כבוד, כידוע, מפאת היותי זכר סטרייט הבטוח בגבריותו ללא עוררין, אני שונא את כל הדברים הפייגעלך האלה שהסוטים הארורים ימח שמם נקבות צמחוניות ושמאלניות שכמותם אוהבים, ובפרט מחזות זמר, סמל התועבה הגדול מכולם וגם ז'אנר תיאטרלי חסר כל הצדקה קיומית למעט טיפוח מחלותיהם וסטיותיהם המיניות

עברה שנה, הכל כבר השתנה. וגם אם אני לא פה, בואו נשיר, אולי יהיה נחמד. על פי "בתוך" ("...אני שקעים לכל קמריך...". מילים (מקוריות...): יעל טבת. לחן: יאיר רוזנבלום):