כבוד, ממש כמו צביקה פיק ואסף אשתר, גיליתי שאני לא יכול לפרוש בשקט בלי תחינות חוזרות ונשנות לקאמ-בק. גם שעות ארוכות אל תוך הלילה, כשכולם כבר שרוטים, צבוטים ומרוטים, לא שכחו חברי הקולחוז להזכיר: חזור נא, אביר אהוב, הרעף עלינו מוורבליותך המתפרצת. אנחנו מחכים לקרוא מחר פוסט על זה.