פרסים ליומולדת

למרות הכל, החלטת לתת לי את המתנה שביקשתי...

הגיע יום ההולדת שלי. התקשרת אליי בבוקר לוודא שאין לי תוכניות להיום. אמרתי לך שאין לי ושאלתי: "מה תכננת?"
"זאת הפתעה," ענית לי מייד.
לא שמעתי ממך כבר תקופה לא ארוכה, ככה שהרגשות שלי אלייך עדיין בשיא, ואני מתרגש לראות אותך שוב. קבענו לצהרים המוקדמים, אמרת לי להביא את כל הצעצועים שאני אוהב. היום, רק היום, את כל כולך שייכת לי. אני מתארגן ויוצא אלייך. הנסיעה ארוכה, וכל הדרך אני רק מדליק את עצמי יותר ויותר, לא מפסיק לחשוב מה תכננת לי היום. אני מגיע אלייך הביתה, עולה במעלית, מתקתק. את צועקת: "רק רגע". את פותחת את הדלת ואני מסתנוור. את לובשת את השמלה השחורה-שקופה שאני אוהב, עם המחשוף העמוק, וקולר אדום-שחור. את בלי חזייה, אני יכול לראות את זה דרך השמלה.
"חם לי," אני אומר ובוהה בך.
"אתה מתכוון להיכנס או שאתה מתכנן להישאר לעמוד שם?"
"את מדברת אליי או אליו?"
את צוחקת.
אני נכנס פנימה ולא יכול לעצור בעצמי לתפוס לך את השיער חזק, להצמיד את הפנים שלך לשלי ולמזמז לך את הצורה. את גונחת, "התגעגעתי לנשיקות שלך, אתה מנשק כל כך טוב.״ אני מושך לך את השיער והראש לאחור, מעביר את השפתיים שלי בעדינות על הצוואר שלך ולוחש לך באוזן: "זה לא הדבר היחיד שאני הולך לעשות טוב היום." אני מחזיר את הראש אליי, עדיין תופס לך בשיער, את מסתכלת לי בתוך העיניים ואני שואל: "הכנת לנו משהו ספציפי להיום?"
"בקטנה" את עונה לי, "זה היום שלך, אני שלך, המיטה שלך, ואתה מחליט. אני רק הכנתי את הכל בשבילך."
אני אוהב לשמוע אותך אומרת לי שאת שייכת לי, זה כל כך מדליק אותי.
אני מוריד אותך על הברכיים ואת יורדת לי, כמו שרק את יודעת. את מכניסה אותו עמוק עמוק לגרון עד שאת כבר בוכה ולא יכולה לנשום. אני דוחף לך את הראש לכיוון שלי עוד יותר. אני שולט ביכולת שלך לנשום ואת מתמסרת אליי לגמרי.
אני שומע אותך מתחילה לעשות קולות של הקאה, את מתקשה לנשום וכבר קשה לך. את מסתכלת עליי מלמטה, מנסה להבין דרך העיניים שלי מה אני רוצה לעשות הלאה. אני מחייך אלייך, את מבינה שאני לא מתכוון לשנות כלום. את מבינה שאני נהנה מזה, ומחייכת אליי בחזרה. את מתחילה להרגיש מסוחררת, קצת נחלשת, ואני מושך לך את הראש החוצה. את חוזרת לנשום, וכשאת מסדירה את הנשימה אני ממזמז אותך בטירוף. אני מאוהב בהתמסרות הזאת שלך, באהבה שאת נותנת לי וברצון שלך לרצות אותי.
"זה היום הולדת שלי. הפעם אנחנו עושים משהו שלא עשינו מעולם." את נלחצת, ואני מסתכל עלייך בחיוך, את יודעת כמה הלחץ שלך מדליק אותי. את אומרת לי: "כן,״ בלי לשאול מה, ואני מבין שאת הולכת לעשות היום הכל בשבילי.
