| מתנשא |
לפני 18 שנים •
4 בספט׳ 2005
על מפתן יומך
הרף עין...
זה כל מה שנדרש ממנה כדי לחצות את המפתן.. איפאוף מהיר והיא עברה חדר... רק עברה חדר אך חצתה עולמות.. עד מתי תפסחי על הסף.... נוגעת לא נוגעת... כמהה ומפחדת - לוחש הוא לה. שנינו יודעים שאת רוצה בכך. המלחמה הוכרעה מראש... אבל..... את צריכה להיות שלמה עם עצמך אחרת זה לא יילך. רגע לפני והיא נזכרת איך הכל התחיל. בר אפל ודחוס, אפוף עשן סגריות מחליא. מקום מפגש לכל זב וצרוע. היא קיללה בשקט את ה"בוס" המנייאק ואת היושבים אותם שירתה כמלצרית. למרות עבודתה, למרות הצפיפות ששררה מסביב ולמרות הנסיונות החוזרים ונישנים של הגברים להצמד אליה ולהציק לה אי אפשר היה שלא להתרשם מחומות ההגנה שעטפו אותה. שקועה היתה בעצמה ובעבודתה משתדלת לחצוץ,,, לא ליצור קשר עין... לא להתעכב ולהאזין לקולות ולשריקות שמסביב. אחד היה שם שהטריד אותה ואימלל את חייה. משתדלת היתה בכל כוחה להתרחק ממנו, אך תמיד היה מוצא את הדרך לתפוס אותה מאחור להצמיד את יישבנה אל גופו. מנסה היתה להחלץ מתפתלת והוא צוחק נהנה מתחושת הכח. יום אחד היתה שקועה בעצמה, לא שמה לב ופתאם ידו אחזה בה הושיב אותה עליו... היא התחילה לבכות התחננה שיפסיק,,, "את רוצה שאתלנן לבוס"? התרה בה לועג לה.. היא ניסתה לקום,,, לברוח. אך הוא סתר לה ופרץ בצחוק עם עוד שני חברים שתויים ומצחינים שהיו איתו. לפתע משום מקום שמעה את הקול השקט,, הבטוח,, העמוק, "הנח לה ללכת". מופתעת הסבה ראשה אחור מביטה אל תוך עינים כהות אפלות שהשטלתו על נשמתה. ההוא ניסה לומר לו להתעסק בענייניו אך אחיזה מפרק עצמות בכתפיו הבהירה לו חד משמעית שאין דרך אחרת זולתי לשחררה. אחר כך התחילו לדבר ונשאבה כמו מגנט והשאר הסטוריה. הוא ידע את נשמתה ונהנה לשחק בה והיא נהנתה לתת לו את כולה. הוא רצה שהיא תבקש ממנו את מה שאליו כמהה כל כך... שישלוט בה שיחנך אותה... היא לא יכלה לעשות זאת... לאט לאט התקדמה צעד ועוד צעד הגיעה שעת המבחן הגדול.... נשמה עמוק ונכנסה.. פנים החדר... מזנון מעץ עתיק סדורות עליו בשורות פמוטות מאירים באור נוגהות..למטה כמו בריכה כמו מקווה טהרה לנשים ערלות, לצידה שטיח קטן עליו במת עץ ומעליו כסא מהודר שבתוכו ישב ללא ניע אדונה. היא נשמה עמוקות ונטלה את דף ההוראות שהיה מונח לצד הנרות. קוראת את שעליה לעשות. התפשטה לאט לאט חשה את עיניו מפלחות את גופה. ערומה נכנסה אט אט למים עד שכיסו את כתפיה, החלה לטבול פעם ועוד פעם... כך שבע פעמים. אחר עלתה מצידו השני של האמבט.. נוטלת את בגדיה החדשים מהשרפרף שהיה מונח לצד המדדרגות.... קולר רחב.... רצועה... גרבים שחורות דקות המגיעות קרוב לערוותה.. וזוג נעלים בעלות סוליה דקה וארוכה. בפיה נטלה את השוט ועשתה את דרכה על ארבע הלאה משם אל עבר השטיח שנח למרגלות הבמה עלתה על הבמה ונתנה בפיה את השוט ליידי אדונה. ירדה מטה אל אבר השטיח והרכינה ראשה ממתינה.. לאחר דקות אחדות שנדמו בעיניה כנצח שמעה את הקול אליו ערגה כל כך... מה ברצונך ילדתי.. אמרי לי. "זה עתה עברתי את הטבילה לההיפך לשפחתך אדוני" החלה לומר משתדלת לדייק בנוסח אותה עליה לומר "ואני מבקשת ממך את הזכות הגדולה שתיתן לי בכך שתעשה בגופי כרצונך.. אני מייחלת להעניק לך הכל בכל עת ובכל צורה שתוכל לגרום לאושרך אדוני " הוסיפה בתחינה. תתקדמי אלי... התקדמה... אילו רק ידעה לרוץ על ארבע היתה רצה... עלתה עד מתחת לכסא האדון רוכנת מושיטה לו את יישבנה בו כל כך אהב לשחק. הכניס שתי אצבעות לתוכה... חש את הרטיבות המציפה אותה... מציפה וזולגת ארצה... עתה ידע כי היא בהחלט מוכנה... עושה זאת כי זהו רצונה.... כי