עבד וירטואלי - חלק א'

אנחנו מכירים מצוין אם כי מעולם לא נפגשנו. לפעמים יש כימיה מידית בין אנשים, אותו זיק מיסתורי ובלתי מוסבר שגורם לאנשים מסוימים להימשך זו לזה...

היכרנו לפני מספר שבועות במירק וכמעט מיד נוצרה כימיה חזקה מאוד. פתאום מצאתי את עצמי במירק המון שעות מחכה רק לרגע שהיא תבוא...

כל פעם שהיא נכנסת למירק ליבי מחסיר פעימה... לאחר מספר סשנים וירטואלים בכללי עברנו גם לפרטי ולבסוף גם התחלתי להתקשר אליה טלפונית ולבצע את הפקודות שלה אפילו המכאיבות ביותר לעצמי, כולל דברים שאני בכלל לא אוהב... אבל אני מבצע כי אני רוצה שהיא תהיה מרוצה.

כמעט מההתחלה היא רצתה שניפגש אולם אני התחמקתי עד שלבסוף הודיתי שאני נמצא בחו"ל ולכן לא הייתי במועדון ולא נפגשנו בעבר....

היא וגם אחרים שאלו אותי מתי אני מגיע לארץ ולבסוף החלטתי להגיע בלי להודיע ולספר לאף אחד שאני בא... הפתעה...

בהתחלה חשבתי להגיע בטיסה ביום חמישי בערב ולקחת טקסי ישר למועדון,אבל לבסוף החלטתי שיהיה יותר פרקטי להגיע קודם להתקלח לנוח ולהחליף בגדים ואז להגיע למועדון רענן ודרוך לאקשן.....
ביררתי זמניי טיסות ווידאתי שהיא מתכננת להגיע למועדון ביום חמישי הקרוב...

אפילו שכבר נחתתי בנתב"ג מאות פעמים אני תמיד מתרגש. בדרך כלל זה עובר לי במונית בדרך לתל-אביב כשהמציאות הישראלית מכה לי בפנים בצורה של מבזקי חדשות מעצבנים וכואבים. הפעם הייתי בעולם אחר לגמרי וחלמתי על התסריט של מחר בלילה...

ישנתי היטב ובחרתי ללבוש חוטיני עור שחור, מכנסי עור ארוכים חולצת טי בצבע טורקיז שתבליט את העיניים הכחולות/ירוקות שלי ומעליה וסט עור שחור וקצר.

היגעתי ליפו ואחריי גלידה אצל ד"ר לק עליתי לכוון הכנסיה והמועדון.

ליבי הלם בפראות... האם עשיתי בחוכמה שהחלטתי לבוא כך ללא הודעה מוקדמת? ככלות הכל איש לא יזהה אותי שם ואני עלול להרגיש מאוד בודד....... אם הייתי מספר לכמה מחבריי הוירטואלים מהפורומים שאני בא יכולתי לסמוך על קבלת פנים חמה ואוהדת,אבל להגיע ככה לבד
זה יכול להיות מאוד מבאס....

ומה אם היא לא תבוא בסוף?

ומה אם היא תהיה בחברתו של איזה עבד הערב???

שינסתי מותניים והחלטתי להמשיך. נכנסתי אל בניין המועדון..