ההרעבה באה על סיומה

ההרעבה באה על סיומה

בעיניים כלות • 25 בספט׳ 2005

יום ראשון. אני יושבת במשרד. טירוף של עבודה, וברכות של בוקר טוב.
אני מחייכת.
הרטיבות בתחתונים והכאב בישבן בגווני האדום-סגול שלי, מזכירים לי עם כל תנועה על הכסא, שאני שיפחה חרמנית ולא שבעה לעולם, זונה רטובה ומשתוקקת שלך, גבירתי.

המסנג'ר במחשב פתוח. 2 גברברים שאני אוהבת להתעלם מהם והם אוהבים את זה גם, כנראה, מהבהבים לי בכתום מיותם. כשאני כבר עונה להם, אני עושה זאת במינימליסטיות קרירה. ממש כמו שאת ענית לי גבירתי, כשכרעתי אל פיתחך בבקשה להכיר אותך.
האמת היא, שזה מעביר בי עונג קל ומצמרר כשאני נזכרת בזה. כמה התחננתי רק כדי לקבל ממך תשובה. את קשה, אבל מה שבא בקלות במילא לא רצוי.
אני מחייכת בתוכי, מסופקת וגאה על שלא וויתרתי, על שהקשבתי לאינטואיציה שלחשה לי להילחם למען שליטתך בי.
ברוכה תהיי, אינטואיציה, אף פעם לא איכזבת. רמזייך תמיד היו ויהיו לי כאלומת אור המפלסת דרך באפילה.
אתמול, לאחר יום של טיזינג מצידך, לאחר שפיטמותיי זעקו מרוב כאב, וגופי זעק מרוב תשוקה, תפסת אותי מהקולר המאולתר שהיה תלוי על צווארי, לאחר שביקשתי בתחינה שתשתמשי בו. כל כך רציתי להרגיש אותך שולטת, להרגיש שייכת לך, להיות תחתייך.
תפסת אותו באחיזת אגרוף, מלופף על ידך, ומשכת אותי למטה באחת. הורדת אותי על ארבע, והתחלת ללכת. לא היה לי זמן לחשוב. אני כלבה.
את צועדת בצעדים קלילים ומהירים, ואני על ארבע, מנסה להדביק את הפער, להיצמד לרגלייך, אשר נראו לי יפות מתמיד מגובה הכלבות שלי, לפחות עד לאן שיכולתי לראות - עד לקרסוליים.
משכת את הקולר ללא רחמים. הוא היה מתוח ונכרח סביב צווארי בהידוק, לחץ על קנה הנשימה שלי. הייתי חייבת להתאים את עצמי לתנועות שלך כדי שאוכל לנשום. היה לי קשה. היה מענג. האויר ייכנס לראותיי רק ברשותך.
אני צמודה לרגלייך, על ארבע, בגוו מתוח, צוואר זקוף, וישבן מורם. מרגישה כמו כלבת תצוגה. זה מה שגם את אמרת, וגרמת לשפתיי הפות שלי לחייך ולהסמיק. הייתי מביאה לך מדלייה. כלבה למופת.
הספקתי להבחין ברגל שלך מתרוממת, והופ..את רוכבת עליי. מכבידה עליי מצד אחד, ומצד שני את קלילה כמו נוצה. גבירתי, אם רק יכולתי להעביר לך את עוצמת העונג שגרמת לי.
נצמדת אל גבי, ישבנך העסיסי, כוסך האפרסקי, שניהם מתחככים באיטיות מענגת על גבי, שנענה בשקיקה, בהתקשתות מתמסרת, מקבל את כובדך בכניעה.
את נעה עליי בתנועות רכיבה, שערי לפות חזק בידך, קולרי נמתח לאחור בידך השנייה וראשי איתו, ואנחנו נוסקות. אני מרגישה אושר גדול.
אני מסובבת את הראש ככל יכולתי, עם מוגבלות התנועה, רק כדי לזכות במראה פנייך המתענגות, לזכות במבט מתעלל ונהנה, בחיוך עם זוית סדיסטית, בגומת חן עם זוהר של מלכה.
ואני רואה.
ואני זוכה.
ואני צוהלת.
הייתי כחיה, הייתי כחפץ, הייתי שלך.
"לחדר", פקדת.ידעתי מה זה אומר. אספתי מה שאני צריכה לאסוף בדרך לחדר, מטלות הן מטלות, גם אם אני בעננים.
עד שהגעתי לחדר, היה לי זמן לפתח דפיקות לב במקצב של ריקוד צייד אפריקאי.
אני החיה, ואת הציידת.
אני בחדר.
גמלת בליבך שהגיע הזמן לסיים את ההרעבה שלי. הורית לי בשפת גופך, ללא מילים, להיכנס אל שטחי הציד שלך, אל מלכודת הטרף. הפיתיון היה שם. רק להיכנס אל בין רגלייך ולטעום..
נפשי לא ידעה את עצמה מרוב אושר, לשוני לא יכלה להמתין עד שיצטמצם המרחק שבינה לבין הכוס שלך. עם זאת, ניסתה להתעכב בדרך, להתמהמה, הקדושה סינוורה אותה. בחיל וברעדה, בתשוקה וביראה, ירדתי למשולש הקדוש. מתעכבת במעלה ירכייך, מתחילה את המסע.
וכשאגיע, בין כתלייך אני רוצה ללחוש לך תפילה גבירתי, על מפתנך אני אסגוד.
את תפילתי את תחושי, גבירתי. את תרגישי.
הבל פי החם הוא התחינה.
תנועות לשוני ושפתיי המוצצות הן המזמור.
גניחותיי ונהמות החרמנות שלי תוך כדי שאני מלקקת אותך ככלבה מיוחמת, הן שיר הלל, קריאות אמן, שרק תיעני לי, אלילה.
ריח הכוס שלך מרחיב את נחיריי, מעורר את יצריי, אני שוב מרגישה כחיה, הפעם כחיית טרף. היצר הקדמוני שבי מתעורר, אני מתאפקת לא להסתער, אני מיוחמת.
את מלכה, ואסור לי להתנהג כשלוחת רסן. אני גוזרת על אצמי איפוק, ומתחילה לאט..
מרפרפת עם לשוני על שפתייך, בתנועות ריקוד על דגדגנך, שפתיי עוטפות אותו בחום, פי חובק אותו באהבה. לשוני ושפתיי מתערטלות עם שפתיי הכוס שלך, נצמדות לדגדגן שלך לטנגו אירוטי. אגנך מוביל את ראשי בסיבובים חושניים, ראשי נענה לו כבת זוג צייתנית, גניחותייך הם שירת המוזה, נהימותיי הן מנגינת הלב.
אני מרימה עיניים ורואה אותך. מבטך יורד למטה, אליי.
את קוראת אותי. עיניי מבקשות ממך, ואת מבינה.
את לוקחת את השוט בידך, ומצליפה. אני מלקקת, מוצצת, נוהמת, ואת מצליפה בי ללא רחמים. בהנאה, אני יודעת. קול השוט באויר, וצליל ההצלפה בישבני, ואחר כך הכאב שבעקבותיו, גורמים לי להשתולל בתוכך. לשוני מלקקת במרץ, נשמעת לדרישותייך. ואני מוצלפת, שוב, ושוב. ישבני בוער, סמוק, כואב עד שזה בלתי נסבל. כשאני מפסיקה לרגע, מנסה לברוח מכיוון השוט, את מיד מחזירה אותי. אין לאן לברוח. אני סופגת. הריקוד הופך להיות טראנס של הצלפות, ליקוקים, מציצות וגניחות של הנאה וכאב.
אני מרגישה למטה, כל כך למטה, שזה מדהים.
עינייך חודרות אליי, נוגעות בי, מזיינות את נפשי, מכניעות כל שריר בגופי, משעבדות את תשוקתי, אלייך.
כשאת מתקרבת לגמירה, נעה על פרצופי, סנטרי, שפתיי לשוני ואפי, כולם נאנסים בחדווה על ידי הכוס שלך. הרטוב. הכל כך רטוב. וישבני נאנס ע"י השוט שלך.
אני מרגישה את הדגדגן שלך, תפוח מעונג, עומד להתפוצץ. נותנת לו את כולי, מתמסרת עד כלות. ידיי חופנות את מותנייך, ישבנך, את מצמידה אותי אלייך, עמוק וחזק, עד כי אני מפסיקה לשבריר שנייה כדי לנשום. כמה הצלפות ברצף מחזירות אותי ללקק בלהט.
והגמירה באה.
בגלים שוטפים.
סערת התכווצויות, ואת פולטת אותי אל החוף.
כסירה טרופה אני נשכבת לצידך, מתנשפת וחמה,
ורק אדוות גלייך מגיעה אליי מדי פעם ומלטפת אותי.
והים רוגע.
והשקט חזר.

