כן, אדוני: החור

אתה שוכב על המיטה, על הבטן, עירום, רגליים פתוחות היטב. אני על ארבע, על הרצפה, עירום, עם כלוב על הזין ופלאג בתחת. אתה מתמקם וקורא לי לעלות למיטה, להיות עם הראש ליד החור שלך. אני מציית, כמובן, ועולה מיד. התחת שלך מולי. מוצק, שעיר במידה. הרגליים שלך רחוקות זו מזו, משאירות לי מספיק מקום לעמוד ביניהן, על ארבע כמובן. והראש שלך מונח על צידו השמאלי, והגב שלך עולה ויורד עם הנשימות. אני מתמקם במהירות, מקרב את הפנים שלי לחור שלך, מחכה. "תרחרח, ילד", אתה אומר לי.

אני מקרב את האף שלי לתוך החריץ, ומתחיל להריח אותך. אני נושם נשימות עמוקות, שחוזרות על עצמן, סופג פנימה את הריח של האדון שלי, את הריח שלך. הזמן עובר. אתה ממשיך לשכב, אני ממשיך לרחרח. אתה מדי פעם גונח קלות, ואני ממשיך. ברגע מסוים אני שולח לשון פנימה, נוגע קלות בחור. אתה שולח במהירות את כף הרגל שלך, שפוגעת בצד של הגוף שלי.

"לא אמרתי לך לעשות את זה", אתה אומר בחדות.
"סליחה אדוני," אני ממלמל, ומחזיר את הלשון פנימה.
"תרחרח, עבד, זה כל מה שאתה צריך לעשות.״

אני חוזר להריח את האדון שלי. שתי דקות אחר כך: "מותר לך ללקק עכשיו", אתה אומר לי. במהירות אני מוציא הלשון, ומתחיל להעביר אותה לאורך כל החריץ. מתחיל מהנקודה בה הגב פוגש את התחת, ויורד למטה, מרטיב אותך. הלשון שלי פוגשת את השערות שלך, אני מרטיב את הכל, עד שאני מגיע לחור.

"תישאר שם,״ אתה אומר לי בעודך גונח.
"כן אדוני,״ אני אומר, ומלקק. מהר, יציב, בתשוקה, כי סוף סוף קיבלתי את מה שתמיד רציתי, מהרגע שפגשתי אותך – הזכות ללקק את החור שלך, אדוני.

אני מלקק. שוב ושוב, עוד ועוד. במעגלים, עם כיוון השעון, ואז בניגוד לכיוון. מכניס את הלשון פנימה, ואז מוציא. מלקק במעגל, ומכניס אותה מחדש. ומוציא. ומכניס. ומוציא. ומכניס. הזמן עובר. אני נהיה מעורפל מרוב חרמנות. כל מה שאני מריח זה אותך. כל מה שאני שומע זה את הגניחות שלך. ואתה גונח בקול, יותר ויותר. מדי פעם אתה מדבר אלי. "יופי, זונה.״ "תמשיך ככה, עבד.״ "בעדינות, זונה.״ "אתה ילד טוב.״ כשאתה אומר לי שאני ילד טוב, אני נהיה יותר מעורפל. כמו שאני עכשיו, כשאני כותב לך, מתאר את הפעם ההיא בה נפגשנו, כשנתת לי סוף סוף את הזכות ללקק את החור שלך, אדוני.