שפחה גדולה{{אדון ברוך} |
לפני 19 שנים •
21 בספט׳ 2005
אדוני המקסים/ אדון ברוך
לפני 19 שנים •
21 בספט׳ 2005
שפחה גדולה{{אדון ברוך} • 21 בספט׳ 2005
"רציתי לכתוב לך את ההרגשה שנישארת בי תמיד לאחר לכתך,ומלווה אותי עד הפגישה הבאה שלנו
תמיד מגיע מצויד,מאורגן,עם חיוך על פניך,ונשיקה לוהטת מפיך מקבלת. מתישב בכורסתך,ואני מתחילה בטקס של השלת הבגדים מעל גופך,ונעליך מעל רגליך. אתה מצווה עלי לגשת למקומי שהוכן מבעוד מועד,לפי דרישתך. אתה מחזיק,קושר,מצליף,חודר. שולט בחוזקה בשפחתך,בכלבתך, האוהבת והמסורה. אני מסתכלת בך כשאתה עסוק בהכנות,ודמעות עולות בי. כאילו יודעת את אשר עומד להתרחש. דמעות של פחד,דמעות של הנאה,זולגות על לחיי. כמעט מפחדת,אבל בוטחת בך,אוהבת אותך,משתוקקת אליך. מצד אחד רוצה להשתחרר, אבל נהנית מחוסר היכולת, מחוסר האונים. ואתה שם עומד מעלי, מביט, מתבונן, מצליף,מכאיב,מלטף,מנשק,ואוהב. מבין את השליטה שיש לך על גופי ונפשי, על עלי כולי. ויודע שאני ככלי בידך. ויודע שהתמסרותי היא כולה רק אליך. ואז מסתיים חלק אחד, ומגיע החלק שאליו אני מצפה ומשתוקקת כל השבוע. הרגע האהוב עלי, הרגע בו יש לי הזכות לפנק ולענג אותך אדוני. ולזכות לרגע, בו אתה אדוני,מתמסר אלי כל כולך, בתשוקה. ואני מענגת, מפנקת, ורוחצת,את גופך אדוני. לזכות לרגע, בו אתה מפקיד את גופך בידי. מאכילה ומשקה במטעמים את אדוני. ובשבילי זה התגשמות כול חלומותי וכל מאווי. ואז מגיע שעת הפרידה הכואבת הסוף של היום הניפלא. שבשבילי זה כמו סוף העולם, סוף היקום. מגיע כמו חרב חדה,שחודרת ללב מתמקמת ולא יוצאת עד לשבוע שאחרי. שאלה לכל השפחות/סאביות איך אתן מרגישות אחרי? איך אתן עוברות את ימי הציפיה למיפגש הבא? הייתי רוצה מאוד לשמוע גם דעות מהאדונים בפורטל. שפחה גדולה/ מקומי לרגלי אדוני |
|