א. משהו מיוחד שמי דוד. כולם קוראים לי דודו חוץ מאבא שקרא לי תמיד דודינק'ה. מאז שהוא מת איש כבר לא קורא לי ככה יותר, אפילו לא אימא שמקפידה בכל עת על דוד תקני במלרע של מורה לתנ"ך. זה לא שהיא לא אוהבת אותי, אבל היא כזו - אישה תקנית ומדקדקת בקטנות.

משוגע מאהבה את ההופעה הראשונה שלה כנערה מאורסת שטבעת יהלום יקרה ונוצצת מעטרת את אצבעה, וידה שלובה בידו של בעלה לעתיד, עשתה נוגה בחתונת בת דודתה. זו הייתה חתונה גדולה, רועשת וראוותנית, החתונה שלנו תהיה בדיוק כזו ואולי אפילו נוצצת מעט יותר.

א. אהבה ממבט ראשון אחרי כמה חודשים רגועים פחות או יותר היא שוב חזרה, התחושה הזו שאני מכנה האפורה. האפורה היא מטרד רציני. סוג של חולי - חלקו נפשי וחלקו גופני - שמציק ומעיק, מטריד ומשבש את חיי ללא הכר.

היום הוא שוב התקשר ושאל בקול השליו והעבה שלו מה שלומי ואיך אני מרגיש. כל כמה שבועות הוא עושה את לי זה - מרים אלי טלפון, אף פעם לא באותה השעה או באותו היום, וגורר אותי אחורה לתקופה האפלה של חיי, תקופה שאני מעדיף לשכוח.