בין דום להדום
מאת דום ג'ואן{s}
25 בספטמבר 2004
היא ישבה שם לבדה בחצי כריעה, עיניה עטופות במטפחת. היא לא יכלה לראות. הוא כיסה לה את העיניים ברוך, באהבה ובכבוד. זו הייתה הפעם הראשונה שלה, והוא לא רצה ללחוץ עליה. לאט לאט ובלי לחץ, זה היה המוטו שלו.
היא נתנה לו כל מה שרצה. בתחילה הייתה מהססת, לא מפני שלא בטחה בו, אלא כיוון שהכל היה לה חדש, ובעיקר להגיע למקום של חוסר שליטה מוחלט. הם היו כבר זמן לא מבוטל יחד, אבל זה חדש, לא מוכר. לא ברור לאן זה יגיע, והאם זה מה שהיא באמת רוצה. ואולי זה רק בראש שלה.
המצב הוא כבר מצב של אין חזור. היא כבר על ארבע עם המטפחת על העיניים, ושקט סובב אותה. היא יודעת שהוא שם, מסתכל עליה, או שבעצם הוא לא. היא כבר לא בטוחה, עבר כבר זמן מה מאז שנגע בה בפעם האחרונה. הליטוף שלו, הנגיעות לא נגיעות שהוא מעביר על גופה העירום. והיא, היא יושבת שם ומחכה לו רק לו, שישמיע קול. סימן כלשהו שהוא שם, זה כל מה שהיא רוצה.
זה חדש לה. היא יודעת שהיא לא אמורה לזוז, אבל הרגליים מתחילות לכאוב, מתחילה לחוש עקצוצים, והזמן... כמה זמן כבר עבר? החושך הזה מונע ממנה כל תחושת זמן. היא בעולם אחר, לא מודעת לסובב אותה, אבל הכאב מחלחל דרך הרגליים לעצמות ואז למוח. הכאב מנסה לחדור את הריכוז, את השלווה שהיא נמצאת בה. היא נמלטת לשם כדי להעביר את הזמן שבו הוא לא לידה. הוא ישמח לדעת שהיא עדיין באותה פוזיציה - ואולי הכל מבחן - אולי הוא שם, מסתכל עליה בחיוך מאושר, מביט באחת שהוא כה אוהב.
עד לא מזמן, הכל היה כל כך פשוט, תמים. אבל אז עלו דברים למעלה, התחוללו שינויים, שהיו לכדור שלג שמתגלגל במורד צלע ההר המושלג, ובעודו מסתובב עוד ועוד, הוא גדל יותר ויותר. והנה היא פה שוב, חושבת עליו... איפה הוא?
הוא שוכב על המיטה, ראשו על הכר. השעה היא שעת בוקר מוקדמת, הוא לא ישן כמעט בלילה. משהו הציק לו. מה קורה להם? לא בטוח כלל אם השינויים האלה הם באמת משהו שהוא רוצה בו, אבל יש שם משהו. בכל פעם שזה מתחיל, רגשותיו אליה מתעצמים. הוא מגיע למקום שבו מעולם לא היה. משהו מציף אותו לקחת עוד ועוד, והיא... היא נותנת, אבל למה?
הוא חשב על זה מאז שהכל התחיל, והוא החליט שהיום הוא יבחן אותה. האם היא תלך עם זה עד הסוף? האם זה משחק עבורה או שהיא עושה את זה כי היא באמת מתכוונת, כי זה באמת מי שהיא - מי שהוא - מי שהם אחד לשני?
הוא שוכב על הכר, מביט בה. הוא כיסה לה את העיניים. הוא אוהב את זה, תחושת שליטה מוחלטת, והיא מתמסרת בקלות רבה כל כך. בתחילה הייתה מתגוננת משהו, הוא לא ידע למה, הרי זה היה רעיון שלה מלכתחילה, ובכל זאת לא הייתה מתמסרת בשלמות, כאילו פחדה מפניו. היא אמרה לו לא פעם לאחר מכן, שהוא היה מדהים, ותודה על הכל, אבל הוא ידע שמשהו חסר. ואז הגיע היום שבו היא ירדה מהמיטה וחיכתה לו על ארבע, רק שיקום. הוא לא ידע כמה זמן היא חיכתה כך, אבל עצם הידיעה שהיא חיכתה, לא העירה אותו, הייתה בשבילו אות לשינוי: זהו, המחסום נפרץ, היא שלו - שלו!
הוא צפה בה. היא על ארבע, על מסעד ההדום. עיניה קשורות והיא כמעט ולא זזה, למעט כמה תזוזות על מנת למצוא תנוחה נוחה יותר למפרקי הרגליים. הוא לא אמר לה שהיא צריכה להישאר בצורה זו, אבל הוא לא היה צריך לעשות זאת עוד. היא כבר ידעה מה הוא רוצה מבלי שהוא היה צריך לומר. הם היו מתואמים בצורה מדהימה, ועוד לפני שפצה את פיו היא כבר הייתה מבצעת. והנה היא כך, עם הגב אליו, שעונה על ההדום ומחכה לו שיבוא. הוא יודע זאת, הוא מכיר אותה כבר כל כך טוב.
