צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פילרט עם הפחד

לילך29​(אחרת)
לפני 19 שנים • 21 בספט׳ 2005

פילרט עם הפחד

לילך29​(אחרת) • 21 בספט׳ 2005
יום שלישי, פאב, 3 בנות על הבר, משתדלות להיראות מעודכנות בנוף התל אביבי, מזמינות לשתות, ברמן חתיך מתייצב לשרותינו, "משהו קל - אבל ממש קל, בלי אלכוהול אם אפשר", מחייך אליי, אני סמוקה, לא נעים, בר, אין קולה, אין תפוזים, מה אזמין??? "אני אכין לך משהו עדין על בסיס שמנת" הוא עונה בחיוך שלא משתמע לשני פנים, שמנת? "זה טוב" אומרת לעצמי , האסוציאציה שמעלה חיוך על פני " כן ונילית" (אני מאד אסוציאטיבית), ולמרות שחשבתי שזה יהיה ערב ונילי לחלוטין עם חברות ילדותי, המחשבות נדדו שוב ושוב לכאן, לעולם השליטה. "מה אני עושה שם? מה מושך אותי לשם? אני חייבת להפסיק עם זה?"... איכשהו חלק בי נכח שם עם החברות הוניליות שלי אבל היה צורך עז לסיים את הערב במהרה ולהגיח למועדון... כן למועדון.... לא שקבעתי להגיע ... פשוט צורך עז כזה, לא ממש ברור, הרי הייתי שם פעם אחת, המוסיקה הייתה נוראית, הסשיינים הרתיעו אותי, האנשים היו חביבים אך עיניי לא התאפנטו לזוג עיניים מרצדות שנכחו שם.... טוב נו אולי היה אחד שכן סיקרן אותי באותה עת...
האצתי בחברותי באמטלה כי מחר בבוקר אני צריכה להתחיל מוקדם את יום עבודתי, תשלום עבור השתיה וטיפ שמן לברמן החתיך.
בחוץ משהו רוגש בבטני... כאילו חייבת להשלים את הערב הזה.. במקום שגורם לי לפחד....
במקום שמדיר שינה מעיניי... הרי היה ברור לי שאם אגיח לשם משהו שוב יקרה לי, ריקוד הטנגו כל כך מוכר לי... צעד קדימה שניים אחורה.... סקובידו???
בטבעיות, כאילו המקום הזה הינו ביתי השני, הנני מחנה את רכבי ויוצאת לעברו, אמנם מישהו ידע שאני מגיעה, אך אף אחד לא חיכה לי בכניסה, תחושת הניתוק המוכרת לי - כאילו צופה מין הצד, רואה אותי בגינס כחול וחולצה שחורה חושפנית במקצת פוסעת בטבעיות לעבר המועדון, גבי זקוף, בטחון שאין לי מושג מהיכן נלקח באותן דקות אבודות אלו, יורדת במדרגות, חשה במבטים שעוטפים אותי מהחברה שהזדקקו למעט אוויר נקי ונטול אפלוליות בדרכם מעלה... אני אף מרשה לעצמי לחייך, משלמת ונכנסת למועדון... עומדת בכניסה ומתבוננת, סשיין מצד שמאל, לא נרתעת, מתבוננת היטב... מרשה לעצמי להיות שם בתוך החוויה ומחוצה לה...
המקום הומה אדם, בפעם הקודמת שהייתי כאן לא היו כל כך הרבה אנשים, הפעם עד אפס מקום.
למיטב הבנתי "זקני השבט" הגיחו במטרה להציע את מרכלתם, או לפחות ללמד את החדשים שבחבורה מהו BDSM. יש במקום הזה אנשים חמים מאד, משום מה, כולם כבר מכירים אותי, הרגשתי מאד מעורה ב"חברה", למרות שזו רק הפעם השניה שאני שם. מסתובבת לתומי, ופוגשת אותו, האחד שהיה אמור להיות ה"אדון" שלי, מחייך לעברי ואף מסייע בידי להתיישב על הכסא הגבוה שצמוד לבר, בירה לידיו, מחייך חיוך, לא ברור אם שמח לראותי או שמא הרסתי לו את התוכניות האחרות לערב זה... עורך לי סבב הכרות קצר עם הפרסונות המוכרות, משהו בדינמיקה באותו ערב לא קסם לי במיוחד, היה שם משהו אחר, משהו בו עין אחת מביטה בי, בתוכי והעין האחרת סוקרת את הסביבה, כאילו חייבת להתקיים אינטראקציה בין ההנאה הזוגית להנאה הקהילתית.... משהו שגרם לי להבין קצת אחרת את הדברים..... במהלך הערב נפרדו דרכנו, אך אני המשכתי להיות שם, לא יודעת למה? הרגשתי שם נוח, צפיתי בסשיין מלא של אישה בלונדינית אמיצה ביותר, רקדתי, שוחחתי עם אנשים. מבטים רבים חלפו לעברי באותו ערב וגם לא מעט "התחלות" קלושות של גברים שרצו להכירני יותר....
אחד הקסומים בחבורה ליווה אותי לרכב, השעה 3 וחצי ואני בדרכי הבייתה.... מוזיקה רועשת מתנגנת מתוך רכבי, נוסעת מעל המהירות המותרת ומרגישה נפלא, מחייכת לעצמי, "כן אני פסיכית" אומרת לעצמי, כייף לי להיות פסיכית!!! תחושת שחרור שכזו שלא קשורה בדבר, גורמת לי לחשוב על אישיותי, על יכולתיי ואני מתמלאת בטחון ואהבה עצמית..
מחליטה שאני בעצם לא צריכה אף אחד!!! אני של עצמי!!! אני שלי!!!
אותו לילה לא עצמתי עין, הבנתי שאני "מסוכנת" לתדמית שלי, לאיך שאני נתפסת בעולם הונילי, וכי האומץ להגיח למועדון הינו משחרר אבל גם מסכן... אני עלולה ללכת רחוק יותר.... רחוק הרבה יותר.!!!
יום רביעי בבוקר מחליטה על גמילה!!! גמילה מכאן, מהאנשים, מכל מה שמזכיר לי את המסך השחור הזה...
נבהלתי! חרדה איומה השתלטה על גופי, אפילו הלבידו עזב את משכנו בשבוע הזה.. ..
החיים הונילים שלי חזרו למתכונתם הרגילה, שגרה יומית שיש בה משהו מרגיע, בטוח ומוכר.
והנה, שיחה כזו ושיחה אחרת, מחזירים אותי לכאן שוב....!!!!
תחושת צמא כזו שיש צורך עמוק למלא....

