ושוב לך, אהוב ויקר... בתחתיתה של כל קומה, תמיד אהיה זה שאקבל את התמסרותך בין זרועותיי. אתן לך ריכוך... כדי שתוכל להמשיך לצנוח... לצנוח ולהתאחד עם התחתית, שם אתה ראוי להיות ולהמתין לי חשוף גוף ונפש...

את אורזת את שדייך את אורזת את שדייך, פטמותייך נלחצות אל החזייה ההדוקה. עדיין זקורות. צורבות

אוחז בשוט אני אוחז בשוט. מחמם בכף ידי את החוטים המצליפים, שברגע של שכרון שליטה יבעירו בעוצמה מענגת, או בעינוג עצום את ישבנך הרכון לצרכיי, המתפתל ומחפש הגנה מבקש להיות מוכן לכאב, אך מהירות הנחיתה על בשרך מהירה יותר ממהירות הקול אותו אתה שומע בחטף עם הנפת השוט.