פעם ראשונה

קבענו מראש.

דיברנו הרבה קודם. סיפרתי לך על עצמי, על הציפיות שלי. חיכיתי שניפגש, ציפיתי להגיע אליך. טעימה ראשונה לבתולה שמתחילה לגלות את העולם הזה.

כמובן, כל מה שיכול היה לא להסתדר - לא הסתדר. הרכבת איחרה, האוטובוס לא הגיע בזמן, הזמן של הסשן התקצר עוד לפני שהתחלנו... אבל הגעתי אליך בהצלחה.

בדיוק בכניסה לבניין שלך, שאלת אותי מה אני; ואני עניתי את התשובה שאני כבר עונה לך יותר משבועיים: ״הכלבה שלך, הגורה שלך, הילדונת שלך, הצעצוע שלך, החפץ שלך, החורים שלך, השלולית התמידית שלך, החרמנית שלך ובזכותך. בבקשה עשה בי מה שתרצה, אדון״.

עליתי אליך עם התרגשות בבטן, חוזרת בראש על ההנחיות - להיכנס, להתפשט, לרדת על הברכיים, לשים כיסוי עיניים ולהגיד לך שאני מוכנה.

מי מדבר על זה שלא הולכים בפעם הראשונה לבית שלו? או שלא שמים כיסוי עיניים לפני שאני בודקת שהגעתי למקום הנכון?! אז אחרי המשברון הזה, והאמונה שיהיה בסדר, שמתי את הכיסוי וקראתי לך.

אז זה המצב – אני, על הברכיים, יש לי כיסוי עיניים, שומעת את הצעדים שלך.

אתה מתקרב, ואפשר לשמוע שאתה בוחן אותי: הולך סביבי, מתקרב, מתרחק, לוחש לי באוזן, מלטף לי את השיער מאחורי האוזניים, בודק אם אני רטובה. אני לא זזה. ואז הגיעה השאלה שידעתי שתבוא: "את צמאה?״

"כן, אדון" עניתי.
"מים רגילים או קרים?" שאלת.
"קרים" עניתי.

שמעתי את המקרר נפתח ואיך אתה מוציא משם בקבוק מים ומוזג אותם לקערת מתכת, ואז מניח אותה על הרצפה ואומר לי לשתות. באותו רגע הרטבתי בתחתונים בערך בפעם השלישית באותן חמש דקות. הידיעה שאתה רואה אותי על הרצפה שותה מקערה ריגשה וחרמנה אותי כל כך. הרגשתי שאני שלך, שאעשה המון בשבילך.

כשסיימתי, לקחת אותי על ארבע אל הסלון. לא ידעתי כמובן שזה הסלון, וחייבת להודות שלא ציפיתי שתמשוך אותי ככה מהקוקו.

העלית אותי על שולחן, ועמדתי על ארבע על השולחן באמצע הסלון! קצת ליטפת, קצת מיששת.

שאלת אם אני רוצה למצוץ לך את הזין. ממש חששתי מכך, כי כמובן שזו פעם ראשונה, ומי יודע מה יהיה. אמרתי שכן, ביקשתי, וענית את התשובה שהייתי צריכה לדעת מראש שתענה: "אני לא מספיק מרגיש שאת רוצה". זו התשובה שכבר הספקתי להכיר, זו שאומרת שאני צריכה לנבוח בשביל לקבל את מה שאני רוצה. אספתי את עצמי כדי לקחת נשימה עמוקה ולנבוח.

נבחתי. ממש חלש.

"מה? לא שמעתי".

לקחתי עוד נשימה עמוקה, ושוב נבחתי. ואז שמעתי את הידיים שלך פותחות את הריצ'רץ' של המכנסיים, ואיך אתה טיפה מוריד את הבגד, ושולף את הזין שלך מהתחתונים. תפסת לי בראש, אני פתחתי את הפה, ולאט לאט הגעתי אליו. התחלתי מהכיפה - ליקקתי, מצצתי, חקרתי, ניסיתי ללקק לכל האורך שלו, להגיע לביצים. קצת הכנסתי אותו יותר עמוק, ואז עצרת אותי. אמרת שזה מספיק והרמת את הכיסוי עיניים.