הגיעה להכרה בתודעה ירד ממקום מושבו ורכן לעברה.. חשה ביד המרימה בעדינות ובאדנות את סנטרה. ראתה את מבטו החודר מביט אל תוך עיניה... אל נשמתה. קרב אליה בפניו ורפרף קלות עם שפתיו על שפתותיה.. כמהה לשיקתו חששה לעשות תנועה לעברו מודעת לכך שהוא מתכנן כל מגע קל... כל רפרוף... כל גרוי שמותח את עצביה. שמגביר את כמיהתה. סוף סוף יצר את החיבור... פלש לתוכה בלשון להרף עין... נפרד. כהמשך לתנועת גופו הרים את ידו והניח על ראשה כיסוי בד. הטיבה את חושיה מתוך הבנה שמעתה עליה להבין דברים מכח חושיה האחרים... חשה את הקולר הנמתח ברצועה הצמודה אליו והחלה ללכת על ארבע אחריו. רעש של שרשרת ברזל מתחררת ושער ברזל שנפתח. כיסוי עיניה הוסר שוב נשיקב על שפתיה. שקט. אט אט הסתגלה לאור והביטה סביבה.. מזרון ערום.. צוהר עליון מסורג ממנו יכלה לראות ירח חיור מציץ לעברה.. דלי להתרוקנות... והיא בשרשרת מקובעת אל גומחה שבקיר.. נשכבה על המזרון והביטה אל הירח מספרת לו ספור חייה.. העיפות נתנה בה את אותותויה... נרדמה. פתיחת שער הברזל העירה אותה השכם... שפשפה את עיניה ומתחה את אבריה הדואבים. שוב כוסו עיניה והיא הובלה החוצה. חשה מעטפות של גומי רך נקשרות אל ברכיה ושוב משיכה ברצועה. הלכה אחרי אדונה מודה לו בליבה על הברכיות העוטפות אותה ומקילות את הילוכה על האבן הקשה. שוב נגלה הכיסוי העוטף אותה והיא גילתה כי היא נמצאת בחצר קטנה. אדונה ישוב על כסא והיא בין רגליו תוך שהוא מלטף ברכות את סנטרה. התמכרה לתחושות העונג המציפות אותה למגעו. ליטף אותה שוב. אחר הוציא כדור הראה לה אותו וזרק אותו קדימה.. לכי כלבה טובה תביאי אותו. היא הלכה אחרי הכדור מנסה לרוץ כמיטב יכולתה על ארבע אוחזת בו בשיניה ומגישה אותו לכף היד הפרושה למולה שוב הוא משליך וחוזר חלילה.. בכל פעם "זכתה" למילה טובה וללטוף.. לאחר רבע שעה הודיעה לה כי התעמלות הבוקר הסתיימה. שוב כוסו עיניה והיא הובלה פנימה. לפתע הבינה כי איננה יודעת כלל היכן היא נמצאת וכי בכל פעם בין מקום למקום עיניה מוסתרות כך שכלל איננה מבינה את חזות המקום בו היא חיה. משיכות הדריכו אותה לעלות על דברים שונים סופו של דבר שוב הותרו עיניה והיא גילתה כי היא נמצאת על שולחן וצלחת של ארוחת בוקר לפניה. אדונה ישב לידה מביט בה באהבה אין קץ. החלה לאכול בעוד הוא אוכל ומביט בה... בחיה המאולפת שלו. לפתע חשה את הלטיפות שלו לאורך הגב. את כלבה טובה מותק שלי אני אוהב אותך. חייכה באושר פנימי לנוכח דבריו. ידיו עברו לאחוז בשדיה מגרים ומלטפים. החלה להאנח משתדלת לגמור את האוכל כפי שעליה לעשות. הלטיפות עברו עתה אל יישבנה ואל ירכיה עוקפות בחושניות את הפות הלח והרטוב. מגרות וממכרות את תנועותיה אל עבר נגיעותיו. סיימה לאכול. הוריד את הצלחת מהשולחן ועלה עליו. מאחוריה... חשה אותו מקרב את אברו משפשף אותו למולה.. היא חשה את העונג הפנימי פורץ בתוכה ומשתחרר בהרמוניה מושלמת וגילתה שהיא גומרת וגומרת ולא גומרת לגמור בעוד הוא כמעט ואינו נוגע בה... זו תחושת התעלות שלא חוותה מעולם. הוא חיכה שתרגע. סובב אותה לעברו קרב את פניה לפניו. מותק זו הפעם האחרונה שאת גומרת ללא רשותי ברור לך. הנהנה מבויישת. הוציא את אברו ופתח את פיה. החלה ליוק אותו בלהט ובהשתקקות מנסה לעכב ולדחות את מה שנראה לה כהתהוות של יצרת אורגזמה חדשה. שוב סובב אותה אחוריה לעברו... הצמיד את ראשה לשולחן יישבנה מורם אל על. מעסה את פי הטבעת ומשחרר אותו אט אט ואז חדר לתוכה בכח ובאלימות. |
|
|
| נשל(א)ט |
לפני 18 שנים •
4 בספט׳ 2005
מדהיםםםםם.......
יו הכתיבה שלך הופכת אותי לחרמן על הבוקר.. אהמממ כבר צהריים.
|
|
|