הוא מסתכל עליה ממרחק מה, כדי שלא תדע שהוא שם. עברו רק כמה דקות, אבל הוא יודע שעבורה עבר כבר נצח והיא עורגת למגעו, לליטופו שיגיע כבר, שישבור את הדומיה הזאת, את השקט הבלתי נסבל הזה. הוא יודע זאת, אבל מחכה עוד קצת, רוצה לדעת מה היא תעשה, אבל יודע שהיא לא תזוז עד שיבוא.
הוא קם, פוסע אליה. היא שומעת את קול פסיעותיו קרבות. הוא יודע שחיוך עולה על שפתיה, חיוך של סיפוק. היא עמדה במשימתה, משימה שלא נאמרה, משימה שהיא נתנה לעצמה בעצם. הוא לא אמר מילה, פשוט השעין אותה על מסעד ההדום והלך לאחר ליטוף קצר של גבה. היא זכרה את הליטוף הזה, חקקה אותו בזיכרונה. היא כמהה לשובו והנה הוא קרב. ליבה מתחיל להאיץ. הוא, אשר כל כך רצתה להרגיש, לדעת ולטעום, הנה הוא שב אליה.
ליטוף על רגליה מעורר אותה ממעין חלום בו הייתה שרויה. הליטוף עולה לצד גופה, לגבה, לראשה. היא מרגישה אותו נצמד אליה מאחור. הוא מרים אותה. רגליה בוגדות בה והיא כמעט נופלת, אבל ידיו אוחזות בה, לא נותנות לה ליפול. הוא שם בשבילה... רק שלה, שלה. היא קמה, ושוב הליטוף, הפעם בחזית גופה. הוא מלטף את בטנה, את שדיה, את פניה. מתקרב, מרים את ראשה. היא יכולה לראות את חיוכו, את עיניו נוצצות אליה, והיא, היא בכלל עם כיסוי העיניים.
היא מרגישה הבזק אור חודר את העלטה. הוא פרם את הקשר, והיא יכולה לפקוח את עיניה. לאט לאט היא פוקחת אותן, נותנת לאור לשטוף את עיניה, והנה הוא שם, מולה. הוא מחייך אליה, מצמיד אותה אליו בחיבוק אוהב, אהובתו. הוא נושק לה, לוקח אותה למיטה ומשכיב אותה במיטה כאילו הייתה ילדה קטנה. הוא נושק לה, טועם אותה, והיא כל כך מתוקה.
היא נתנה לו כל מה שרצה. בתחילה הייתה מהססת, לא מפני שלא בטחה בו, אלא כיוון שהכל היה לה חדש, ובעיקר להגיע למקום של חוסר שליטה מוחלט. הם היו כבר זמן לא מבוטל יחד, אבל זה חדש, לא מוכר. לא ברור לאן זה יגיע, והאם זה מה שהיא באמת רוצה. ואולי זה רק בראש שלה.
המצב הוא כבר מצב של אין חזור. היא כבר על ארבע עם המטפחת על העיניים, ושקט סובב אותה. היא יודעת שהוא שם, מסתכל עליה, או שבעצם הוא לא. היא כבר לא בטוחה, עבר כבר זמן מה מאז שנגע בה בפעם האחרונה. הליטוף שלו, הנגיעות לא נגיעות שהוא מעביר על גופה העירום. והיא, היא יושבת שם ומחכה לו רק לו, שישמיע קול. סימן כלשהו שהוא שם, זה כל מה שהיא רוצה.
זה חדש לה. היא יודעת שהיא לא אמורה לזוז, אבל הרגליים מתחילות לכאוב, מתחילה לחוש עקצוצים, והזמן... כמה זמן כבר עבר? החושך הזה מונע ממנה כל תחושת זמן. היא בעולם אחר, לא מודעת לסובב אותה, אבל הכאב מחלחל דרך הרגליים לעצמות ואז למוח. הכאב מנסה לחדור את הריכוז, את השלווה שהיא נמצאת בה. היא נמלטת לשם כדי להעביר את הזמן שבו הוא לא לידה. הוא ישמח לדעת שהיא עדיין באותה פוזיציה - ואולי הכל מבחן - אולי הוא שם, מסתכל עליה בחיוך מאושר, מביט באחת שהוא כה אוהב.
עד לא מזמן, הכל היה כל כך פשוט, תמים. אבל אז עלו דברים למעלה, התחוללו שינויים, שהיו לכדור שלג שמתגלגל במורד צלע ההר המושלג, ובעודו מסתובב עוד ועוד, הוא גדל יותר ויותר. והנה היא פה שוב, חושבת עליו... איפה הוא?
