נסיכה שלי. עברנו שנה. ועוד מעט נקדשה. אך רגע לפני, אומר לך כמה מילים שיתארו לך את מקומך בליבי.

אתה מוצא את עצמך מרוכז כל כולך, ביופי הצרוף שקורן ממנה. לפעמים היופי הזה טמון, מוחבה,

מקשיב, רואה את הסיכסוכים המכוערים שהסעירו את נרקיסיי הביצה. מקשיב ומתמקד באותם רגעים צלולים, מזוקקים, אותם רגעי חסד שבהם מתרחש לפתע הנס החד פעמי, הנדיר, שהוא הוא הפלא, שבזכותו את שלו והוא שלך.

בריטואל מתמשך, בתנועות קטנות, איטיות, את מתלבשת ומתפשטת, בודקת מה מותר לגלות. בוחן את הזהות הנשית שלך, המתלבטת, מוכנה או לא מוכנה להיחשף, האשה שבך מחפשת את דרכה - מפחדת?! מתביישת?!

היא נכנסת לבית הספר וחייה נשלטים מעתה בידי משחקי תודעה וקרבות דמה המתבצעים ברצינות קטלנית. חושים חדים, חמלה וגאונות מעמידים אותה ללא מתחרות. אך בעודה מתאמנת, קרב היום הגורלי. היא נדחפת עד לגבולות יכולתה וכוח הסבל שלה, כיוון שהגורל המיועד לה הוא יחודי ויוצא דופן