוב ושוב, מביאה אותי קרוב לגמירה ועוצרת. תוך כך את מספרת לי מה הולך לעבור עלי. את מספרת לי שאני הולך להיות עבד במשרה מלאה בהמון תחומים. לעיתים אני אהיה סיסי, לעיתים שפחה, לעיתים כלבה, ולעיתים עבד עלוב, שלא צריך לצרוך חמצן.
בין התשוקה לגמור לבין המילים שלך, אני מוכן לכל דבר. את מצלמת. אני מתחנן שתיקחי אותי להיות השפחה המלאה שלך, שתעשי בי כרצונך איך שבא לך ומה שבא לך, שתשני את גופי, שתעשי כל מה שאת רוצה. אני בוכה מתחנן אבל הגמירה לא מגיעה. את ממשיכה לאונן לי ולעצור רגע לפני שאני גומר.
את עוצרת ויוצאת מהחדר. אני בוכה מרוב תסכול. אני כל כך רוצה לגמור. הביצים כל כך כואבות לי. אני כל כך חסר אונים. בשביל מה הכנסתי את עצמי להרפתקה כזאת.
את חוזרת פנימה לאחר מספר דקות, ומניחה על הזין שלי שקית קרח. לאט-לאט אני מרגיש איך הזין שלי מצטמק, קטן, ואני עדיין חרמן. את מביאה את צינור הצניעות ובקלות מחליקה אותו מעל הזין שלי. רעש של מנעול נסגר נשמע, כמו פעמונים שצווחים לתוך האוזן. תוך שעות בודדות גרמת לי להיות באמת עבד.
את מרימה אותי מהמיטה, מובילה אותי שוב למראה. אני רואה מולי גוף חלק ללא שיער, קולר מתכת על צווארי, וחגורת צניעות נוצצת על איבר המין שלי.
נגמרו לי כבר הדמעות. אני לא מזהה את עצמי. אני לא מסוגל להסתכל על הגוף שלי. את נעמדת מאחורי, מוציאה בקבוק שמן, מתחילה לכסות את גופי מכף רגל עד ראש. אני הופך להיות נוצץ. גוף נוצץ, מתכת נוצצת. ״אנחנו רק התחלנו את השעבוד״, את אומרת לי. ״עכשיו מתחיל האילוף, החינוך והשינוי...״.