הוא שוכב על המיטה, ראשו על הכר. השעה היא שעת בוקר מוקדמת, הוא לא ישן כמעט בלילה. משהו הציק לו. מה קורה להם? לא בטוח כלל אם השינויים האלה הם באמת משהו שהוא רוצה בו, אבל יש שם משהו. בכל פעם שזה מתחיל, רגשותיו אליה מתעצמים. הוא מגיע למקום שבו מעולם לא היה. משהו מציף אותו לקחת עוד ועוד, והיא... היא נותנת, אבל למה?
הוא חשב על זה מאז שהכל התחיל, והוא החליט שהיום הוא יבחן אותה. האם היא תלך עם זה עד הסוף? האם זה משחק עבורה או שהיא עושה את זה כי היא באמת מתכוונת, כי זה באמת מי שהיא - מי שהוא - מי שהם אחד לשני?
הוא שוכב על הכר, מביט בה. הוא כיסה לה את העיניים. הוא אוהב את זה, תחושת שליטה מוחלטת, והיא מתמסרת בקלות רבה כל כך. בתחילה הייתה מתגוננת משהו, הוא לא ידע למה, הרי זה היה רעיון שלה מלכתחילה, ובכל זאת לא הייתה מתמסרת בשלמות, כאילו פחדה מפניו. היא אמרה לו לא פעם לאחר מכן, שהוא היה מדהים, ותודה על הכל, אבל הוא ידע שמשהו חסר. ואז הגיע היום שבו היא ירדה מהמיטה וחיכתה לו על ארבע, רק שיקום. הוא לא ידע כמה זמן היא חיכתה כך, אבל עצם הידיעה שהיא חיכתה, לא העירה אותו, הייתה בשבילו אות לשינוי: זהו, המחסום נפרץ, היא שלו - שלו!
הוא צפה בה. היא על ארבע, על מסעד ההדום. עיניה קשורות והיא כמעט ולא זזה, למעט כמה תזוזות על מנת למצוא תנוחה נוחה יותר למפרקי הרגליים. הוא לא אמר לה שהיא צריכה להישאר בצורה זו, אבל הוא לא היה צריך לעשות זאת עוד. היא כבר ידעה מה הוא רוצה מבלי שהוא היה צריך לומר. הם היו מתואמים בצורה מדהימה, ועוד לפני שפצה את פיו היא כבר הייתה מבצעת. והנה היא כך, עם הגב אליו, שעונה על ההדום ומחכה לו שיבוא. הוא יודע זאת, הוא מכיר אותה כבר כל כך טוב.
הוא מסתכל עליה ממרחק מה, כדי שלא תדע שהוא שם. עברו רק כמה דקות, אבל הוא יודע שעבורה עבר כבר נצח והיא עורגת למגעו, לליטופו שיגיע כבר, שישבור את הדומיה הזאת, את השקט הבלתי נסבל הזה. הוא יודע זאת, אבל מחכה עוד קצת, רוצה לדעת מה היא תעשה, אבל יודע שהיא לא תזוז עד שיבוא.
הוא קם, פוסע אליה. היא שומעת את קול פסיעותיו קרבות. הוא יודע שחיוך עולה על שפתיה, חיוך של סיפוק. היא עמדה במשימתה, משימה שלא נאמרה, משימה שהיא נתנה לעצמה בעצם. הוא לא אמר מילה, פשוט השעין אותה על מסעד ההדום והלך לאחר ליטוף קצר של גבה. היא זכרה את הליטוף הזה, חקקה אותו בזיכרונה. היא כמהה לשובו והנה הוא קרב. ליבה מתחיל להאיץ. הוא, אשר כל כך רצתה להרגיש, לדעת ולטעום, הנה הוא שב אליה.
ליטוף על רגליה מעורר אותה ממעין חלום בו הייתה שרויה. הליטוף עולה לצד גופה, לגבה, לראשה. היא מרגישה אותו נצמד אליה מאחור. הוא מרים אותה. רגליה בוגדות בה והיא כמעט נופלת, אבל ידיו אוחזות בה, לא נותנות לה ליפול. הוא שם בשבילה... רק שלה, שלה. היא קמה, ושוב הליטוף, הפעם בחזית גופה. הוא מלטף את בטנה, את שדיה, את פניה. מתקרב, מרים את ראשה. היא יכולה לראות את חיוכו, את עיניו נוצצות אליה, והיא, היא בכלל עם כיסוי העיניים.
היא מרגישה הבזק אור חודר את העלטה. הוא פרם את הקשר, והיא יכולה לפקוח את עיניה. לאט לאט היא פוקחת אותן, נותנת לאור לשטוף את עיניה, והנה הוא שם, מולה. הוא מחייך אליה, מצמיד אותה אליו בחיבוק אוהב, אהובתו. הוא נושק לה, לוקח אותה למיטה ומשכיב אותה במיטה כאילו הייתה ילדה קטנה. הוא נושק לה, טועם אותה, והיא כל כך מתוקה.
