בחזרה לגן האבוד

״הו, סולי סולי (אני מצטערת...), אבל שכחתי לחמם לי מים, ואני ממש צריכה מקלחת. זה בסדר לך שנתקלח יחד?״ היא דיברה באנגלית מקוטעת, במבטא יפני כבד. הבטתי בה, ולשנייה הצלחתי לא לדמיין את גופה הקטן והעירום. אמרתי/סימנתי: ״הכל בסדר, את יכולה להיכנס לפני, אני אחכה״, ותוך כך, כבר העלבתי את עצמי בראשי על פספוס ההזדמנות. למזלי, היא צחקקה צחוק מלוכסן ואמרה: ״איטס אוקיי, איטס אוקיי״, וסימנה לי להיכנס אל מערת החימר רוויית ריח העשן המעורב בסבון שמנים מתקתק.

בקאמפ שהייתי בו בקודלי ביץ׳, בהודו של שנת 2009, לא היו חשמל ומים זורמים. באר מים עתיקה, חדרים עגולים מחימר שמרגישים כמו מערה, ומקלחת שבמרכזה דוד נחושת ענק עם תחתית עגולה, ובתחתיתו מדורה מעץ שצריך להדליק שעה קודם אם בא לך מים חמים למקלחת. ואם הדוד התרוקן, היית זוכה בחוויה עתיקה של הורדת דלי לבאר ומילוי סיר הנחושת במים.

את ימיי הייתי מבלה על החוף, ובים, ובמשחק כדורעף קבוע בשקיעה עם תיירי ותיירות העולם. והקפדתי לעשות לי מנהג קבוע, להדליק מראש את האש של הדוד, כדי שבסוף המשחק אוכל לנקות מעלי עוד יום של אושר מצופה חול וזיעה.

את היפנית הקטנה מעולם לא ראיתי קודם לכן. מניח שהגיעה לחוף באותו יום. הפעם הראשונה שראיתי אותה הייתה כשישבה והביטה בנו משחקים כדורעף. איזה בחור איטלקי דווקא הזמין אותה לשחק, והיא צחקקה וסירבה בנימוס. היא הייתה לבד. בסוף משחק הגביע היומי ראיתי שהיא הולכת אחרי בשביל היחיד המוביל לקאמפ, והאטתי מעט את הקצב כדי שנוכל ללכת יחד.

כדי להגיע לקאמפ היה צריך לעבור דרך חלקים של הג׳ונגל ובהם באפלו מים מעוטרים בחרבות קרניים שהיו בדרך כלל רגועים, אבל לך תדע מתי בהמה כזו תחליט לקבל עליך את הבהנגלאסי. ניסיונותיי לתקשר איתה פגשו אנגלית רצוצה מאוד, ומתוך חשש כן לשלמות שיניה, ויתרתי. הלכנו אפוא בשקט יחד, ומדי פעם חייכתי אליה חיוך אבירי, אשר ינסוך בה, כך לפחות קיוויתי, תחושת בטחון.

הייתי שבור-לב בהחלמה באותו זמן. להודו נסעתי כדי לברוח מכאב פרידה טרי, שרדף אותי כל הדרך למולדת הצ׳ילום וסרב להרפות, לא משנה כמה ניסיתי לגרש אותו. בשילוב האנטי-חרמנות של הודו, הדבר הביאו אותי לתקופת התנזרות, והתרחקות מנסיון אפילו להכיר נשים אחרות.

הגענו לקאמפ, כולו סך הכל ארבע מערות חימר, והראיתי לה את החדר שלי. היא הצביעה על שלה. אמרתי לה שאם היא צריכה משהו היא ממש מוזמנת, באנגלית הכי בסיסית שיכולתי להפיק מפי. היא השיבה בקידה עם חיוך והלכה לחדרה.

