אנפת לילה |
לפני 19 שנים •
4 בספט׳ 2005
לא קשור לגיל
לפני 19 שנים •
4 בספט׳ 2005
אנפת לילה • 4 בספט׳ 2005
FrozenLips כתב/ה: ילדה מיוחדת
אני חושבת שאת הבנת את מה שהתכוונתי אליו אולי זה משהו עם הגיל? זה קשור לחשיפת יתר. אני זוכרת את קליפ הפורנו הראשון שראיתי בנט, ואיך נרתעתי אחורה בפליאה. לא מהסקס כמו מהזמינות שלו. עד אז זה היה אומר לשכור קלטת וידאו, ופתאום זה כאן ועכשיו, מיידי וזמין. אחרי כמה זמן זה התחיל לשעמם. הכוכבנית תופסת תנוחה, מצמצמת עיניים, פושקת שפתיים, ועושה קולות בעוד הזין שמחובר לגבר המזדמן חודר אליה בתנועות קצובות. כל כך קצובות שדומות לטלטול עריסה. משעמם רצח. מרדים. ואז התחלתי לחפש דברים אחרים. מוזרים, לא רגילים. וגם אלה נראו לי מכאניים בסופו של דבר. ואז הפסקתי לחפש ולראות. סף הריגוש שלי עלה כל כך שזה פשוט לא מזיז לי. אותו דבר קורה גם פה. ריגושים זמינים שאין בהם טיפת מאמץ או מיסתורין. כמו שבאים ככה הולכים, ויאללה נקסט! |
|
מUחדת |
לפני 19 שנים •
4 בספט׳ 2005
אבל...אבל...פרוזנליפסית
לפני 19 שנים •
4 בספט׳ 2005
מUחדת • 4 בספט׳ 2005
עוד חודש וקצת אני כבר בת...
25.. זקנה ממך בחמש שנים, חצי עשור יו נוווווו. אבל..זה לא הגיל, זה התרגיל { } - ....מבינה אותך הרבה ואף היטב. {ובמקביל נחדרת באחת, מרטיבה את ירכי ויורדת ל-4 ברווווווווווור "מאסטר"} |
|
קליבר(שולט) |
לפני 19 שנים •
4 בספט׳ 2005
Re: מת לי הריגוש
לפני 19 שנים •
4 בספט׳ 2005
קליבר(שולט) • 4 בספט׳ 2005
FrozenLips כתב/ה: פתאום מפעפעת בי המחשבה שגם העולם הזה אינו אמיתי. עוד פחות אמיתי משחשבתי. גם הוא כולו חזרה על אותן קלישאות שחוקות שכולן נבדלות אך בשביב קטן מהקלישאות של מי שאנחנו מכנים "הרוב".
בסופו של דבר כל המלכות הן אכזריות וכל העבדים נרצעים. בסופו של דבר ההרגשה הטובה ביותר היא לנוח על ברכיו של האדון. בסופו של דבר האכזריות היא רק הריחוק שיוצר אחריו את הקרבה. תמיד ההצלפות בהתחלה חלשות יותר. תמיד יש חמש הצלפות ואז ליטוף על הישבן. תמיד בסוף יש אפטר קייר (וכמה מדעי המושג הזה נשמע!). פתאום מפעפעת בי ההרגשה שגם כאן, הכל מוכתב מראש - הלבוש השחור, שוטי הזנבות והאזיקים. כולם מכירים את החוקים וכולם מכירים את המינוח המדויק. מה, לא קראת את המדריך למצליף המתחיל? את לא מכירה את הקו החם לשפחה המוכה? איך זה שאין לך מילת בטחון? חוסר אחריות משווע שכזה.... נדמה לי, לרגע אחד, שבעצם ברחתי מהפח אל הפחת. כי הסקס הונילי תמיד נראה לי רגיל מדי. מוכתב מראש. צפוי. הם מתנשקים קצת. קצת פורפליי בשביל החימום. הוא יורד לה. היא יורדת לו. מזדיינים מקדימה. מאחורה. שוב קצת מקדימה. הוא גומר לה על הגב. או על הפנים (זה בשביל הגיוון). אז ברחתי אל המקום שבו אפשר להפתיע. אבל איך אתם מפתיעים אותי כשהבחורה תמיד מצפה ליד דלת פתוחה על ארבע. כשלכל האדונים יש קול עמוק