Eve |
לפני 19 שנים •
1 בספט׳ 2005
לפני 19 שנים •
1 בספט׳ 2005
Eve • 1 בספט׳ 2005
לא יודעת האם זה נכון להשאיר אותה , לא נכון
מה טוב ומה לא טוב האם הוא דום אחראי או סתם מניאק אשאיר את זה לחכמים שבינינו אבל , מה שאני יודעת זה שאני אוהבת מה שאתה כותב אתה מתאר סיטואציות חזקות וקשות להכלה .... תודה }{ |
|
sheket |
לפני 19 שנים •
1 בספט׳ 2005
כתוב טוב
לפני 19 שנים •
1 בספט׳ 2005
sheket • 1 בספט׳ 2005
כסיפור, פיקציה- כתוב מעולה.
אבל אני מצטרפת לקריאות קודם ואומרת שקשה לי עם העובדה שמאסטרים שהגיבו לא רואים את הבעיה כאן: דום שהולך ומותיר את הסאבית שלו באלוהים יודע איפה ועוד מתעלם מהצרחות שלה?! עם כל הכבוד לחציית גבולות (ויש המון כבוד...), בכל זאת צריך לעשות את זה בצורה אחראית, בצורה נכונה. הוא משתף פעולה איתה במשך כל הסיפור- קושר את עיניה תמיד, שם לה גאג, נותן לה להתחמק מהפחדים שלה ואז סתם ככה מחליט פתאום לחצות את הגבול? בלי שניסה להתמודד עם הפחד בסביבה שבה באמת קיימת הבעיה? אני אומרת שוב- כסיפור: מעולה, כתוב מצוין, נהניתי מאוד לקרוא אותו. כמסר לחיים- שלילי ביותר. אולי זה המקום להודות לאדוני שיודע תמיד להוליך אותי בשבילים הנכונים...... |
|
Tamashi Nawa(שולט) |
לפני 19 שנים •
1 בספט׳ 2005
לפני 19 שנים •
1 בספט׳ 2005
Tamashi Nawa(שולט) • 1 בספט׳ 2005
מודה שגם לי זה צורם
הסיפור כתוב נהדרחזק וטוב, אבל רק כל עוד זה ברור שזאת פיקציה. זוהי לא התמודדות, זוהי עקיפה של הבעיה. להתמודד זה לגרום לה להתגבר על הפחדים, לגרום לה לקבל את עצמה ואת המציאות. זוהי בריחה מהמציאות. זה כמו התאבדות כדרך לפיתרון של בעיית דימוי עצמי. מזכיר לי את הסיפור (אם אני לא טועה - אמיתי) על אישה שיש לה בעיה נפשית עם לפנות ימינה ולכן גם כשהיא נוהגת היא פונה רק שמאלה ועושה סיבובים של קילומטרים כדי להגיע הביתה - מרחק מאות מטרים. |
|
קוקטית27 |
לפני 19 שנים •
1 בספט׳ 2005
לי זה נשמע כמו התעללות...
לפני 19 שנים •
1 בספט׳ 2005
קוקטית27 • 1 בספט׳ 2005
נורא ואיום.
מתנצלת אם כנותי פוגעת במישהו אבל ממש התכווצתי לקרוא את זה. בערך כמו שאני מתכווצת כשאני קוראת על אנס המדרגות בחיפה, על התעללות בבעלי חיים, על אב פדופיל, על אמא שמכבה סיגריות על בנה ועל שאר מיני התעללויות.. פשוט נשמע חסר רגישות וחולה. יש כאלה שזה עושה להם את זה!?!?! |
|
דנדיליון(שולטת) |
לפני 19 שנים •
1 בספט׳ 2005
לפני 19 שנים •
1 בספט׳ 2005
דנדיליון(שולטת) • 1 בספט׳ 2005
קוקטית, עיצה קטנה, הפרדה בין שיפוט מוסרי של היצירה ושיפוט אסתטי שלה, מאוד מועילה.
הסיטואציה המתוארת, ולא משנה כרגע אם היא בדיון מוחלט או לא, "עושה" את זה לחלק מהאנשים. חלק מהאנשים אוהבים לאכול שבלולים. אני מוצאת שזה מבחיל. מאידך גיסא, לתקוע בהם עיניים מזועזעות בזמן שהם אוכלים, זה מבחיל לא פחות. יום נעים. |
|
קוקטית27 |
לפני 19 שנים •
1 בספט׳ 2005
דוגמה אבסורדית
לפני 19 שנים •
1 בספט׳ 2005
קוקטית27 • 1 בספט׳ 2005
אכילת שבלולים היא לא מעשה לא מוסרי (לפחות לא בחברה בה אנחנו חיים) לכן הדוגמה לא מתאימה.
התגובה שלי היא לגמרי ברמה המוסרית (לא זכור לי שהגבתי על הרמה האסתטית של הסיפור) ולכן הטענה שלך בדבר זה ש"עלי להפריד בין הדברים" לא רלוונטית משום שההפרדה נעשתה מראש. האם לדעתך יש לגיטימציה לאדם לבטא את דעתו רק במקרה שהוא מוצא את הסיפור חינני ומקסים?! (או לשיטתך באם אני נוטה לאכילת שבלולים עלי להביט באדם שאוכל ולהגיד לו "וואו! תאכל עוד! זה טעים! זה טעים!) |
|
דנדיליון(שולטת) |
לפני 19 שנים •
1 בספט׳ 2005
לפני 19 שנים •
1 בספט׳ 2005
דנדיליון(שולטת) • 1 בספט׳ 2005
קוקטית, כמה דברים.
