לילך29(אחרת)
|
לפני 19 שנים •
21 בספט׳ 2005
פלירט עם הפחד
יום שלישי, פאב, 3 בנות על הבר, משתדלות להיראות מעודכנות בנוף התל אביבי, מזמינות לשתות, ברמן חתיך מתייצב לשרותינו, "משהו קל - אבל ממש קל, בלי אלכוהול אם אפשר", מחייך אליי, אני סמוקה, לא נעים, בר, אין קולה, אין תפוזים, מה אזמין??? "אני אכין לך משהו עדין על בסיס שמנת" הוא עונה בחיוך שלא משתמע לשני פנים, שמנת? "זה טוב" אומרת לעצמי , האסוציאציה שמעלה חיוך על פני " כן ונילית" (אני מאד אסוציאטיבית), ולמרות שחשבתי שזה יהיה ערב ונילי לחלוטין עם חברות ילדותי, המחשבות נדדו שוב ושוב לכאן, לעולם השליטה. "מה אני עושה שם? מה מושך אותי לשם? אני חייבת להפסיק עם זה?"... איכשהו חלק בי נכח שם עם החברות הוניליות שלי אבל היה צורך עז לסיים את הערב במהרה ולהגיח למועדון... כן למועדון.... לא שקבעתי להגיע ... פשוט צורך עז כזה, לא ממש ברור, הרי הייתי שם פעם אחת, המוסיקה הייתה נוראית, הסשיינים הרתיעו אותי, האנשים היו חביבים אך עיניי לא התאפנטו לזוג עיניים מרצדות שנכחו שם.... טוב נו אולי היה אחד שכן סיקרן אותי באותה עת...
האצתי בחברותי באמטלה כי מחר בבוקר אני צריכה להתחיל מוקדם את יום עבודתי, תשלום עבור השתיה וטיפ שמן לברמן החתיך. בחוץ משהו רוגש בבטני... כאילו חייבת להשלים את הערב הזה.. במקום שגורם לי לפחד.... במקום שמדיר שינה מעיניי... הרי היה ברור לי שאם אגיח לשם משהו שוב יקרה לי, ריקוד הטנגו כל כך מוכר לי... צעד קדימה שניים אחורה.... סקובידו??? בטבעיות, כאילו המקום הזה הינו ביתי השני, הנני מחנה את רכבי ויוצאת לעברו, אמנם מישהו ידע שאני מגיעה, אך אף אחד לא חיכה לי בכניסה, תחושת הניתוק המוכרת לי - כאילו צופה מין הצד, רואה אותי בגינס כחול וחולצה שחורה חושפנית במקצת פוסעת בטבעיות לעבר המועדון, גבי זקוף, בטחון שאין לי מושג מהיכן נלקח באותן דקות אבודות אלו, יורדת במדרגות, חשה במבטים שעוטפים אותי מהחברה שהזדקקו למעט אוויר נקי ונטול אפלוליות בדרכם מעלה... אני אף מרשה לעצמי לחייך, משלמת ונכנסת למועדון... עומדת בכניסה ומתבוננת, סשיין מצד שמאל, לא נרתעת, מתבוננת היטב... מרשה לעצמי להיות שם בתוך החוויה ומחוצה לה... המקום הומה אדם, בפעם הקודמת שהייתי כאן לא היו כל כך הרבה אנשים, הפעם עד אפס מקום. למיטב הבנתי "זקני השבט" הגיחו במטרה להציע את מרכלתם, או לפחות ללמד את החדשים שבחבורה מהו BDSM. יש במקום הזה אנשים חמים מאד, משום מה, כולם כבר מכירים אותי, הרגשתי מאד מעורה ב"חברה", למרות שזו רק הפעם השניה שאני שם. מסתובבת לתומי, ופוגשת אותו, האחד שהיה אמור להיות ה"אדון" שלי, מחייך לעברי ואף מסייע בידי להתיישב על הכסא הגבוה שצמוד לבר, בירה לידיו, מחייך חיוך, לא ברור אם שמח לראותי או שמא הרסתי לו את התוכניות האחרות לערב זה... עורך לי סבב הכרות קצר עם הפרסונות המוכרות, משהו בדינמיקה באותו ערב לא קסם לי במיוחד, היה שם משהו אחר, משהו בו עין אחת מביטה בי, בתוכי והעין האחרת סוקרת את הסביבה, כאילו חייבת להתקיים אינטראקציה בין ההנאה הזוגית להנאה הקהילתית.... משהו שגרם לי להבין קצת אחרת את הדברים..... במהלך הערב נפרדו דרכנו, אך אני המשכתי להיות שם, לא יודעת למה? הרגשתי שם נוח, צפיתי בסשיין מלא של אישה בלונדינית אמיצה ביותר, רקדתי, שוחחתי עם אנשים. מבטים רבים חלפו לעברי באותו ערב וגם לא מעט "התחלות" קלושות של גברים שרצו להכירני יותר.... אחד הקסומים בחבורה ליווה אותי לרכב, השעה 3 וחצי ואני בדרכי הבייתה.... מוזיקה רועשת מתנגנת מתוך רכבי, נוסעת מעל המהירות המותרת ומרגישה נפלא, מחייכת לעצמי, "כן אני פסיכית" אומרת לעצמי, כייף לי להיות פסיכית!!! תחושת שחרור שכזו שלא קשורה בדבר, גורמת לי לחשוב על אישיותי, על יכולתיי ואני מתמלאת בטחון ואהבה עצמית.. מחליטה שאני בעצם לא צריכה אף אחד!!! אני של