11 חבלים ומלכה

כבר שכחתי איך זה מרגיש, אובדן השליטה המוחלט, הליפופים הנעימים והמרגיעים, הכאב החד, שהופך לטראנס עמוק, שגורם לי להיעלם בתוך עצמי ולשכוח מי אני ואיפה אני נמצא. מתי הייתה הפעם האחרונה? שנתיים וחצי? אולי שלוש? מה שאני זוכר בוודאות הוא, שגם הפעם הקודמת הייתה איתה...

זה לא שלא נקשרתי כל הזמן הזה. קשרתי, נקשרתי, שיחקתי, נהניתי, היה מעולה. זה פשוט שהיא קבעה רף, שכמעט אף אחת אחרת לא הייתה מסוגלת להתקרב אליו.

אז קבענו ליום שישי, והשבוע עבר מ-מ-ש מהר! עשיתי שנ"ץ של שעתיים כדי להיות עירני ויצאתי אליה. לא, היא לא לבשה מחוך ומכנסיים צמודים. (לא מבין למה חברים שלא מהעולם תמיד חושבים שנשים קושרות ככה... כאילו, ניסיתם פעם לשים מחוך?! זה לא נוח!!!).

״די!״ היא אמרה, ״אתה נהנה יותר מדי! יגרשו עלינו, כי אנחנו לא עושים את זה נכון!״

אני מת על הכימיה איתה! זה לא סשן כמו שרואים בסרטי פורנו. אלא זה כייף! זה צחוקים! זה אנשים מסתכלים ולא מבינים למה אנחנו רועשים ונהנים כל כך!!!

אחרי שקשרה אותי עם הידיים בקדמת הגוף בקשירה היפה ביותר שאי פעם ראיתי, והוסיפה רתמת אגן וחבלים על שתי הרגליים, היא הסתכלה עלי ושאלה:

״אתה מוכן?״
״כן!״

עדיין חייכתי וצחקתי. רגל אחת באוויר... אוקי, זה כבר נהיה ממש קשה לנשום. רגל שניה באוויר... כל המשקל על הרתמה שמצמידה את הידיים חזק יותר, ולא נתנה לאוויר להיכנס לריאות שלי.

לא!״ - היא פקדה, כשניסיתי להסתובב על הצד בתלייה כדי שיהיה לי יותר נוח.

חזרתי למרכז וחיכיתי. באופן רגיל? הייתי נלחץ עכשיו. חש כאב חד ופתאומי, חוסר אוויר... הייתי מבקש עזרה, אולי אפילו לרדת! אבל לא איתה... אני כל כך סומך עליה, כשהחבלים שלה סביבי. (והיא תמיד מזכירה לי כמה זו טעות!). איכשהו איתה סף הכאב, ואפילו סף הפחד שלי, עולים פי שתיים! העיניים מתחילות להיעצם, הכאב מתחיל להשתנות...

היא עשתה משהו עם החבלים, ולפני שאני מספיק להבין מה קורה, אני מתהפך על הבטן כלפי מטה.
תוך חמש שניות, הידיים שלי מתחילות לעקצץ ולהירדם לחלוטין. לרגע אחד, הפחד קופץ לתודעה, והיא כמו יודעת את זה, מלטפת אותי במשך כשלוש שניות, וממשיכה. לא הייתי צריך יותר מזה כדי להירגע.

היא הורידה לי את החבל שמחבר את הרתמה ותוך כמה שניות נתליתי רק מהאגן. מיד הידיים התעוררו חזרה, ויחד איתן חזר גם הכאב מהחבלים! הרגשתי את כל הדם עולה לראש שלי, הרגשתי את הכאב, גנחתי בכאב וקושי, זה הרגיש כמו נצח...

"אתה יודע שלא אעשה לך דבר מעבר למה שאני יודעת שאתה יכול לקבל, נכון?״

באותו רגע, משהו השתנה. הכאב נהיה מעקצץ ומוזר, העיניים נעצמו בחוסר שליטה, הפה נשמט ונרפה, וכל הגוף שלי השתחרר פנימה, אל הכאב.

הכול נעלם...
אין כלום חוץ ממנה ומהחבלים...
זה נהיה נעים פתאום.
זה נהיה טוב.
רציתי עוד!

היא הרימה אותי בחזרה למעלה, לתנוחה שיכולתי כמעט להירדם בה, ואז החליפה לפוזיציה אחרת וצילמה. קצת התבאסתי כשהיא הורידה אותי לאט-לאט. זה נשמך רק 15-20 דקות וכל כך נהניתי, כל כך רציתי עוד.

כשהייתי על הרצפה, עם פוטומומו (שוק מוצמד לירך עם חבל מסביב) בשתי הרגליים, ידיים צמודות לפני החזה, וחבל שמקבע אותי בלי יכולת לזוז, היא הסתכלה עלי במבט סדיסטי. היא חייכה, החזיקה את הבמבוק למעלה לשם יציבות, ועלתה עלי עם הרגליים.

היא דרכה על שתי הירכיים שלי ופישקה לי אותן מטה במתיחה כואבת. רגלה טיילה על הבטן עד שהצמידה את הרגל שלה לגרון שלה. רק אחרי שהמבט שלי הפך מהנאה של חוסר אונים לחוסר אוויר של ממש, היא הרפתה וחייכה. הראש שלי נשמט, ולא הייתי שם יותר...

הרגשתי את החבלים מתחילים להשתחרר ממני, ולא היה לי כוח אפילו ליישר את הרגל.

כשסיימה להתיר אותי חיבקתי אותה חזק ושמתי עליה ראש.

"אתה יודע שזה היה כמעט שעה וחצי, נכון?״
״רגע...מה?! ה- 20 דקות הללו היו שעה וחצי?! פאק... את טובה.״
"עמדתי בציפיות הבלתי הגיוניות שבנית לקראת הערב?״
״לחלוטין.״

ובהצלחה לכל בחורה אחרת, שאי פעם תרצה לקשור אותי.
תודה, ד. את הקושרת הכי מדהימה בעולם.