אני לוקח אותך למרפסת, את גרה בקומה 17 וכל השכונה יכולים לראות אותנו. אני שם סדין על המעקה של המרפסת ככה שאף אחד לא יוכל לראות את הגוף שלנו. את שייכת לי, הגוף שלך שייך לי ואף אחד לא יראה את זה חוץ ממני. אני שם לך את הראש על המעקה כשהפנים שלך לכיוון השכונה. אני מאתגר את רמת ההתמסרות שלך אליי. אני מרים לך את השמלה, מושך לך את התחתון חזק עד שהוא נקרע, אני שומע גניחה מהולה בכאב.
"זה רק אני ואת כאן," אני אומר, "ואת הולכת לעשות היום כל מה שאני אומר לך," לא משנה כמה מפחיד וקשה זה יהיה.
"כן דב, תעשה בי כרצונך, אני שלך."
אני תופס אותך מהקולר ככה שהוא חונק אותך קצת, ומזיין אותך בדוגי חזק. את צועקת, את נדלקת מהאומץ שלך להתמסר אליי ככה מול כל השכונה. האומץ הזה שאף אחד מעולם לא הצליח להוציא ממך חוץ ממני. אני ממשיך לזיין אותך חזק עד שאת גומרת. הגמירה שלך קולנית עוד יותר. "וואו, בחיים לא גמרתי ככה."
אני עוזב אותך, הולך אל המעקה ומסתכל לכיוון שאת מסתכלת אליו בשביל לראות אם מישהו ראה אותך. אני רואה חמישה אנשים מסתכלים. אני תופס את הרצועה שמחוברת אל הקולר ולוקח אותך אל החדר.
"אתה לא נורמלי," את אומרת לי.
"אם הייתי נורמלי לא היית נמשכת אליי ככה."
את מסתכלת עליי במבט מסכים ומרוצה.
"על כל אחד מאלה שראו אותך, את הולכת לקבל פרס. זה מגיע לך על האומץ שהפגנת בשביל לרצות אותי."
אני חושב - אני יודע כמה זה היה קשה בשבילך. זה רק מגיע לך.
"את מוכנה?"
"אתה באמת שואל?"
את מקבלת סטירה, "אל תתחכמי."
"סליחה. מה הפרס שמגיע לי?"
אני אוהב שאת דורשת את מה שמגיע לך. אני מחייך אלייך ועונה "קצת סבלנות. לכל פרס יגיע זמנו."
את מורידה לי את הבגדים, נותנת לי מבט קטן וחרמן על הגוף, מורידה את השמלה, בוהה בי לרגע. "התגעגעתי לגוף השרירי שלך."
את ממששת אותי, מעבירה יד מסביב לזין שלי, מושכת אותי לכיוון המיטה ושוכבת על המיטה ברגליים פשוקות.
את יודעת כמה אני אוהב לראות את הגוף הסקסי שלך. "תכנס."
אני תופס לך הגרון, נושך לך את השפה התחתונה בעדינות. את שוב גונחת. אני מסתכל לך לתוך העיניים בחיוך, מעביר מבט על הגוף שלך ונכנס. אוח כמה שהתגעגעתי להרגיש אותך, לאש שבוערת בי בכל פעם שאני נכנס לתוכך. כמה שאת עושה לי את זה. אני תופס לך את השיער עם שתי הידיים, את תופסת לי את השיער עם שתי הידיים שלך, אנחנו מתמזמזים תוך כדי שאני מזיין אותך חזק. אני אוהב לשמוע את הגניחות השקטות שלך כשהפה שלך עסוק בפה שלי. את גומרת שוב, כולך רועדת, הגמירה הזאת הייתה אפילו יותר טובה מהקודמת.

"זה היה פרס מספר אחת. שנעבור לפרס מספר שתיים?״
את מסדירה נשימה ומהנהנת. תוך כדי שאת שוכבת על המיטה אני מכניס את הזין שלי לפה שלך. את יורדת לי בצורה מושלמת שאני כל כך אוהב. חלקה ומהירה. את משקיעה את כולך.
"תעצרי."
את ממשיכה. אני נותן לך סטירה כל כך חזקה שאת בשוק לרגע.
"סליחה."