עצמי!!! אני שלי!!! אותו לילה לא עצמתי עין, הבנתי שאני "מסוכנת" לתדמית שלי, לאיך שאני נתפסת בעולם הונילי, וכי האומץ להגיח למועדון הינו משחרר אבל גם מסכן... אני עלולה ללכת רחוק יותר.... רחוק הרבה יותר.!!! יום רביעי בבוקר מחליטה על גמילה!!! גמילה מכאן, מהאנשים, מכל מה שמזכיר לי את המסך השחור הזה... נבהלתי! חרדה איומה השתלטה על גופי, אפילו הלבידו עזב את משכנו בשבוע הזה.. .. החיים הונילים שלי חזרו למתכונתם הרגילה, שגרה יומית שיש בה משהו מרגיע, בטוח ומוכר. והנה, שיחה כזו ושיחה אחרת, מחזירים אותי לכאן שוב....!!!! תחושת צמא כזו שיש צורך עמוק למלא.... פילרט עם הפחד... או פילרט עם עצמי???? לילך למעלה |
|
|
adso(שולט)
|
לפני 19 שנים •
21 בספט׳ 2005
החיים על הקצה
מתוקה כרגיל כותבת מקסים
מה שאת מתארת הם פשוט חבלי לידה טבעיים של הסאביות הבוקעת ממך. כאב ועונג, פחד ותאווה... זה סוג של התמכרות שיורדת עד למהות. אז ברור וטבעי שגם משיכה ורתיעה ישחקו כאן. זה לא אמור להפתיע אותך, וזה גם לא יעזוב אותך בקרוב. עם זה את צריכה להתמודד, ועם זה תנצחי
הרתיעה הזו היא חלק מהגבולות שלך, ומבטיח שתיעלם כשתפגשי את האדם שיידע להפיח מחדש את הבטחון העצום שיש לך. הבטחון, כמו הרתיעה, הם חלק ממך - וכמובן בסופו של דבר תוכלי לשלוט על התחושות שלך (או לתת לדום שלך לשלוט... ופשוט לרכב על הגל.
וכמובן רק נותר לי להוסיף... Use the force. ויסלחו לי כולם על ההתפלספות. קורה. ביי ובהצלחה באמת ! |
|
|
אישה.
|
לפני 19 שנים •
21 בספט׳ 2005
תחושת צמא עמוקה? תשתי.
אל תפחדי. אל תסתתרי מאחורי מילים בטוחות כמו שיגרה, רוגע ומוכר. יש בך סקרנות? תסתקרני. תסתכלי. תטעמי. תעשי. אין לך שום דבר להפסיד. להיפך. את רק תכירי את עצמך טוב יותר. וכשתגיעי לשם, לקצה, לגבול המפחיד והאפל ההוא.... אז תוכלי בבטחון מלא למצוא את האמצע שלך. את האיזון שלך. את הרוגע והשקט האמיתיים. |
|
|
aka BODYGUARD
|
לפני 19 שנים •
21 בספט׳ 2005
מדהים...
|
|
|
electro-z
|
לפני 19 שנים •
21 בספט׳ 2005
כמו כל דבר אחר ביקום, שני כוחות מנוגדים שאינם פועלים על אותה נקודה במערכת יוצרים תנועה.
הפחד חשוב בדיוק כמו התשוקה לה הוא מתנגד. אם לא היה קיים המתח הזה, סביר להניח שכל זה היה הרבה פחות מרגש ומרתק. לפעמים התשוקה תגבר על הפחד ולפעמים הפחד יגן עליך מפני התשוקה. הוא מאזן אותה, שומר עליך. תאהבי אותו, תכירי בערכו ודעי מתי להשילו מעליך ולתת לעצמך לפול אחורה כשאת מפקידה את עצמך בזרועותיו של אחר. ישנם מחסומים גדולים וחזקים יותר מהפחד. הוא הראשון שבהם... |
|
|
מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 19 שנים •
21 בספט׳ 2005
נפלא!
הצצה אמיצה אל נבכי התחושות ודיווח אמין, כן וישר מגבעת הפחד... מאחל שתמצאי את המורה אשר יוביל אותך בביטחה במבוכים הקסומים של נפלאות הבדסמ. בהצלחה! |
|
|
|
OMEN{בובת זונה}
|
לפני 19 שנים •
22 בספט׳ 2005
השרשור הזה פוסרם גם בפורום אלפוני
את תגובתי כתבתי שם ולכן אין צורך שאחזור עליה
|
|
|
Aragorn(שולט)
|
לפני 19 שנים •
22 בספט׳ 2005
הסקרנות הרגה את החתול
אבל היום זה יום טוב למות. |
|
|
|
לילך29(אחרת)
|
לפני 19 שנים •
22 בספט׳ 2005
תודה על התגובות....
תודה על התגובות....
מחמם לדעת שזוהי תופעה מוכרת ואפילו מבורכת... ואופס, יש לי כמה שגיאות כתיב, אני נוהגת לשפוך הכל כאן ולא עורכת את הכתוב.. (ומרגע שנשלח לכאן לא ניתן לתקן) אז עימכם הסליחה!!!! |
|
|
|
לי7777(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
22 בספט׳ 2005
הכתיבה שלך
הכתיבה שלך עוצמתית ביותר לילך,
בלעתי את הדף בשניות 
היכולת שלך להעביר את התחושות העוברות בתוכך, מרטיטה תודה לך לקחת אותי לכמה רגעים להתחלה שלי בעולם הקסום הזה, לפחד והצמרמורות ללבטים המתמשכים, התקופה המרגשת ביותר בחיי שוב תודה(: |
|
|