ששובר אותן בשנייה? איך אני אמורה למצוא את עצמי מופתעת אם תמיד צריך ללבוש חוטיני. אם תמיד הגבר מעדיף חזיית תחרה שחורה. איך אני אמורה להתפלא מכל אדון שקורא לי "כלבה שלי". איפה היצירתיות? כל מה שאנחנו מסוגלים לעשות זה לשחזר סיפורים? מעט מאוד פעמים מצאתי את עצמי מופתעת (שלא מהנסיון הראשון). לצערי הרב, אנשים נוטים לחזור לא על עצמם אפילו אלא על הסרטים, על הספרים, על הסיפורים. הם לא עוצרים לרגע לחשוב שגם אני שמעתי את הסיפורים האלה. גם אני ראיתי את הסרטים. אבוי - למה את לא נוטפת כולך כשאני מצליף בך חמש הצלפות חזקות ומלטף, מצליף בך חמש הצלפות חזקות ומלטף? את לא נהנית מסאדו? כל כך חסרה לי התחושה הזאת – של משהו מחתרתי, סודי, אסור. איפה מוצאים את זה? בינתיים כל מה שיש לנו זה עודף מידע חמור. גם כאן, בעולם הקסמים הזה - הכל כבר ידוע והכל כבר ברור. האינטרנט, סרטי הפורנו וה"קהילה" הרגו לי את הריגוש. איך לעזאזל מוצאים משהו אמיתי? אלי מה להגיד לך ? הרי זה ישמע שחצני בכל מקרה ומי שלא במסגרת ועושה את אותם דברים , לא נחשב , שוט לך , דום תהיה לנו ? ואם אתה לא בשחור , אז אתה לא שולט בה , ואם אתה לא מצליף בה אתה לא שולט ?... ואם אתה רק מלטף , והיא עושה כל , אבל כל מה שאתה אומר , אז אתה , לא בקטע , ועוד סטיה שלי , אצלי חייבים לגמור , לפני הכל , כמה פעמים , אחר כך הצלפות אם בכלל , אם היא גמרה יפה . ואם אני לא יודע לקשור , שיבארי , אלא רק קשר מוט , וגם זה בקושי , אבל יודע להוליך אותה לאן שאני רוצה , רק עם כיסוי עינים ( וליטוף ) ? אז זהו שאין דבר כזה שאין דבר כזה ... |
|
מUחדת |
לפני 19 שנים •
4 בספט׳ 2005
העיקר ה"כן מאסטר"
לפני 19 שנים •
4 בספט׳ 2005
מUחדת • 4 בספט׳ 2005
|
|
Hunter(שולט) |
לפני 19 שנים •
4 בספט׳ 2005
היובש הזה...
לפני 19 שנים •
4 בספט׳ 2005
Hunter(שולט) • 4 בספט׳ 2005
היובש הזה עושה לי רצון עז לקרוא למרד.. לא עוד שולטים ונשלטות, רק אנשים שאוהבים קצת קינק (או הרבה) בחיים. רוב הסאביות לא הבינו למה אני לא רוצה אותן כמו שהן.. צייתניות ומזומנות תמיד.
אני מסכים עם אנפה ופרוזן.. סף הגירוי עבר את הסקאלה, שבר את המדחום. כבר אין שום דבר שאפשר לחדש בלי לגרום נזק רציני למישהו או למשהו או לשניהם... ומצד שני, תמיד יש את הנשיקה הזו שמזכירה לך שיש גם איזה פוטנציאל כימי.. ואולי מישהי שם מתאימה לך... "אולי" אני אומר כי אי אפשר לדעת מנשיקה.. אי אפשר לדעת מכלום. אבל לפחות היה רעש.. ואיזה כמה גניחות.. ישבן סמוק וחיוך סתור.. הממ.. טוב, הצצה נדירה לרכבת המחשבות הדוהרת של המוח שלי (אני צריך לחיות עם זה, תתחשבו) |
|
scorpio king(שולט) |
לפני 19 שנים •
4 בספט׳ 2005
לפני 19 שנים •
4 בספט׳ 2005
scorpio king(שולט) • 4 בספט׳ 2005
ככה זה כנראה שמצפים מהבדס"מ להיות התשובה למה שהוא לא יכל אף פעם להיות.........מת לו הריגוש.
