מבט שלי על דיכאון ביחסי שליטה
אני כותב את זה כי ראיתי את זה מקרוב פעמים רבות, אך הפעם אכתוב על פעם ספציפית. היו פעמים שהחזקתי נשלטת דרך תקופה שחורה ויצאנו מזה שלמים. פעם אחרת, שנים קודם, פספסתי את הסימנים אצל מישהי שהסתירה אותם היטב, והדינמיקה נגמרה בדיוק מהשתיקה שהיא הכי פחדה ממנה. את הטקסט הזה הייתי רוצה לקבל אז. אם אתם בצד הנשלט ואין לכם מילים משלכם, מותר לשלוח אותו במקומן. אם אתם בצד השולט והאסימון נפל - בהצלחה. הפרטי שלי פתוח.
אני כותב בלשון של הניסיון שלי, שולט ונשלטות. תחליפו מגדרים ותפקידים כרצונכם. הדיכאון לא מבדיל.
איך זה נראה מהצד שלי כדומיננטי, אליכם השולטים שקוראים
דיכאון אצל הפרטנריות שלנו כמעט אף פעם לא נראה כמו עצב בסרטים. הוא נראה כמו נזקקות. חוסר שקט. מישהי שפתאום נתלית בכל הודעה, שהדרופ שלה נהיה עמוק משהיה ולוקח לה ימים לצאת ממנו. הבקשות לסשן נהיות קיצוניות יותר. תחומי העניין שלה נושרים אחד אחרי השני עד שנשארת רק הדינמיקה, כי מערכת עצבים בדיכאון מפסיקה להפיק הנאה מהחיים הרגילים, והסשן איתנו הופך למקור הכמעט יחיד של כימיה טובה.
נשלטת תיארה לי את זה פעם במשפט שאני לא מצליח לשכוח: "לקבל את ההיי מהסשן ואז ליפול לדרופ זה כמו לעלות סוף סוף על רפסודת הצלה, ואז להיבעט ממנה".
והחלק הקשה באמת, רוב הסיכויים שלא תשמעו על זה מילה, כי היא מפחדת. משוכנעת שאם תספר, נסיים את הדינמיקה. אז היא ממשיכה לתפקד, מחייכת בסשנים, ושוקעת בשקט. ראיתי דינמיקה מתה מההסתרה הזאת. מהאמת עצמה היא הייתה שורדת.
לא משתפים פעולה עם הדיכאון
דיכאון הוא שקרן מוכשר, והוא מדבר בקול שלה. הוא ילחש לה שמגיע לה עונש, והיא תגיע אליכם ותבקש אימפקט כבד יותר, השפלה קשה יותר, גבול רחוק יותר. זה מרגיש כמו התמסרות. זה לא.
לפני שאתם מרימים יד או כלי, תשאלו את עצמכם מי ביקש, היא, או המחלה. הסכמה אמיתית דורשת שהאדם יהיה נוכח בהסכמה שלו, וכשהדיכאון מזמין את העונש, אתם לא שולטים בה. אתם מלקים בן אדם חולה בשם המחלה שלו. זו לא שליטה. זו נטישה עם אביזרים.
מה כן: משחק עדין יותר, קצר יותר, עם אפטרקייר ארוך מהרגיל. ולפעמים ההחלטה הנכונה היא ערב בלי משחק בכלל, רק גוף שמחזיק גוף.
איך אומרים "לא הערב" בלי שזה יישמע כמו עונש
וכאן צריך עדינות של מנתח. אם התגובה שלכם לדיכאון שלה תהיה ביטולים גורפים וריחוק "למען הביטחון", היא תחווה בדיוק את מה שפחדה ממנו, דחייה בגלל שהיא חולה.
תעשו את זה ככה... לפני משחק, תשאלו כמה שבירה היא היום. אחת עד עשר עובד מצוין. תגידו בקול רם את הסיבה: אני מוריד עוצמה לא כי נמאס לי ממך, אלא כי אני שומר עלייך, וזה בדיוק מה שהבטחתי לעשות. ותמיד תציעו חלופה. "לא אימפקט הערב, כן שעה בזרועות שלי" זו יד מושטת. "לא" בלי כלום אחריו זו דלת שנטרקת.
