חדשות זאת האהבה שלי

"אני בת 30, חדשה בתחום ומאוד סקרנית. קראתי את מה שכתבת ומאוד מצא חן בעיניי. אם נשמע לך מתאים, צור קשר."
זה מה שחיכה לי בתיבת ההודעות. האמת, השורה האדומה הזאת עושה לי טוב. מן רגע של סקרנות. החזרתי תשובה מעודנת משהו:
"ספרי לי קצת יותר עלייך. איך הגעת לזה ומה את מחפשת. איך את ניראית ומה מרגש אותך. ואם יש קוים אדומים שגיבשת, ספרי לי איפה הם עוברים."

למחרת הגיעה התשובה:
"שלום לך, אני בת 30 מהרצליה, נאה ומטופחת מאוד, גבוהה עם גוף שמור. לפני כמה חודשים גיליתי שהתחום מעורר בי עניין. בעלי לא כל כך מבין מה אני מחפשת אז... התחלתי לחפש את זה בחוץ. אני לא בדיוק יודעת מה מרגש אותי אבל מה שקראתי וסרטים שהורדתי מרטיבים אותי. אני מחפשת מישהו שידע לתת לי לטעום את הכאב במנות קטנות ובעדינות. אשמח לשוחח ולהרחיב. דרך אגב, יש לך נסיון עם מתחילות?"

"יום רביעי, בשעה שמונה בערב. בואי נקבע... בלובי של מלון דן. תבואי בחצאית שחורה ותחכי בלובי, יחפה. כל השאר... לפי מצב הרוח שלך. רק סמני לי אם את בעניין." התשובה, "אני אגיע" לא אחרה לבוא. האמת, לא היה לי מושג איך היא נראית ואת מי אני מחפש, אבל מה כבר יכול להיות? ננסה ונצליח.

כמה דקות לפני שמונה התמקמתי בלובי. סוקר וסורק כל בחורה שיכולה לענות לתיאור. בשמונה בדיוק היא הופיעה. לא בדיוק מלכת היופי אבל בהחלט שווה התייחסות. ניגשתי ושאלתי בשקט: "את מחכה לי?"
היא העבירה מבט חטוף מלמטה למעלה והשיבה: "אני חושבת."
רק כדי לוודא המשכתי: "את יחפה בכוונה, נכון?"
היא חייכה ונתנה לי יד.

הובלתי אותה לדלפק הקבלה. "תזמיני חדר ללילה," אמרתי.
תוך דקות היה לנו כרטיס לדלת החדר. עלינו למעלה ובדרך שאלתי לשמה.
"בוא נאמר שסמדר."
"ועד מתי את פנויה היום?" שאלתי.
"עד מחר," היא חייכה חיוך מרשים.

כשנכנסנו לחדר הדלקתי אור אחד.
"או. קיי," אמרתי לה. "עכשיו בואי ונראה."
ניגשתי אליה והתחלתי להיסתובב סביבה בפנים חתומות בלי להוציא מילה, מתעכב בעיקר כשאני מאחור. לאט לאט השתנה המבט שלה והחיוך הפך למבט מתוח.
"אז, את רוצה להרגיש כאב?" שאלתי.
"כן, אני חושבת. אבל קצת. אמרתי לך אני חדשה בזה."

ליטפתי בעדינות את המותניים שלה. למעלה למטה, למעלה למטה. לאט לאט המשכתי לעלות וראיתי מהר מהר איך הפטמות שלה מתעוררות לחיים. "תורידי את החזיה שלך ותשאירי את החולצה," הוריתי לה. עם רעד בידיים סמדר הורידה את החזיה. עכשיו החזה שלה התגלה במלוא הדרו. גדול וגאה, והפיטמות רק התעוררו יותר, כאילו רוצות לצאת מהמקום וללכת לטיול. חפנתי את השד השמאלי שלה עם החולצה והתחלתי ללחוץ בכח ולשחרר. יבבות של הנאה התחילו להשתחרר לחלל החדר, "אח... אהה... עוד... מממ... עוד." מדי פעם שיניתי את האחיזה וצבטתי את הפיטמה שניסתה לדחוף את כף ידי.

"נהדר," אמרתי לה, "פשוט מושלם". אחרי כמה דקות עצרתי, שיחררתי את החזה ואמרתי בקול עדין: "עכשיו בואי נשחק בליגה אחרת".

