הסטודנטית לפסיכולוגיה
מאת אוהב שולטות(מתחלף)
18 בספטמבר 2004
בניגוד למצופה, פגשתי בה לא מעל עמודי פורום זה או אחר, ולא בצ'ט אינטרנטי. הכרתי אותה לראשונה באולם הרצאות שוקק אדם, באוניברסיטה בה למדתי (לפני שנים רבות). היה לה חזה גדול, וחולצות הדוקות. אלו הדברים הראשונים שנחקקו בזכרוני ממנה, ולא יכולתי להימנע מלהגניב אליה מבטים בכל עת אפשרית. את המהלך הראשון היא יזמה, כאשר ניגשה אלי כבדרך אגב באחת ההפסקות לשאול על השלמת חומר מהרצאה קודמת. וכך מדי פעם הייתי אוזר עוז וניגש אליה, נבוך כולי. ולעיתים להיפך. תחום לימודיה הנוסף היה פסיכולוגיה. תחום שעניין גם אותי מאוד.
יום אחד שאלה אותי אם ברצוני להשתתף בניסוי שהיא מעוניינת לערוך. כידוע סטודנטים לפסיכולוגיה עורכים ניסויים רבים, בפיקוח.
"כן", היתה תשובתי.
"אין זה ניסוי רגיל", היא אמרה.
נדברנו להפגש במסעדה קטנה אותה הכרנו שנינו. וכך היה. לאחר שעה קלה של שיחה, שאלה אותי האם ברצוני להתחיל בניסוי, ואם כן, עליי לבוא איתה.
"מה הניסוי? לאן אנו הולכים?" שאלתי.
"מיד תדע", היתה תשובתה.
נכנסנו לבית מלון. עליתי בעקבותיה עד שהגענו לחדר קטן בקצה הפרוזדור.
"היכנס ושב על המיטה", היא אמרה, וסגרה את הדלת.
ליבי הלם בפראות.
"זה ניסוי בכאב ובהשפלה" היא אמרה. ושאלה לרצוני להיות "קרבן הניסוי". באמרה כך היא חייכה.
"כן", היתה תשובתי. "רק שלא יכאב מדי ושאוכל להפסיק בכל רגע נתון."
"הורד חולצה", היא אמרה, "ושים ידייך מאחורי הגב".
עשיתי כרצונה. משום מקום הופיעה שרוך בידיה והיא קשרה את ידיי זו לזו מאחורי גבי. הרגשתי חסר אונים. היא חייכה. היא ביקשה ממני לשכב על הגב, וסייעה במשהו שנראה כמו גרירת שבוי במעשה, כיוון שכמעט הייתי נטול תנועה, ואחיזתה בי מנעה ממני כמעט כל תנועה. לרגע ירכה נלחצה אל מפשעתי, ומיד לאחר מכן היא עלתה וישבה בפישוק על ביטני, מתבוננת בי. חזה עלה וירד בכבדות. היא הניחה את ידיה לצידי ראשי ובעדינות נרכנה לעברי. יכולתי לחוש בהבל נשימתה. חלל החדר היה דחוס.
"כעת מתחיל הניסוי", היא אמרה בשקט. "הניסוי פשוט. אני נהנית להכות אנשים, וברצוני לראות עד לאיזה גבול ניתן להגיע." היא הניחה ידיה על חזי והטילה עליהן את משקלה. בניגוד לצפוי חשתי הנאה. לאחר מכן נשקה אותי קלות על לחיי. היא ליטפה את לחיי בעדינות בידה, ואז סטרה. לא חזק. בסימליות. "זה הניסוי", אמרה. "כשתרצה שאפסיק תגיד." היא החלה סוטרת על לחיי, פעם בימין, ופעם בשמאל. מדי פעם היתה פוקדת עליי להחזיק את ראשי ישר. מדי פעם היתה נרכנת קדימה ומנשקת את צווארי. היה משהו תוקפני בנשיקות האלו, פחדתי שהן תהפוכנה לנשיכה. לאחר מספר רגעים האויר בחדר הפך לדחוס אף יותר. נשימות שנינו היו פראיות. אהבתי את הצורה שהיא ישבה עליי, את הדרך שנגעה בי בעדנה אך בעצמה משוחררת, את ידיי הכפותות לאחור.
"האם תרצה שאוריד את חולצתי?", היא שאלה.
שדיה עלו וירדו בנשימות כבדות. היא לחלחה את שפתיה כשראתה אותי מתבונן בהם.