"עכשיו מגיע לך עונש, אבל אתן לך לבחור, את מעדיפה להוריד פרס אחד או לקבל עונש?"
את מסתכלת עליי במבט קצת מחויך, ברור לי מה את הולכת לבחור.
"עונש."
אני אומר לך לחכות. אני יוצא מהחדר וחוזר כשאני תופס משהו עם אגרוף. אני אומר לך לעצום עיניים ולקום. את קמה.
"תחזרי לשבת על הברכיים על הריצפה."
את מרגישה משהו קשה. את מבינה ששמתי לך אורז על הריצפה. "העונש שלך זה לשבת על הברכיים ככה עד שאחליט אחרת. ועכשיו לפרס שלך."
אני עומד מולך ועושה לעצמי ביד. זה מדליק אותך, לאט-לאט אני מתחיל לגנוח. הפנים שלך הופכות להיות חרמניות ואת מתחילה להסמיק כשאת שומעת את הגניחות שלי. אני גומר לך על הפנים ועל החזה. את טועמת את הגמירה שלי, נהנית מכל רגע. אני הולך לשבת על המיטה ומסתכל עלייך. את מבינה שהעונש נמשך. כבר כואב לך, אבל את עושה מה שאת צריכה לעשות. לאט-לאט זה הופך להיות בלתי נסבל. את מסתכלת עליי ורואה שאני לא מוריד ממך את העיניים לשנייה ואת מקבלת כוחות להמשיך שלא ידעת מאיפה. את ממשיכה לשבת ככה מעל חצי שעה ואני לא מוריד ממך את העיניים לרגע. מתחרמן מכל שנייה.
אחרי חצי שעה אני אומר לך: "קומי." את מנסה אבל לא מצליחה. "קומי!" את ממשיכה לנסות. הרגליים שלך נרדמו והברכיים שלך כואבות. את נשכבת על הריצפה, מנסה לקום עם הידיים, מטפסת לאט-לאט אל המיטה ונעמדת. הרגליים שלך רועדות ואת כאובה.

"פרס מספר שלוש - תשכבי על המיטה על הבטן."
את נשכבת על המיטה, את כל-כך נרגעת אחרי העונש שקיבלת שאת יכולה לנוח קצת.
אני פותח לך את הרגליים, תופס אותך מהקולר ונכנס עמוק לתוכך. מזיין אותך חזק. את צועקת, לא חשבת שזה מה שאעשה. את צועקת לי שאת עומדת לגמור ואני מאט. "את תגמרי כשאני אגיד לך לגמור." את נאנחת. אני ממשיך לזיין אותך אבל הפעם לאט-לאט, אני רוצה להעיף אותך באוויר. "אומייגאד" את אומרת לי. אני תופס לך את התחת, התחת המושלם והעגול הזה, היפה ביותר שיצא לי לראות. וממשיך.
"אני חייבת לגמור."
"את לא חייבת כלום."
אני יוצא החוצה ואומר לך להתהפך על הגב. אני נעמד מולך, אומר לך להסתכל עליי ונותן לך להירגע. אני עומד מולך ככה עשר דקות עד שאת נרגעת ואז אני מכניס ראש בין הרגליים שלך ומתחיל לרדת לך. את צועקת שוב, והפעם אני ממשיך בטירוף. רגע לפני שאת גומרת את אומרת לי: "הבטחתי לך שאתן לך משהו שעדיין לא קיבלת ממני." את מסתכלת לי בעיניים ואני מבין ישר לאן את חותרת. את מסבירה לי רגע מה לעשות. "עכשיו תזיין אותי חזק." אני מזיין אותך חזק ואת משפריצה. אני מלקק את מה שנשפך עלייך.

"פרס מספר ארבע - קניתי גלידה בדרך."
"די!" את מתרגשת. תמיד רצית.
אני מביא את הגלידה מהמקרר. "שמתי אותה כשהלכתי להביא את האורז."
"אתה תמיד יודע איך לעשות דברים בסוד."
"כמו שאני עושה אותך בסוד... שכבי על המיטה על הגב."
