הבובה שלי
מאת מל(ק)ה(שולטת)
12 באפריל 2024
"תתפשטי", פקדתי עליו.
הוא יודע שמהרגע שהדלת נסגרת אחריו, הוא הבובה שלי.
את הגבר החזק, המוצלח, הנחשק והדומיננטי הוא משאיר בחוץ.
אני מרגישה שהוא מתקשה עם זה, אבל אני יודעת שכל בגד גברי שיסיר מעצמו יפשיט מעליו חשש אחר, חרדה אחרת, וכל בגד נשי שאלביש יוסיף לו בטחון ותשוקה שהוא לא חווה מעולם.
"אל תסיר ממני את העיניים בשום שלב".
אני רוצה לוודא שאני קוראת בעיניו את הרגשות שלו. אני ממש יכולה לראות את מנעד הרגשות שעובר עליו דרך עיניו, ממש כמו סרט טוב.
הוא מביט בי כשאני יושבת על המיטה מולו, רגל על רגל, מנדנדת אותה באיטיות, יודעת מה כף רגלי המתנדנדת גורמת לו להרגיש, ומתענגת על כל רגע.
החולצה יורדת. חושפת חזה ובטן שריריים, שובל שערות דק מוביל מהחזה עד למפשעה שלו, מרמז על הדרך. אני אוהבת את השובל הזה, אוהבת ללקק אותו מעלה-מטה, אוהבת את הוקרת התודה שלו על הנעים שזה עושה לו, על הקרבה, על ההפוגה, ועל רגע של גבריות שנתתי לו.
אני ממשיכה להביט בו, משחקת עם הלשון שלי בצידי השפתיים, מתגרה בו ומתגרה בעצמי, כשהוא פותח את החגורה, את הכפתורים של הג'ינס ומוריד אותם. הוא נשאר עומד בתחתונים, נראה כמו דוגמן של קלווין קליין, ואני מודה לכל אלוהים שקיים על עבודה שדורשת ממנו להיות בכושר.
הוא ממשיך להביט בי ומוריד את התחתונים, עומד עירום ופגיע מולי.
"בוא אליי", אני אומרת לו, ומורידה את הרגל, מפשקת את רגליי. הוא מגיע אליי כורע על ברכיו ונצמד אליי, פנים אל פנים.
אני מושכת סיגריה מהקופסה שעל המיטה ומעבירה לו את המצית. הוא מדליק את הסיגריה שלי ואני לוקחת שאכטה ארוכה ונושפת על הפנים שלו.
"רוצה סיגריה?" אני שואלת.
"כן, בבקשה.״
יודעת שסיגריה תרגיע אותו, שאקט של עישון משותף יגרום לו להרגיש שווה לי, גם אם לכמה דקות, אבל לי יש תוכניות אחרות.
אני לוקחת שאכטה נוספת, מחזיקה את הסנטר שלו, ומצמידה את השפתיים שלי לשלו. הוא אוטומטית פותח את הפה שלו על שלי ואני נושפת את העשן לתוך פיו. הוא אוסף אותו לריאותיו, נושף מה שנשאר החוצה. המבט שלו בעיניים ממיס אותי, אומר שאין דרך אחרת בה הוא ירצה לעשן לעולם.
כשאנחנו מסיימים לעשן אני אומרת לו לקום שוב, מזכירה לו לא להפסיק להביט בי.
אני קמה ופורשת את הבגדים שהבאתי על המיטה.
חוטיני שחור, גרביוני ירך שחורים וביריות. אני מסתובבת אליו ורואה את החיוך המהוסס על פניו. אני כל כך אוהבת את המבט הזה. אני כל כך אוהבת אותו.
אני לוקחת את החוטיני וניגשת אליו. מתכופפת ומלבישה לו את החוטיני רגל אחר רגל, עולה לאט לאט למעלה עד שהוא לבוש בו. אני מחזיקה את הזין שלו ומסדרת אותו בתוך התחתונים, הוא משחרר אנחה למגע ידי.