"כן", עניתי.
"תצטרך להבטיח לא לספר על כך לאיש", היא אמרה.
הבטחתי. היא הורידה את חולצתה. חשתי את ציפורניה שורטות את חזי, נעצרות בפטמותיי. היא אחזה בפטמות ומעכה אותן בעצמה מרוסנת, מביטה בי בהנאה. צעקתי מכאב, אבל היא לא הרפתה.
"מה עכשיו תרצה שאעשה לך?" היא שאלה.
יום אחד שאלה אותי אם ברצוני להשתתף בניסוי שהיא מעוניינת לערוך. כידוע סטודנטים לפסיכולוגיה עורכים ניסויים רבים, בפיקוח.
"כן", היתה תשובתי.
"אין זה ניסוי רגיל", היא אמרה.
נדברנו להפגש במסעדה קטנה אותה הכרנו שנינו. וכך היה. לאחר שעה קלה של שיחה, שאלה אותי האם ברצוני להתחיל בניסוי, ואם כן, עליי לבוא איתה.
"מה הניסוי? לאן אנו הולכים?" שאלתי.
"מיד תדע", היתה תשובתה.
נכנסנו לבית מלון. עליתי בעקבותיה עד שהגענו לחדר קטן בקצה הפרוזדור.
"היכנס ושב על המיטה", היא אמרה, וסגרה את הדלת.
ליבי הלם בפראות.
"זה ניסוי בכאב ובהשפלה" היא אמרה. ושאלה לרצוני להיות "קרבן הניסוי". באמרה כך היא חייכה.
"כן", היתה תשובתי. "רק שלא יכאב מדי ושאוכל להפסיק בכל רגע נתון."
"הורד חולצה", היא אמרה, "ושים ידייך מאחורי הגב".
עשיתי כרצונה. משום מקום הופיעה שרוך בידיה והיא קשרה את ידיי זו לזו מאחורי גבי. הרגשתי חסר אונים. היא חייכה. היא ביקשה ממני לשכב על הגב, וסייעה במשהו שנראה כמו גרירת שבוי במעשה, כיוון שכמעט הייתי נטול תנועה, ואחיזתה בי מנעה ממני כמעט כל תנועה. לרגע ירכה נלחצה אל מפשעתי, ומיד לאחר מכן היא עלתה וישבה בפישוק על ביטני, מתבוננת בי. חזה עלה וירד בכבדות. היא הניחה את ידיה לצידי ראשי ובעדינות נרכנה לעברי. יכולתי לחוש בהבל נשימתה. חלל החדר היה דחוס.
"כעת מתחיל הניסוי", היא אמרה בשקט. "הניסוי פשוט. אני נהנית להכות אנשים, וברצוני לראות עד לאיזה גבול ניתן להגיע." היא הניחה ידיה על חזי והטילה עליהן את משקלה. בניגוד לצפוי חשתי הנאה. לאחר מכן נשקה אותי קלות על לחיי. היא ליטפה את לחיי בעדינות בידה, ואז סטרה. לא חזק. בסימליות. "זה הניסוי", אמרה. "כשתרצה שאפסיק תגיד." היא החלה סוטרת על לחיי, פעם בימין, ופעם בשמאל. מדי פעם היתה פוקדת עליי להחזיק את ראשי ישר. מדי פעם היתה נרכנת קדימה ומנשקת את צווארי. היה משהו תוקפני בנשיקות האלו, פחדתי שהן תהפוכנה לנשיכה. לאחר מספר רגעים האויר בחדר הפך לדחוס אף יותר. נשימות שנינו היו פראיות. אהבתי את הצורה שהיא ישבה עליי, את הדרך שנגעה בי בעדנה אך בעצמה משוחררת, את ידיי הכפותות לאחור.
"האם תרצה שאוריד את חולצתי?", היא שאלה.
שדיה עלו וירדו בנשימות כבדות. היא לחלחה את שפתיה כשראתה אותי מתבונן בהם.
"כן", עניתי.
"תצטרך להבטיח לא לספר על כך לאיש", היא אמרה.
הבטחתי. היא הורידה את חולצתה. חשתי את ציפורניה שורטות את חזי, נעצרות בפטמותיי. היא אחזה בפטמות ומעכה אותן בעצמה מרוסנת, מביטה בי בהנאה. צעקתי מכאב, אבל היא לא הרפתה.
"מה עכשיו תרצה שאעשה לך?" היא שאלה.