בתגובה פרשתי גם אני לחדרי, השלתי את בגד הים וקשרתי לונגי שחור בקשירה מסורתית בדרך למקלחת. ראיתי אותה ליד הכניסה למקלחת. חייכתי אליה חיוך חברי של מכרים, ופניתי להיכנס לאיחוד מרגש עם סבון הסנדלווד הטבעי, שהיה הדבר היחיד שנמרח על גופי בנעימים באותה תקופה.

ואז נאמר המשפט הפותח עלילה זו.

נכנסתי נבוך אל המערה החשוכה, המוארת באור המדורה של הדוד, והיא אחרי. שקלתי ביני לבין עצמי אם להשאיר עלי את הלונגי, ולהתקלח ככה, כמו ההודים. אבל לפני שהספקתי, היא כבר פשטה בזריזות את בגד הים הצבעוני בהגזמה שלבשה, ועמדה מולי עירומה ומבטה מופנה לכיוון דוד הנחושת.

היא ניגשה אל מצקת המים והסתכלה עלי במבט נעים, כאילו מבקשת רשות להתחיל בטקס הרחצה. סימנתי בידיי תנועה שאומרת: ׳בטח, לכי על זה׳. הסרתי את הלונגי ותליתי אותו בצד. ניסיתי לשמור על ארשת מקצועית ועניינית, ולשדר עסקים כרגיל כאילו שהסיטואציה נורמטיבית לחלוטין, ואין לידי יפנית קטנה וסקסית בטירוף, עירומה וחייכנית.

התביישתי להסתכל, אבל מידי פעם, הגנבתי מבט אגבי מבעד לאדים החמים בדרך למצקת המים המקודשת. היו לה שדיים קטנים, עם פטמות כהות מאוד וזקורות, וגוף חלק למשעי. שבילי המים זלגו כל הדרך אל הטבור, ומשם אל שיער ערווה חלק וארוך, המכסה במעט את פתח מערת הקסמים, שלא באמת ניסתה להסתתר מפני. מדי פעם התכופפה בגבה אלי, ולא יכולתי שלא להתהפנט מישבנה העגול והמושלם, ולקבל עוד זווית מטריפה ליוני שלה, בזמן שהיא מעסה בעדינות את קימורי גופה.

התחלתי להרגיש זרמים עדינים של עונג משחקים תופסת עם כל תא בגופי. הזרמים עלו וירדו ממקום האהבה הזכרית, ואיברי התחיל לעשות עוד ועוד מקום לעונג לחלוף דרכו. התחננתי שיפסיק! הייתי נבוך מאוד, ולא רציתי שיגלה את סודי, את סוד השתוקקותי. אבל הוא, יש לו דעות משל עצמו, והוא ניפח את עצמו בגאווה. מיד הסתובבתי לחלוטין ופניי לקיר, והיא בענייניה, לא מראה עניין מיוחד בי ובוויכוח הסוער שהתחולל ביני לבין כלי הזין הטעון שאני מנסה לפקד עליו.

לקחתי את סבון הסנדלווד והחלתי להתמרק, ובכוונה נמנעתי ממנו. לא מגיע לו. פחדתי להרגיש את ידי מלטפת אותו בטעות, מה שיגרום לו עוד יותר להזדקר ולהזדכר. ניחוח הסנדלווד עלה לאוויר, התערבב בריחות העשן וכנראה הגיע לנחיריה של נסיכת יפן. כמו בהילוך איטי ראיתי אותה מתקרבת אלי, וחייכתי נבוכות. לא הייתה בה בושה. היא באה אלי ישירות, עירומה ומעלה אדים, עם חיוך מתקתק, והצביעה על הסבון. נתתי לה אותו, והיא לא התרחקה ממני. חייכתי נבוכות, והיא חייכה אלי .בטח זה משהו תרבותי אצלם ביפן, חשבתי לעצמי. בטח הם רגילים במרחצאות שלהם להתקלח יחד. ניסיתי להרגיע את תשוקתי הבוערת חלקית.