זזתי הצידה בצעדים איטיים. סמדר נמתחה.
"יש לי בתיק שוט. תביאי לי אותו בבקשה," אמרתי בקול שקט.
סמדר נבהלה.
"אני מתחילה. אני חושבת שזה קצת יותר מדי בשבילי."
"אל תדאגי ותעשי מה שאמרתי לך. אליי, עכשיו."
סמדר הלכה, לאט לאט, אבל בסוף הגיעה אל התיק. הרוכסן נפתח באיטיות ולבסוף הוגש לי השוט.
"עכשיו תורידי את החצאית שלך," פקדתי עליה בקול סמכותי ובינתיים התחלתי להעביר את השוט על החזה שנשאר עירני למדי. התחלתי להצליף בעדינות בחזה הגאה שלה והיא חזרה להיאנח. ראיתי שאני מפריע לה להתפשט והחלטתי להיות נחמד, הרי פעם ראשונה...
"אני מבין שאני מפריע לך," חייכתי. "לעצור או שאת מסתדרת ?"
"לא. בסדר, אני יכולה."
סמדר התעוררה מהדמיון והתחילה להתפשט, פותחת בהיסוס את הרוכסן שמאחור ועוזבת את החצאית אל הריצפה.

"עכשיו בואי נשחק - גם את התחתונים," אמרתי לה.
התחתונית הרטובה שלה סימנה לי את מצב הרוח... אין ספק שהגברת נהנית.

הפסקתי את ההצלפות. ניגשתי לפינת החדר והדלקתי את כל האורות. באור מלא העמדתי אותה עם הפנים אל הראי ונעמדתי מאחוריה, מסתיר את כולי. שלחתי זוג ידיים והתחלתי ללטף מהירכיים למעלה מבלי לעבור על המפשעה המגולחת אלא רק לידה. יורד ועולה, יורד ועולה. לאט לאט המשכתי אל החולצה. ניכר היה בפנים שלה שהיא דרוכה, דרוכה אבל נהנית מכל רגע. קולות ההנאה שלה היו שקטים ונינוחים, מן אנחות רגועות כאלה. כשהורדתי מעליה את החולצה היא השתתקה פתאום והתמלאה במבט מובך כזה.

"את מאוד מאוד יפה. אין לך מה להתבייש, הכל מושלם."
החיוך שלה חזר לרגע.
"עכשיו, תפשקי רגליים" אמרתי וזזתי אחורה, מעביר את השוט על כף היד שלי.
"א... אני קצת מפחדת... בבקשה... אתה זוכר שאני קצת חדשה בזה...?"
"אל תדאגי," אמרתי. "חדשות זאת האהבה שלי. אני מבטיח לך שתהני מכל שניה."
סמדר נכנעה, כנראה לעצמה, לדמיון הפרוע שלה שכבר השתלט על כל חלקה טובה.
"עכשיו תתחילי לאונן ותיזהרי! אחרי כל פעם שהשוט יגיע למעלה, תהיה מכה! אני מציע שתשמרי על האצבעות שלך."

סמדר התחילה. היא שיפשפה למעלה ולמטה ושוב וקצת בעיגולים, ואני טיילתי עם השוט, מתחיל בעקב של רגל ימין ועולה לאט לאט עד הברך ואז עובר לרגל שמאל ויורד, יורד ואז עולה. וכך מרגל לרגל ובכל פעם קצת יותר גבוה.

הדופק שלה עלה, הגניחות עטפו את החדר. מן שירה קסומה כזאת של בחורה שמובילה את עצמה אל מחוזות דמיון קסומים, אורגיה של אדם אחד עם עצמו.

המשכתי לטפס במעלה הרגליים החטובות שלה ומדי פעם הצלפתי בעדינות בכוס הרטוב והפתוח שלה, שהתכווץ ונפתח עם כל מכה. הגניחות הפכו מהר לצעקות קטנות של הנאה, סמדר כבר לא התאפקה: "עוד, עוד, תרביץ לי עוד," ואני עמדתי ונהניתי מכל רגע, מכל מכה.

השוט שלי היה רטוב לגמרי כשהיא פרצה בצווחת קרב וגמרה בקול. חיכיתי כמה שניות לפני ששאלתי: "היה לך נעים?"

החיוך שנח על השפתיים העדינות שלה סיפר הכל. כבר מזמן לא ראיתי כזה אושר עילאי, כזה רוגע. היא הזיזה את השיער שארוך שלה מהפנים וניגבה את הזיעה.
"נעים? היה לי קסום. פשוט נפלא. עכשיו, האם אפשר לעשות משהו בשבילך?"
"בשבילי?" עניתי, מחוייך. "אני נהניתי מאוד. רק תנקי את השוט. אני חושב שהוא קצת רטוב ממך."

סמדר חייכה במבוכה יפהפיה ולקחה את השוט. לאט לאט עברו השפתיים היפות האלה וניקו כל סנטימטר כשהיא לוטשת אלי עיניים, כאילו מנסה לרמוז למה היא מוכנה... "עכשיו," המשכתי, "תגידי לי מתי אפשר לעבור לשיעור השני."