כמו פעם, בהתחלה. 'לקקי' אתה אומר לי ודוחף מיד את הראש שלי לתוך התחת שלך. המון המון זמן. כל כמה זמן עוצר, מושך את הראש שלי אחורה ונותן סטירה 'עם כל הלשון!' 'נקי לי את התחת' 'הרי בשביל זה את כאן' וליקקתי המון. כמו פעם. עד שהרגשתי שנתפסה לי הלשון.

לפעמים היצרים המזוכיסטיים שבי גורמים לי לשכוח שלפני הכל אני כלבה שצריכה לעשות רק מה שאומרים לה. ואז במקום לשים בצד את הצורך שלי שתכאיב לי ותענה אותי עד שכבר לא אוכל ותמשיך אני מתנהגת כמו ילדה קטנה ממש לא שפחה. ממש לא כמו שאני צריכה ורוצה להתנהג.

1. ישן פעם בכמה זמן יוצא לי לחשוב על איך שזה יהיה בפועל. מה באמת יקרה. באיזו סיטואציה הוא יביא אותי לזה. איך אני אגיב.. בעיקר איך אני אגיב. נראה לי שהאינסטינקט הראשוני שלי יהיה להקיא או לברוח משם או אפילו להתחנן שזה לא יקרה.. והטעם של זה..

באת אליי באמצע הלילה, בשעות האלה שאני כבר מזמן סחוטה ומותשת מהיום, שניה לפני שנרדמתי הגעת. ואני בבת אחת התעוררתי, כל האנרגיות חזרו אליי. עמדת שם מולי והיית מלא עוצמה ועם קול סמכותי. הכל היה בדברים הקטנים.

שוב חזר אליי המאבק אבל שונה הפעם. פתאום, כמה שרציתי להכנע ולהיות למטה ולהרגיש מושפלת לא הייתי מסוגלת. משהו בפנים עצר אותי. כאילו שאני צריכה שייקחו את זה ממני בכוח כמו בהתחלה.