אני מוציא כמה חבלים מהשקית צעצועים שלי וקושר אותך לפינות של המיטה. יד לפינה, יד שנייה לפינה, רגל לפינה ורגל שנייה לפינה. אני שם לך גלידה על החזה, שם לב גלידה על הפופיק, שם לך גלידה על הכוס, "אומייגאד זה קר", שם לך גלידה בפה, "נמנמנמ" ושם לך גלידה על השפתיים "את זה את לא אוכלת." ואני מתחיל לעבור על כל נקודה ששמתי לך גלידה.
אני מתחיל בפה - אני מלקק, מוצץ, מתענג על השפתיים שלך, לוקח את הזמן שלי, נהנה מכל רגע. לאחר מכן עובר לחזה - מלקק, מוצץ, טיפה נושך. עובר לפיטמה השנייה - מלקק, מוצץ, נושך, כל הזמן משחק עם היד עם הפיטמה הראשונה. עובר אל הפופיק - מלקק מלא. עובר אל הכוס - אני מלקק, מוצץ, מתענג על השפתיים שלך, לוקח את הזמן שלי, נהנה מכל רגע. רגע לפני שאת גומרת אני עוצר. "עכשיו תורך." אני נותן לך את הגלידה. אני רואה את הריגוש בעיניים שלך ואת האנרגיות הקופצניות בגוף שלך. עכשיו את אומרת לי לשכב על המיטה. את שמה לי גלידה באותן מקומות ששמתי לך מקודם, ועושה בדיוק את אותן פעולות. את מגיעה לזין שלי, ומפנקת אותי בטירוף.
"אני עומד לגמור."
"תגמור."
את ממשיכה לרדת לי עד שאני גומר. את בולעת את הגמירה שלי. אני רועד בטירוף ממך.
"אומייגאד אומייגאד אומייגאד."
את ממשיכה לרדת לי וללקק את כל הגמירה שלי.
"אמא׳לה מה קרה כאן עכשיו?"
את מסתכלת עליי ומעבירה את הלשון על השפתיים שלך, "יאמי."
"אני בשוק ממך."

"פרס מספר חמש – סימנים."
אני מוציא משקית שהבאתי כמה צעצועים. "תבחרי."
את בוחרת את הבלוגר עם הנעצים.
"באת אמיצה היום."
את מחייכת.
"הפרס שלך היום הוא סימנים שיישארו איתך זמן מה. שבכל פעם שתשבי, תלכי, תתלבשי, תתקלחי, אני תמיד אהיה איתך, וכשהם ייעלמו לגמרי, אני אבוא שוב לחדש לך אותם."
את יודעת שבדרך-כלל אני "מפספס" בכוונה בשביל לשגע אותך. אבל הפעם זה פרס.
אני אומר לך לעמוד על הריצפה ולשים את הפנים ואת החזה שלך על המיטה כשהתחת שלך אליי.
ואני מתחיל להצליף. כל הצלפה אני סופר. "תגידי לי כשמספיק לך.״
"1...
2...
3..
30...
31..."
ואת עוצרת אותי, ואני נותן עוד אחת.
"32..."
"אני בשוק ממך, את מטורפת."
"תמשיך," את אומרת לי.
"על מה את מדברת?"
"תמשיך!"
אני מחייך.
"33..."
"34...."
"45..."
"את בטוחה?"
"אני לא מתכוונת לזוז מכאן עד שאתה מגיע ל-69.״
"תקשיבי אנחנו אף פעם לא עברנו את ה-30.״
"זה יום ההולדת שלך, ואני לא מוכנה לוותר אפילו לא קצת."
גמרתי לא מזמן אבל הזין שלי דוקר בטירוף רק בגלל מה שאמרת עכשיו.
"67...", את צורחת.
"68..."
"תן לי את האחרון הכי עוצמתי שלך."
"69..." את מתנשפת בטירוף.
"וואו, את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים."
"מגיע לך, יקר שלי." את נעמדת, כאובה. מסתכלת לי בעיניים, מלטפת לי את הפנים.
"שיהיה לך יום הולדת שמח."