אני מבטלת את שומרי המסך זמנית, אני מחליפה את הWALLPAPER בתמונה של U2 עד שהוא יהפוך לחלק מהריהוט ואני אוכל לישון.

היום שבו צחי נולד היה יום שמח, מהול קצת בעצב. שמח- כי נולד למשפחה ילד יפה ובריא. עצוב, כי בכל זאת, לא קל להביא בן לעולם הזה, עולם של נשים. בכל פעם שעצרו את אימא של צחי ברחוב כדי להחמיא על יופיו של בנה, משהו נצבט בליבה.

מוקדש לכל אלה שאני ממררת את חייהם בחודש האחרון עברת את זה, יצאת משם בחיים וכל מה שאת רוצה זה להשאיר את זה מאחור, שהכול יישאר מאחורי הדלת ההיא שטרקת ושתוכלי להמשיך את החיים שלך. זהו שלא, זה לא עובד ככה: במשך כמה ימים תנסי לשכנע את עצמך שלא קרה כלום ושאת חזקה ושזה יעבור.

הוא היה הראשון שלי, הדום הראשון שהלכתי איתו עד הסוף. נפגשתי עם כמה לפניו אבל כל פעם היה איזה סימן אזהרה שגרם לי לקום וללכת, איתו זה היה אחרת. פעם הייתה לנו שיחה על אמון והוא אמר שהוא חושב שאו שיש אמון או שאין, שזה לא תהליך שהולך ונבנה...