אני מחייכת אליו והוא מחייך חזרה. אני מתקרבת אליו ומנשקת אותו נשיקה ארוכה וחמה. הלשון שלי מפלרטטת עם שלו. אני תופסת את שני הפלחים של התחת שלו ומוחצת חזק. תובעת את שלי.
״שב על קצה המיטה״, אני אומרת לו.
הוא הולך למיטה ואני מסתכלת על התחת שלו כשהוא הולך ונהנית ממה שאני רואה.
הוא מתיישב על קצה המיטה ואני ניגשת לקחת את הגרביונים, מרימה אחד ומכווצת אותו בין ידיי. אני יורדת על ארבע מולו, יודעת לפי המבט בעיניו שקשה לו שהאישה שהוא מעריץ כורעת לפניו, ושולחת לו חיוך מרגיע.
אני מלבישה את קצה הגרביון על כף רגלו, ומעלה אותו לאט לאט למעלה, עד סוף הירך שלו, מביטה בו לאורך כל הזמן הזה. אני לוקחת את הגרביון השני בידי, ועושה את אותו הדבר גם לרגל השנייה, נעה באיטיות מורטת עצבים עבורו. אני מוותרת על הביריות.
״קומי״.
״עמדי מול המראה.״
הוא נעמד מול המראה. עיניו מושפלות.
״הסתכלי על עצמך במראה״.
הוא מרים את העיניים ומסתכל בעצמו.
הפה שלו נפער מעצמו.
לראשונה אני לא מצליחה לקרוא את המבט שלו. אך הרגע הזה עובר מאד מהר כשהוא מחייך ונושך את השפה התחתונה .
״את אוהבת מה שאת רואה?״
״נכון שאת יפה?״
״את אוהבת להיות יפה עבורי?״
״כן, גבירתי.״
״תסתובבי, תראי את עצמך מאחורה.״
הוא מסתובב ומסתכל בעצמו.
״את מרוצה ממני, גבירתי?״
״אני מרוצה״, אני אומרת.
אני אוהבת את הבובה שלי.
עכשיו אשחק איתה.
הוא יודע שמהרגע שהדלת נסגרת אחריו, הוא הבובה שלי.
את הגבר החזק, המוצלח, הנחשק והדומיננטי הוא משאיר בחוץ.
אני מרגישה שהוא מתקשה עם זה, אבל אני יודעת שכל בגד גברי שיסיר מעצמו יפשיט מעליו חשש אחר, חרדה אחרת, וכל בגד נשי שאלביש יוסיף לו בטחון ותשוקה שהוא לא חווה מעולם.
"אל תסיר ממני את העיניים בשום שלב".
אני רוצה לוודא שאני קוראת בעיניו את הרגשות שלו. אני ממש יכולה לראות את מנעד הרגשות שעובר עליו דרך עיניו, ממש כמו סרט טוב.
הוא מביט בי כשאני יושבת על המיטה מולו, רגל על רגל, מנדנדת אותה באיטיות, יודעת מה כף רגלי המתנדנדת גורמת לו להרגיש, ומתענגת על כל רגע.
החולצה יורדת. חושפת חזה ובטן שריריים, שובל שערות דק מוביל מהחזה עד למפשעה שלו, מרמז על הדרך. אני אוהבת את השובל הזה, אוהבת ללקק אותו מעלה-מטה, אוהבת את הוקרת התודה שלו על הנעים שזה עושה לו, על הקרבה, על ההפוגה, ועל רגע של גבריות שנתתי לו.
אני ממשיכה להביט בו, משחקת עם הלשון שלי בצידי השפתיים, מתגרה בו ומתגרה בעצמי, כשהוא פותח את החגורה, את הכפתורים של הג'ינס ומוריד אותם. הוא נשאר עומד בתחתונים, נראה כמו דוגמן של קלווין קליין, ואני מודה לכל אלוהים שקיים על עבודה שדורשת ממנו להיות בכושר.
הוא ממשיך להביט בי ומוריד את התחתונים, עומד עירום ופגיע מולי.