פילרט עם הפחד...
או פילרט עם עצמי????

לילך
הוא​(שולט)
לפני 19 שנים • 21 בספט׳ 2005

זו רק התחלה

הוא​(שולט) • 21 בספט׳ 2005
עוד תחוי לא רק פלירטים אלא מישגלים סוערים איתו ועם עצמך
כל עוד את זהירה ומודעת לא נותר רק להתגבר ולהנות מכל רגע.
OMEN{בובת זונה}
לפני 19 שנים • 22 בספט׳ 2005

סקובידו...?

OMEN{בובת זונה} • 22 בספט׳ 2005
מה שהוא אמר !!
icon_smile.gif (לעד יצחיק אותי לומר זאת עליך...)

אה, כן, וחוץ מזה גם רציתי להגיד משהו של עצמי.
הפחד הוא סם חזק וממכר. הוא מצטייר לנו כמשהו רע ומפחיד, ובכל פעם שאנו נפגשים איתו אנו נתונים במבחן. כמו בכל מבחן ישנן שתי אפשרויות בסיומו: או שצלחנו בו או שנכשלנו בו.
אין כמו ההרגשה הטובה של הצמודדות מוצלחת מול פחדינו ומול הלא נודע שחששנו ממנו אך למרות זאת יכולנו לו.
חוץ מזה אולי כדאי להזכיר את כל החומרים המשתחררים במוח בעת הפחד, החומרים שגורמים לנו להתנהג שונה מה"תדמית שלנו" (כמדומני כך קראת לזה..) ולהרגיש שונה. אולי זו הסיבה שבער בך כ"כ להגיע למועדון דווקא באותו רגע. אולי ה"התמכרות" הזו היא פשוט כניעה לטבע, לחומרים שמופרשים במוחך כשאת חושבת על המועדון שמייצג עבורך מיניות,פחד, תאווה ותשוקה.

בשבילי הפחד, כמו גם שאר התחושות שהזכרתי להלן, הוא סם. לפעמים אני נכנע לו ונותן לעצמי להיסחף איתו\ להגיע למקומות שלא העזתי. בד"כ אני מגלה שהשד לא כ"כ נורא, ותמיד אבל תמיד נזהר בדרכי.
קליבר​(שולט)
לפני 19 שנים • 24 בספט׳ 2005

הפחד ...

קליבר​(שולט) • 24 בספט׳ 2005
נועד כדי להתגבר עליו ..
אחרת הוא לא היה פחד ...