בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הפרשות

פלג​(נשלטת){ע_מ}
לפני 19 שנים • 19 בספט׳ 2005

הפרשות

פלג​(נשלטת){ע_מ} • 19 בספט׳ 2005
פעם בכמה זמן יוצא לי לחשוב על המקום שלי כרגע ואיפה הייתי פעם
לפני שהכל התחיל
לפני שממש דרשתי בתוך תוכי שישפילו אותי ויכאיבו לי וישלטו בי.
דברים שפעם נראו לי בלתי אפשריים היום נראים כל כך טריוויאלים וכבר לא נוגעים חזק כמו פעם
למרות שאני עדיין מוצאת את עצמי מחסירה פעימה ממבט בלבד או ממילה פשוטה אפילו אם היא נאמרת בשיא האדישות.. הכל תלוי בסיטואציה ובמה שהוא רוצה באותו הרגע.
ממש כאילו הוא שולט בהכל. בתחושות ברצונות בנוזלים שמופרשים ממני או במבוכה שמתעוררת מדי פעם
מצחיק אותי לפעמים לחשוב שפעם חשבתי שיריקה זה הדבר הכי דוחה בעולם.
אפילו בפנטזיות שלי לא ירקו עליי או לתוך הפה שלי או על פי הטבעת..
עכשיו זה אחד הדברים שאני הכי משתוקקת להם כל פעם שאני רואה אותו. שיירק עליי.
וכן עוד יש בזה השפלה מטריפה בעיניי והיריקה הזאת מורידה אותי ברגע למקום שלי.

או שפעם מזמן מזמן היתה לי קשה המחשבה שייגמרו עליי או בתוך הפה שלי. היום זה הדבר הכי טבעי בעולם עבורי.
הכי טבעי בעולם בשבילי לפתוח את הפה בשניה שהוא גומר. אפילו אם הוא לא גומר לי בתוך הפה כשאני מרגישה שזה עומד להגיע אני פשוט פותחת את הפה
כאילו שזה איזשהו בור שנועד רק בשביל זה באותו הרגע.

אפילו זיעה נתפס כמשהו מגעיל בעבר
אחד הדברים שהיו הכי דוחים בעיניי. אבל כשזה מגיע לזיעה שלו זה נעלם. אני פשוט מלקקת את הטעם המלוח הזה מהגוף שלו וכל הגועל שהייתי בטוחה שאני אחוש איננו. זה לא קיים. קיימת רק העובדה הפשוטה שאני מלקקת את זה כי אני צריכה ורוצה ומשתוקקת..

ושתן..
בהתחלה היה לנו איזה קטע שדיברנו והוא שאל אותי אם השתינו עליי פעם
ועניתי לו שלא.. ואני ממש זוכרת איך היה לי היסוס בקול שלי כשעניתי את זה כאילו שחסר שם המשך ואמרתי משהו כמו 'לא אבל..'
ובמחשבה זה היה 'לא השתינו עליי אבל אני מתה שיעשו את זה' והיתה תחושה שזה כל כך מביך להגיד את זה בקול רם. להודות ממש
הוא קלט את זה גם בלי שאמרתי לו את זה

כל כמה זמן הייתי מעלה את הנושא הזה
של שתן
הוא הרגיש לי כל כך כבד בבטן לפעמים שחשבתי שאני עוד שניה מתפוצצת
באיזשהו מקום היתה תחושה שרק רציתי לגמור עם זה וזהו
להיות מאחורי זה
לא להיות שם לגמרי ואולי אפילו לא לספוג את זה לגמרי
איכשהו להתעלם ממה שקורה מולי לכמה שניות או דקות
ועכשיו התחושה היא שעברתי כאן סוג של תהליך
שבאיזשהו מקום אני אאבד משהו אם אני לא אהיה שם לגמרי
לגמרי מושפלת ולגמרי מוכנה
צחקקתי כשאמרתי לו בכמה פעמים שהעליתי את הנושא
שאני בטוחה שברגע שהוא ישתין עליי הוא יהיה חייב להחזיק אותי או לקבע אותי בכוח למקום מסויים כדי שאני לא אברח משם
או שבשניה שזה יקרה אני פשוט אתפרץ בבכי שלא נגמר..

די מוזר איך שבמצבים מסויימים אני מדמיינת לעצמי שיקרה משהו מסויים וקורה משהו הפוך לגמרי
מוזר איך תמיד חשבתי שאני אברח מהמקום שאני ארגיש משהו בכיוון הזה וכשקרה פשוט נשארתי על הברכיים עם הפה פעור מולו ומחכה למה שיבוא.
אפילו הרעד הזה שיש לי כשאני בלחץ ממש רציני נעלם.
    התגובה האהובה בשרשור
aka BODYGUARD
לפני 19 שנים • 20 בספט׳ 2005
aka BODYGUARD • 20 בספט׳ 2005
פלג...בוקר טוב..

מה שאת מתארת הוא תהליך שהתגבש, לא עברת אותו
בחמש דקות...
המקום שאת נמצאת בו, וכל יום קצת יותר, מגיע מתוך האמון,
שנבנה כל יום עוד קצת, אינך חוששת וביטלת את מנגנון
ההגנה הטיבעי שהיה לך בתחילה, אשרייך!!!
את בבדס"מ האולטימטיבי שלך...
ובמקום הזה הערצתך,כניעותך,מסירותך- לאדונך,
מביאים אותם לאהוב כל תנועה ממנו, כל מה שרק
קשור אליו..

תהני מכל רגע שיש, את במקום מדהים..
marlena​(נשלטת){נבט}
לפני 19 שנים • 21 בספט׳ 2005

כל כך נכון

marlena​(נשלטת){נבט} • 21 בספט׳ 2005
אני מזדהה לגמרי עם מה שכתבת. הטבעיות שבה דברים שעד לאחרונה נראו מופרכים או מופרעים נהפכים לנעימים ומושכים היא בעיני ביטוי לקסם וליופי שבחוויה הבדסאמית. הפתיחות שנוצרת בנו, פיזית ונפשית. התפוררות הגבולות. כיף
קליבר​(שולט)
לפני 19 שנים • 21 בספט׳ 2005

גבולות ...

קליבר​(שולט) • 21 בספט׳ 2005
נועדו להפרץ , האין זאת מרלנה ?
marlena​(נשלטת){נבט}
לפני 19 שנים • 22 בספט׳ 2005

גבולות נועדו להגביל

marlena​(נשלטת){נבט} • 22 בספט׳ 2005
בגלל זה כל כך חשוב להשית מגבלות, גבולות והגבלות חדשים - כנגד כל גבול שנפרץ icon_smile.gif