שאלת "יש כאלה שזה עושה להם את זה!?!?!" - לטעמי ולהבנתי, יש אנשים שקריאת היצירה "עושה להם את זה". האם לכך כיוונת? (שוב, ההתייחסות שלי אל היצירה,היא כאל בדיון. באמנות כמו באמנות, גבולות המותר והאסור רחבים.) אין לי שום בעיה עם כנות. "ולכן הטענה שלך בדבר זה ש"עלי להפריד בין הדברים" לא רלוונטית משום שההפרדה נעשתה מראש. " כתבתי היכן שהוא מה עלייך לעשות או לא לעשות? לגבי הדוגמה שנתתי - שוב, מכיוון שהתייחסותי ליצירה היא כאל בדיון, אני לא מחילה עליה שיפוט מוסרי. באותה מידה לא אחיל שיפוט מוסרי על אוכלי שבלולים. (מאידך גיסא, אם זו הייתה ידיעה בעיתון הנוגעת בדוגמאות שציינת, אונס התעללות וכו', כן הייתי מחילה שיפוט מוסרי). |
|
קוקטית27 |
לפני 19 שנים •
1 בספט׳ 2005
ובכן
לפני 19 שנים •
1 בספט׳ 2005
קוקטית27 • 1 בספט׳ 2005
זכורה לי יצירה מהעבר- "יצירת מופת" בפי חלק מהאנשים של בחור ישראלי שהשיט סירה בתוך ים של דם.
קמה צעקה ציבורית בעולם בנוגע למוסריות של היצירה. כמו כן, קיימים שיפוטים מוסריים רבים בנוגע ליצירות רבות ודוגמאות לא חסר (בשליפה המוכרת לרוב חברי האתר- המרקיז?! שגם את יצירותיו שלו אני מוצאת מזעזעות בחלק מהמקומות). האם את טוענת שלהביע שיפוט מוסרי בנוגע ליצירה זה "לא מוסרי"? "לא הולם"? "לא ראוי"? לא ברור לי מה את מנסה לטעון. |
|
שובה לב(שולט) |
לפני 19 שנים •
1 בספט׳ 2005
לפני 19 שנים •
1 בספט׳ 2005
שובה לב(שולט) • 1 בספט׳ 2005
nerissa כתב/ה: באמת? להשאיר אותה לבד וללכת? ממממ.. אחלה טיפול נפשי. כן, אחלה טיפול נפשי. את מסתכלת על התוצאה הקשה ולך אישית זה מפריע. אבל "לבושה" לא. אם תעייני טוב בסיפור אז בקטע הראשון, הדום מבין לליבה של "בושה" שרוצה שני דברים. חושך ולצרוח. אבל היא לא יכולה לממש את מה שהיא רוצה. אל תחשבי על עצמך, תכנסי לראש של "בושה", זה מה שהיא רוצה ולא יכולה להשיג. הדום שלה מבין לליבה. אבל אין להם מה לעשות יש מגבלות של החיים. בקטע השני הדום מוביל אותה. בקטע השלישי היא מקבלת את מבוקשה. בצורה חזקה, בצורה שתאפשר לך לצרוח. למה את מדברת על חולשות שלה כאשר אלו הם הרצונות שלה? קצת דמיון שמעבר לסיפור, דום שמבין לליבה של שפחתו וטורח ומחפש מקום שיענה לשפחתו על שני הצרכים שלה שהיא לא יכולה לממש בבית. דום כזה גם לא ישאיר אותה שם לעולם. להיפך, אני רואה פה דום מבין. למעשה גם זה כתוב שחור על גבי לבן. כל הסיפור הוא ליווה אותה והבין אותה, הכין לה, טרח לה, כזה דום ישאיר אותה? כזה דום "הולך" רק בשביל שהיא תצרח כשהוא הולך, אם לי ילך למה שהיא תצרח? ואם לא תצרח עכשיו מתי כן? הרי בבית לא יכולה תקראי את קטע מס' 1, זה כ"כ הפריע לה, עכשיו היא יכולה. לכן מפריע לי שאת לא רואה שיש פה דום המבין לרחשי ליבה של שפחתו, דום שטורח למענה ומוצא מקום. דום שיודע לגרום לה לעשות מה שהיא כ"כ רצתה לעשות, לצרוח בחושך. סיפור חזק על דום שמבין את לב שפחתו ומממש לה את מבוקשה. |
|
דנדיליון(שולטת) |
לפני 19 שנים •
1 בספט׳ 2005
לפני 19 שנים •
1 בספט׳ 2005
דנדיליון(שולטת) • 1 בספט׳ 2005
קוקטית, שאלתי שאלות מאוד מסוימות קודם - רוצה להתייחס אליהן?
אני לא יכולה להתייחס לעניין המרקיז כי אין לי שום ידע בנושא זה. מה ששטחתי בתגובה הקודמת, זה את ההתייחסות שלי לגבי אמנות ושיפוט מוסרי ואסתטי. יום נעים. |
|