שפחה לתצוגה ברזל. סורגים. מנעול וגוף. גופך נמלט מאזיקי החופש ומחפש פורקן בכלוב הצר, אשר מכיל בתוכו את מחולותיו לתפארה.

טועם את נאקת פטמותיו אורז את השגרה, מקפל ומניח אותה בתאים האחרים, האחוריים של המוח. פותח את תא האני האמיתי שלי ומשחרר מתוכו את כמוסת הקשיחות והסדיזם. מכניס לתיק כמה אביזרים של כאב, שולח מבט אחרון אל עיניי היורקות זימה, נועל את הרוך מעבר לדלת ויוצא אל המטרה.