היא מרחה את גופה בסבון ובועות קטנות ומושלמות גלשו במורדותיה. לא הצלחתי להסיר ממנה את מבטי, והפעם היא תפסה אותי מציץ בה. באסטד. התמקדתי בעיניה וחייכתי במבוכה. היא צחקה. צחוק אמיתי. לא חיוך. ניסיתי להבין למה היא צוחקת ככה, אבל הצחוק שלה היה צחקוק בפיץ׳ גבוה, והוא היה מדבק. התחלתי לצחוק גם כן, קצת באופן מלאכותי, כדי לשחרר את המבוכה, ולכמה שניות של חסד, היינו לבדנו בעולם, מצחקקים בהנאה. היא הסתובבה, ובידה האחת מסרה לי חזרה את הסבון, בידה השניה סימנה עם אגודלה על גבה. פאק.. מילא לראות ולהביט, אבל עכשיו גם להניח ידיים על הפלא הזה. אני לא אעמוד בזה. כלומר, אני לא, אבל משכנו האוטונומי הזמני של המוח שלי - בהחלט כן!

בזהירות האופיינית לעודף החשק שלי התחלתי לסבן את גבה בעדינות, נזהר מאוד שלא לרדת נמוך מדי אל אזור הישבן. אני גבר מכבד. סיבון זה רק סיבון. ידי הגדולות ואצבעותיי נעמו לה, ואני לא יכולתי להפסיק להתענג על חלקות עורה. לדעתי זה היה סיבון הגב הארוך בהיסטוריה, ומבחינתי כל עוד לא ביקשו ממני להפסיק, אני ממלא את המשימה. היא המהמה בעונג כשהעמקתי קצת את המגע, ואני הרשיתי לידיי להיות בטוחות יותר, ולהתקרב קצת-קצת אל ישבנה, אל המילימטר הראשון של גבעות יפן המאוחדת.

היא צחקקה שוב. ואני איתה. כמעט ולא שמתי לב שהמפקד האמיתי של הסיטואציה זקור ומדוגם, בדום מתוח, אבל ממש לא בהקשב. ופתאום, תוך כדי סיבון, היא התכופפה מעט לסבן את ברכיה. לא הצלחתי להתרחק מספיק, וקצה ישבנה פגש את זכרותי הנפוחה מעונג לחלקיק שניה .בפעם השנייה נתפסתי על חם, פשוטו כמשמעו. ראשה סבב אלי באיטיות וידה נשלחה למתניי, בזמן שפיה נפתח בעגול, תוך כדי הברה כפולה ״הווו הווו״. לא ידעתי אם ההברה הזו משמעותה ״זה אסור״, או השתאות, ולמיקס בינהם הייתה השפעה משכרת. אבל ידה האוחזת במותניי משכה את גופי אליה בעדינות. גופה התרומם כך שעמדה על קצות אצבעותיי, ושפתיה התקרבו אל שפתיי בקרבה כזו, שיכולתי להרגיש את נשימותיה מתעמקות. לנשק או לא לנשק? - זו השאלה.למזלי היא לא אפשרה לי להתחבט יותר מדי, וזווית שפתיה פגשה את השפתיים הבשרניות שלי לנשיקה עדינה מאוד בניחוח אדי סנדלווד הודי. ידה השנייה הצטרפה למותני, וגופי נצמד אל גופה. ידי מצאה את דרכה לשיפולי בטנה, ומצאה שם נקודה יציבה ונוכחת. הזין שלי החליק כלפי מעלה, זקור לחלוטין בשקע שבין לחיי ישבנה, בואך תחילת גבה.