היה כיף לראות אותך! העיניים שלך מהממות ונהניתי להביט בהן. חייכת, אמרת שלום, וכמובן ששוב שאלת מי אני, ואני עניתי: "הכלבה שלך, הצעצוע שלך, החפץ שלך, החורים שלך, הילדונת שלך, הגורה שלך, השלולית התמידית שלך, החרמנית שלך ובזכותך". ואז הגיע הרגע הכי משמעותי עבורי: לבקש שתעשה בי כל שתרצה ולקרוא לך אדון בפעם הראשונה. לקחתי נשימה עמוקה, חשבתי על זה עוד רגע, הבנתי שזה מה שאני רוצה, ואז אמרתי את זה. אני בטוחה שהייתי לחוצה בטירוף, אבל המבט הגאה שלך באותו רגע היה כל כך מספק.

הושבת אותי על השולחן. התיישבת על הספה מולי וביקשת שאפתח רגליים עד הסוף ואז שאגע בעצמי. אז נגעתי בעצמי. שיחקתי עם הדגדגן, התחלתי ממש להתחרמן עוד יותר, ולראות אותך רק הרטיב אותי עוד. שלחת אצבע לכוס שלי והחדרת אותה קצת. זה היה כל כך קצת!!! רציתי עוד! ואז עצרת אותי. אמרת שסיימנו להיום, שעכשיו רק ננוח.

פישקת רגליים. ביקשת ממני שאשב על הברכיים ואניח את הראש על הירך שלך. נהניתי מזה ממש, מלדעת שאני שלך, נחה עליך. רציתי עוד, ולא ידעתי אם אפשר לבקש. ואז הצעת שאעלה אליך. מי אני שאתנגד?!

מייד אמרתי שאשמח ועליתי לנוח עליך. הנחתי את הראש על הכתף שלך, חיבקתי אותך ונרגעתי. נהניתי מהליטופים שלך בזמן שאני מתרפקת עליך. ואז הבנתי שאני רוצה עוד. הכוס שלי רוצה עוד יחס, טוב לי אבל אפשר להתקדם עוד. אז ביקשתי. מה כבר היה לי להפסיד?

הדבר היחיד שהסכמת זה שאחזור לזין שלך. עליתי על השולחן שוב על ארבע, הפעם רואה את הזין הגדול שלך עומד במלוא תפארתו, ופתאום נתקפתי קצת בחשש. איך אני אכניס את הדבר העצום הזה לפה שלי? ניסיתי וניסיתי, ולא כל כך הצלחתי. ואז שלחת יד לראש שלי והתחלת להוביל, מקרב ומרחיק את הראש, מזיין לי לאט-לאט את הפה. הרגשתי שאני מתחילה כבר להיחנק, ואז בבת אחת משכת אותי עד הסוף. שם, בנקודה הזאת, עצרת את זה. שלחת אותי להתארגן כדי שנוכל לסיים וללכת, ואני רק רציתי עוד.

אז ביקשתי שוב לשתות. הקערה התמלאה מים שוב. אתה מוריד אותי בכוח על ארבע ואני מסופקת. אני מרגישה את היד שלך על התחת שלי, מורידה את המכנסיים שכבר חצי לבשתי, מרפרפת לי על הכוס.

היו גם כמה ספאנקים נחמדים, למרות שנרא לי שיכולתי לשאת עוד - גם בכמות וגם בעוצמה. ואז הגיעה השאלה שהכי לא רציתי לשמוע: "את מושכת את הזמן כדי שלא נסיים?" ואני, כמו כלבה טובה, עניתי: "כן אדון". למען האמת, לא זוכרת אם ביקשתי סליחה באותו רגע או לא, אבל גם לא רציתי לבקש סליחה. באמת רציתי עוד.

עוד טפיחה על התחת, וחוזרת להתארגן.

וזהו. נכנסנו לאוטו שלך, והתחלנו לנסוע. דיברנו עליי, עליך, על איך צריך לחצות כביש. אפילו זכיתי לשלוש סטירות נחמדות בדרך.

חבל שנגמר. היה כיף. הרגשתי ועדיין מרגישה שאני מתחילה לגלות עולם חדש, את העולם שבו אני שלך, שבו אני רואה שאתה כותב לי ומרטיבה מייד בתחתונים, שבו חושבת עליך 24/7 מרוב שחדרת לי לראש, שגורם לי לרצות לאונן כל דקה ביום, ובעיקר - להמשיך לגלות את העולם הזה, לחקור, לחוות וללמוד.

דרכינו אמנם נפרדו בסוף, אבל מי יודע מה יהיה בהמשך.

נתראה כשנתראה,
See you when I see you…

ובינתיים, תודה, אדון.