יום אחד אני עוד אנקה את הכל. את הדירה,את האמבטיה, אפילו את הנשמה. אבל כרגע אני זקוק ללכלוך הזה, זקוק לרקבובית הירוקה הזו במקלחת היא גורמת לי להרגיש שייך, והאם זה לא מה שכולנו באמת רוצים? להרגיש שייכים? לחיות בקן חמים ומזוהם, שורץ עגמומיות ומלנכוליות ערירית, פיוטית לפרקים?

יד עדינה מונחת על זרועי מובילה אותי בשתיקה אל פנים המערה. החושך כבר נגס בי בדרכי לכאן חלקים חלקים הוא נגס בשיני עלטה עד שלא נותר כלום עוד לראות וכעת הוא בלע אותי כליל. תנועה עדינה על כתפי מסמנת לי לשבת, כמה עוד כמוני נמצאים כאן מסביב?

לילה. העונה היא תחילת אביב, האביר האמיץ עומד מרובב דם ומכניס חרבו חזרה לנדן. הוא: ראי נה, הו היפה מכל העלמות באיזור חיוג 09 מושיעך כאן ניצב לאחר ששחט את הדרקון הנורא יהושפט... היא: יהושפט? זה לא ממש שם מאיים לדרקון. הוא: עדיין, דרקון זה דרקון זה דרקון. היא: כן אני מניחה שכן...