גם לי נדמה כאן לפעמים שמרוב חוקים דרכים ומדריכים הבדס"מ עוד עלול להפוך ברבות הימים למקצוע טכני שילמד באורט ושבסופו כל בוגר מסלול יקבל תואר טכנאי בדסמ מוסמך. בסופו של דבר בדס"מ לדעתי הוא אמצעי ולא מטרה, מסלול המראה ולא אתר נחיתה. במיטבו הוא בסך הכל שביל משותף ששני אנשים סוללים לעצמם לעבר אותה נקודה שבה שניהם מרגישים בבית. אנחנו כאן קוראים לזה בדס"מ. במקום אחר יקראו לזה בשמות אחרים. בנקודה הזו שצלילי השוט הופכים למוזיקה הריגוש תמיד יתעורר לתחיה. בסופו של דבר מה שחשוב באמת כנראה זה לא איך מחזיקים את השוט אלא מי מחזיק אותו ומה זה עושה לך . את הסוד הזה אי אפשר ללמד באף בית ספר לבדס"מ. אפילו לא בשירשור הזה. |
|
nerissa(אחרת) |
לפני 19 שנים •
4 בספט׳ 2005
Re: עצוב.
לפני 19 שנים •
4 בספט׳ 2005
nerissa(אחרת) • 4 בספט׳ 2005
גרניקה כתב/ה: אין כאן בקורת כלשהי מצידי ובטח לא שיפוטיות, אני רק אכתוב את מה שעלה בי למקרא הקטע הזה:
עצוב לי שאת בגיל עשרים מרגישה את מה שתארת. לא יודעת איך ולמה, אבל תחושות מיאוס וחידלון שכאלו לא חוויתי וכולי תקווה שגם לא אחווה( גם בגילי המופלג). את יודעת, לפעמים כל מה שהגוף מתהווה אליו זו לחמניה פשוטה עם חביתה, לימדי להנות גם מלטיפה קטנה, מחיבוק חם, מחיוך מפציע בפתאומיות - וקיבלת את שכרך. (אבקש סליחה אם נשמעתי מטיפה או נוזפת, לא זו היתה הכוונה). מסכימה כל כך עם גרניקה.. עצוב להשחק כך בגיל כל כך צעיר שהכל עוד לפניך.. ואת לא היחידה שאני נתקלת בה בגילאים האלה ש"בלעה" את כל הריגושים בבת אחת ופתאום שום דבר לא מסעיר אותה.. פסק זמן. להוריד מינון. להתחיל לפרק לגורמים את כל הדברים הקטנים שמהנים אותך במאקרו של החיים: הריח של השמפו, הטעם של התות, נשיקה על זווית הפה.. כל מיני כאלה. עצרי קצת את המהירות של החיים וטעמי אותם בכפית. לא ב"שלוקים" גדולים. סתם עיצה בהצלחה פרוזן. |
|
גרניקה(נשלטת) |
לפני 19 שנים •
4 בספט׳ 2005
נריסה,
לפני 19 שנים •
4 בספט׳ 2005
גרניקה(נשלטת) • 4 בספט׳ 2005
הגרניקה הזו כתבה "הגוף מתהווה"? מתהווה? יוק.
את חושבת שהיא תסכים לבוא איתנו בשבוע הבא למפגש? (ואין תרופה טובה יותר מאשר צחוק פראי ומשוחרר כפי שרק קבוצת נשים מטורללות שכמותנו מסוגלות להפיק). |
|
מUחדת |
לפני 19 שנים •
4 בספט׳ 2005
אני חושבת שלא לכך התקוונה פרוזן
לפני 19 שנים •
4 בספט׳ 2005
מUחדת • 4 בספט׳ 2005
{ומראש מתנצלת בפניה אם אני טועה}
אלא בתחושה שכווווווווווווולם עושים את זה בדיוק אותו דבר. שההתבדלות, לכאורה, מהעולם "הרגיל" ה"ונילי" לסוגיו- יצרה סכמות חדשות. שבכל בלוג תימצאו את אותם תיאורים, כמעט במדוייק {למעט באמת בודדים הנבדלים בתיאור החוויה- לי עולה הבלוג של קלייר לדוגמה, ושל ס ו ר ר ת, יש עוד כמובן. ושוב- מעטים.} של תחושה שכבר הכל ידוע מראש, הגינונים ומספר המלקות, הביטויים {מי אמר כלבונת נפתחת ולא קיבל?}, איך הוא יפנה בקול בס סמכותי, והיא תענה בגוף שלישי מבוייש. וזה לא הגיל שלה- זה זה שאולי חסר לה מעוף. יצירתיות. ושוב- אולי. |
|
מUחדת |
לפני 19 שנים •
4 בספט׳ 2005
שיט!!!
לפני 19 שנים •
4 בספט׳ 2005
מUחדת • 4 בספט׳ 2005
אוףףףףףףף- התכוונה ולא התקוונה.....
{יש לי 40.2 חום. זה תירוץ לא רע} (תודה ענקית גרניקה. למרות שלא הספקתי) |
|