התנשקנו ארוכות, ומידי פעם הרשתי לידי האחת לחקור מטה אל ירכיה , ולידי השנייה לעלות מעלה אל אזימוט שדיה הקטנים, בזהירות שלא להתקרב מדי אל פטמותיה הזקורות לטובה. הנשיקות העמיקו, ואני אזרתי אומץ להרחיב את מעגל ידיעותיי בגופה, וגיליתי עוד ועוד נקודות מפתח לזרמי העונג שלה. היא הייתה מדריכה מעולה, וגנחה בעדינות בכל פעם שאחת מידיי מצאה נ״צ מעניין.

מצאתי שבילים נסתרים על צווארה, המובילים בדרך פתלתלה אל פטמותיה, יורדים אל מדבריות בטנה, ואל באר טבורה, ומשם אל נווה המדבר שופע התשוקה שבין ירכיה. היא לקחה את ידה והראתה לי את הדרך מטה, אל פתחה של מערת הקסמים הקטנה והחמימה שלה, והניחה את כף ידי עליה, במלואה. תנועות אגנה הפכו קטנות וקצובות להפליא. איברי הזקור נע ונד איתה, חוצב דרך מבחוץ, אל משכנו הנעים שבין לחיי ישבנה המסובן היטב. תנועותיה עדינות אך בוטחות, על ציר קדמי אחורי, ואצבעותיי מצאו את פטמת העונג הקדום מעל פתח המערה, והוסיפו תנועות מעגליות של עונג בקצב קבוע על שוליה.מדי פעם אצבעי ירדה מטה אל פי הבאר, לאסוף ממנה מי אהבה חמים, חלקלקים ובוהקים, להוסיף שלמות לתנועה. הרגשתי את נשימותיה מתעגלות, וצלילי העונג שהפקנו נמזגו ונפרדו לפרקים. אצבעותיי נתמסרו למלאכת עינוגיה, בעוד ידי השניה מפזרת את עקצוצי העונג לשאר חלקי גופה.

ברגע נשגב כלשהו, היא עצרה קמעה, וכבדרך אגב שלחה את ידה, ליטפה את זכרותי, והרגישה אותה פועמת בידיה. אז עלתה על קצות האצבעות, כיוונה את הזווית הנכונה בדייקנות של אמן, והחליקה אותי לתוכה באיטיות בלתי מתקבלת על הדעת. הרגשתי כל קפל וכל קימור בפנימיותה, ובכל מילימטר נוסף נשמתי יותר עמוק כמעט בלי תנועה, אבל האנחות שהפקנו יחד הסתנכרנו בשלמות הנצח. חניתי בתוכה, והעולם נעצר. אנחנו גוף אחד שרוקד לצלילות פעימות הלב שהולמות והנשימות שנשמעו לי כמו מארש יפני מסורתי.

השארתי את אצבעותיי בפתח המערה, והמשכנו יחד בתנועות העדינות והמדוייקות להפליא שהרגשנו. לפעמים עבר בי דחף להגביר את המקצב - לעיתים נענתה לי, ולעיתים ליטפה את לחיי וסימנה לי להאט שוב. היא כיווצה את שריריה, וחיבקה את גבריותי בעדינות נוכחת, והרפתה שוב אל התנועה המחזורית. גם כשגברו קולות העונג, והרגשתי את הקרבה לאור הגנוז שלה, לא הגברתי את הקצב. היא ביקשה לאט.

עוצמתה ונשימותיה אפשרו לי להניע את העונג שלי בכל פינה נסתרת בגוף, להאיר בכל מחשכיי אור זהוב ומרפא. בפעם הראשונה בחיי, לא נאבקתי להחזיק את השפיכה. היא הרגישה אותי, ויחד החזקנו את הקצב המושלם, והאיזון הנשגב בין עונג לתשוקה. כשהתגברו נשימותיה ידעתי אותה. ידעתי שעוד רגע קט היא תרעיד את גופה עלי, והסכר יפתח לנחשולי הענק של האור הצבעוני שלה. היא גנחה עמוקות בקול צלול, והמרווח שבין ביטויי האושר התקצר. אני החזקתי את הקצב והמרחב בשבילה, וברגע הנשגבות, היא הסתובבה אלי, עיניה חדרו אותי, והיא נשאבה אל תוך אורגזמה ארוכה, ממושכת ואיטית, הכי עוצמתית שאי פעם חוויתי מאישה. גלים גלים העונג בא מזרמי העומק של אוקיינוס נשיותה, שוב ושוב ושוב, בתנועות עדינות ובחיל ורעדה.

