העזתי להביט בעניך,במבטך לרגע.עיניים מלאות תשוקה ושמחה. או שמא הינני טועה באיבחון. אבל בלילה,כשהייתי מכורבלת תחתיך,עיניי עצומותוכמדומה שאני ישנה,שמעתי אותך אומר. בקול הנעים שלך,שיכולתי להסתפק רק בו.אתה,נעלה שמותך,רם מכל אדם,ליטפת את לחיי.

אני כל כך מבינה אותך,אבל לא יודעת.מסרבת להבין. הקסם שמושך אותי,הפרפר,אלייך ואת לא פרח אלא אלילה אישה גאה מול שפלה ומושפלת אני תוהה,אם את מבינה אותי

הצלף בי עוד ,הלילה עוד בודד וצעיר גרום לי לצעוק כמו שאתה גורם לי לשתוק חודר מתחת לעורי לבי כלפיך יהיר לדעת שאני בשבילך ואתה קרוב או רחוק תתענה כשאעזוב ותתעלל עד שאעזוב רגע ולא אהיה פה אהיה במקום אחר יקום שאתה לא מכיר בעולם שבו לא יהיה לך ידיד או חבר איעלם לך,לעולם לא שלך בגללך

עורי החשוף כנגד לרצפה הקרה,כנגד לרצפה שדרכת עליה ולא השארת דבר,אחר שניקיתי בלשוני את סוליות נעלך.רק ריחך עודנו באוויר ומעורר בי אותך,מעורר בי תקווה.