תהיו חלק מהתמיכה. אל תהיו כולה
פה האגו שלנו הכי מסוכן, כי הוא מת להיות הכול בשבילה. אסור. משקל של דיכאון על זוג כתפיים אחד מרסק קודם את הכתפיים ואחר כך את הדינמיקה.
תגידו לה במדויק מה יש לכם לתת: אני פה לשיחה כל ערב, אני לא זמין באמצע העבודה, אני לא תחליף לטיפול. הבהירות הזאת נשמעת קרה ועושה בדיוק הפוך. היא מסמנת לה איפה לבנות עוד עוגנים. ותדחפו אותה לבנות אותם: רופא שיפנה הלאה, איש מקצוע, החברים שהיא הפסיקה לענות להם, שמש.
ויש לנו כלי שלאף מטפל אין: מטלות. מטלה יומית קטנה, לצאת מהמיטה עד תשע, לשלוח תמונה מהחלון, יכולה להיות ההבדל בין יום שהתחיל ליום שלא. נשלטת שלי סיפרה שהמלצת ספר ממני גררה אותה עד הספרייה בתקופה ששום דבר אחר לא הזיז אותה. לא היה לה כוח לתחומי העניין של עצמה, אבל סקרנות כלפי שלי עוד עבדה. תשתמשו בזה בעדינות, ותשאירו מקום לימים שבהם גם מטלה קטנה גדולה מדי. ביום כזה המטלה היא לכתוב לי "היום אני לא יכולה". גם דיווח כזה הוא ציות, וגם הוא מחזיק אותה מחוברת.
אם היא באה אליכם עם זה
"אני בדיכאון ואני צריכה עזרה" הוא כנראה המשפט הכי קשה שהיא אמרה השנה, והדקות הראשונות אחריו יקבעו הרבה.
אל תסיימו כלום על המקום. תודו לה על האמון, כי לספר לכם זה בדיוק הדבר שהדיכאון אסר עליה. תשאלו מה היא צריכה ברגע הזה, לא באופן כללי. ואם זה גדול עליכם, וזה קורה וזה בסדר, תגידו את זה כמו שולטים: לא "אני לא בנוי לזה" ויציאה מהחדר, אלא "אני לא יכול להחזיק את זה לבד, בואי נבנה לך עוד תמיכה, ואני נשאר". הפסקה בדינמיקה היא לא כישלון, לא שלה ולא שלכם. היעלמות בזמן מחלה, בלי הסבר ובלי דרך חזרה, כן.
גם לנו יש מערכת עצבים
להחזיק בן אדם דרך דיכאון שוחק. גם אנחנו חוטפים דרופ, גם אנחנו מתרוקנים, ומותר לנו לבכות על זה. תמצאו לעצמכם אוזניים: שולטים אחרים שעברו את זה, חברים בקהילה, ואם צריך, מטפל משלכם. שולט שקורס לא מחזיק אף אחד.
בשורה התחתונה
אי אפשר לתקן אותה, ויש שחרור בלהבין את זה. דיכאון לא מציית לפקודות. מה שכן אפשר זה לראות אותה כשהיא לא רואה את עצמה, לשמור על הגוף שלה כשהראש שלה נגד עצמו, ולהשאיר את הדלת פתוחה גם אם היא צריכה לצאת ממנה לזמן מה.
ולמי שמחזיק מישהי כזאת עכשיו: היא לא נטל. היא בן אדם עם מחלה שבחר להפקיד אצלכם את החלק הכי שביר בו. אין מחווה של אמון גדולה מזו בעולם שלנו.
תחזיקו חזק. תחזיקו רך. ותוודאו שיש עוד ידיים חוץ משלכם. תכוונו בדחיפות קלות, זה עולם ומלואו.