"בוא אליי", אני אומרת לו, ומורידה את הרגל, מפשקת את רגליי. הוא מגיע אליי כורע על ברכיו ונצמד אליי, פנים אל פנים.
אני מושכת סיגריה מהקופסה שעל המיטה ומעבירה לו את המצית. הוא מדליק את הסיגריה שלי ואני לוקחת שאכטה ארוכה ונושפת על הפנים שלו.
"רוצה סיגריה?" אני שואלת.
"כן, בבקשה.״
יודעת שסיגריה תרגיע אותו, שאקט של עישון משותף יגרום לו להרגיש שווה לי, גם אם לכמה דקות, אבל לי יש תוכניות אחרות.
אני לוקחת שאכטה נוספת, מחזיקה את הסנטר שלו, ומצמידה את השפתיים שלי לשלו. הוא אוטומטית פותח את הפה שלו על שלי ואני נושפת את העשן לתוך פיו. הוא אוסף אותו לריאותיו, נושף מה שנשאר החוצה. המבט שלו בעיניים ממיס אותי, אומר שאין דרך אחרת בה הוא ירצה לעשן לעולם.
כשאנחנו מסיימים לעשן אני אומרת לו לקום שוב, מזכירה לו לא להפסיק להביט בי.
אני קמה ופורשת את הבגדים שהבאתי על המיטה.
חוטיני שחור, גרביוני ירך שחורים וביריות. אני מסתובבת אליו ורואה את החיוך המהוסס על פניו. אני כל כך אוהבת את המבט הזה. אני כל כך אוהבת אותו.
אני לוקחת את החוטיני וניגשת אליו. מתכופפת ומלבישה לו את החוטיני רגל אחר רגל, עולה לאט לאט למעלה עד שהוא לבוש בו. אני מחזיקה את הזין שלו ומסדרת אותו בתוך התחתונים, הוא משחרר אנחה למגע ידי.
אני מחייכת אליו והוא מחייך חזרה. אני מתקרבת אליו ומנשקת אותו נשיקה ארוכה וחמה. הלשון שלי מפלרטטת עם שלו. אני תופסת את שני הפלחים של התחת שלו ומוחצת חזק. תובעת את שלי.
״שב על קצה המיטה״, אני אומרת לו.
הוא הולך למיטה ואני מסתכלת על התחת שלו כשהוא הולך ונהנית ממה שאני רואה.
הוא מתיישב על קצה המיטה ואני ניגשת לקחת את הגרביונים, מרימה אחד ומכווצת אותו בין ידיי. אני יורדת על ארבע מולו, יודעת לפי המבט בעיניו שקשה לו שהאישה שהוא מעריץ כורעת לפניו, ושולחת לו חיוך מרגיע.
אני מלבישה את קצה הגרביון על כף רגלו, ומעלה אותו לאט לאט למעלה, עד סוף הירך שלו, מביטה בו לאורך כל הזמן הזה. אני לוקחת את הגרביון השני בידי, ועושה את אותו הדבר גם לרגל השנייה, נעה באיטיות מורטת עצבים עבורו. אני מוותרת על הביריות.
״קומי״.
״עמדי מול המראה.״
הוא נעמד מול המראה. עיניו מושפלות.
״הסתכלי על עצמך במראה״.
הוא מרים את העיניים ומסתכל בעצמו.
הפה שלו נפער מעצמו.
לראשונה אני לא מצליחה לקרוא את המבט שלו. אך הרגע הזה עובר מאד מהר כשהוא מחייך ונושך את השפה התחתונה .
״את אוהבת מה שאת רואה?״
״נכון שאת יפה?״
״את אוהבת להיות יפה עבורי?״
״כן, גבירתי.״
״תסתובבי, תראי את עצמך מאחורה.״
הוא מסתובב ומסתכל בעצמו.
״את מרוצה ממני, גבירתי?״
״אני מרוצה״, אני אומרת.
אני אוהבת את הבובה שלי.
עכשיו אשחק איתה.
