רואה אותך שרוייה על המיטה כה חסרת אונים עם דמעה שמסרבת לצאת כולך מקופלת בעצמך רועדת מייחלת לחיבוק ואני נותנת מלטפת אבל לא את החיבוק שלי את רוצה לא את החיבוק שלי את צריכה כי אותו את יודעת שתקבלי תמיד וכמה כואב לראות אותך מתחננת לחיבוק שלה למגע שלה והיא מסרבת לתת וכעת אני שרוייה

רואה אותך שרוייה על המיטה כה חסרת אונים עם דמעה שמסרבת לצאת כולך מקופלת בעצמך רועדת מבקשת חיבוק ואני נותנת מלטפת אבל יודעת שלא את החיבוק שלי את רוצה לא את החיבוק שלי את צריכה כי אתו את תקבלי תמיד אבל כמה שזה כואב, לראות אותך מייחלת לחיבוק שלה והיא לא נותנת וכעת אני כה חסרת אונים

עוברת בקרונות הרכבת החשוכים מפלסת דרכי בין תיקים של אנשים הסוחבים עימם את משקל העבר עייפים ובסוף הקרון אני רואה ילדה קטנה עם צחוק בעיניה חיוך מאושר על שפתיה ללא תנאים