נשארתי זקוף בתוכה. לא נסוגתי הפעם. לא פחדתי לגמור בעצמי. ידעתי שהיא יודעת אותי בדיוק.
כשכל זה נגמר, וגלי הרעד שככו, היא הייתה אי באוקיינוס השקט. הייתי שעון על קיר המערה ונשארנו חבוקים כשאני עדיין זקור בתוכה, וידי מונחות על ליבה וביטנה, וידיה העדינות, והקטנות משמעותית מידיי, מונחות עליהן.

נשמנו יחד נשימות עמוקות. לא היה בי צורך באותו רגע. וגם לא רצון. לאט לאט נפרדו הגופים, באותה איטיות שבה התאחדו.התחבקנו שוב, הפעם כשפניה אלי, וברכיי כפופות מעט להתאים את הפרשי הגובה. בגמישות חתולית החליקה מטה מחיבוקי, עד שנעצרה על ברכיה. זכרותי הספיקה ביתיים להתרכך מעט, והיא אחזה בה בין כפותיה במחוות סגידה והודיה. הבטתי בעיניה, וידיעתי שהיא מבקשת רשות, ונעניתי ברצון. היא נשקה לאיברי קלות לכל אורכו, והכניסה אותו לפיה, מוציאה ממני נהמות קלות. במסירות אין קץ היא שאבה אותי לתוכה, כשידי אוחזת בידה, וידי השנייה נתמכת בקיר. במרווחים שבין עצימות העיניים שלי הסתכלתי בה כלא מאמין וכגדול המאמינים בו זמנית. אט אט הזדקרתי שוב בפיה, והיא לקחה אותי שוב ושוב. היא הרגישה אותי מתקרב.

כשאני בתוכה, מסמנת לי בסנטרה שכן. אפשר. מותר לך. זה בסדר. הסכמתי להתקדם אל נקודת הקצה, ברגל יציבה ובצעד בוטח, קפצתי מגדות המצוק בשאגה עמוקה. הזיכרון האחרון שלי מהמוות הקטן הזה היה איך היא מכניסה אותי עמוק יותר ברגע הפריקה.

פרקתי בתוכה את מלוא זכרוני, את זרעי הקסם שגדלים בי מזה חודשים רבים עקב נזירותי. נעלמתי לנצח וחצי, ולא זכרתי. טבעתי בנקביותה המרפה והמשחררת. כשרעידותיי החזירו אותי להכרתי הסתכלתי בה. עדיין על ברכיה, בתנועת נמסטה, היא קדה מולי ואמרה באנגלית מהירה מדי ובהטעמה הלא נכונה: ״תאנקיו, תאנקיו״. אחזתי בבית שחיה, משכתיה אלי והתחבקנו שוב.

באותו לילה הזמנתי אותה לישון איתי, וכך בשבועיים שנותרו למסעי, למדנו יחד סודות אהבה הנכונים אך לנו. כשחזרתי לארץ נפרדנו בחיבוק אוהב. ידעתי שאתגעגע, אבל גם ידעתי זכינו לחוות יחד ידיעה עמוקה, ולא היה בי כאב. רק הודיה גדולה.

לפעמים מצחיק אותי לחשוב, שאת אחד המפגשים הכי אינטימיים ומשמעותיים בחיי הבוגרים עברתי עם אישה שמעולם לא שאלתי לשמה, אך ידעתי אותה כמו שהאדם ידע את חווה, כל הדרך חזרה לעדן, גן העדינות.