BLUE-GOST מנג'ס לי במסנג'ר. מרייר על המחשב, עם רמזים מבחילים, עם לשונות משתלשלים. אני מתעלמת והוא מתרפס.
נחמד להרגיש בצד השני לפעמים..

אני רטובה, רוחשת פעילות שם למטה, זוכרת מי אני ולמי אני שייכת.
משיבה בוקר טוב לכל המברכים, וגוזרת על עצמי עבודת פרך להמשך היום.

גבירתי, אני אוהבת אותך.
אין לי אחרת מלבדך.

שיפחתך.

וואו

תמימות מטעה • 25 בספט׳ 2005

איזה ניסוחים מקוריים לתיאור התחושות וההתרחשות,
סוחפים יחד עם הקצב.
כתיבה נפלאה. מקסים.

קלייר​(נשלטת) • 25 בספט׳ 2005

מרגש, מסעיר, יפה.

אלף ברכות על ראשך כלות יקירה

שמחה בשבילך

Belisana​(שולטת) • 25 בספט׳ 2005

שזכית במה שרצית באמת. מזל טוב לשתיכן

תודה, תודה, תודה..

בעיניים כלות • 26 בספט׳ 2005

נ.ב. בגלל הלחץ במשרד והטירוף של העבודה,
קרה המקרה, וכתבתי עצמי עם "א".
עימכן הסליחה, ועם גבירתי.
נשבעת שאני יודעת, ש"עצמי" כותבים עם "ע".
נשבעת.
לא יקרה יותר.

ו...

בעיניים כלות • 26 בספט׳ 2005

קלייר,
אני מתה על הניסוחים שלך.
ברכות על ראשי..

את מקסימה.

infinite​(נשלטת) • 29 בספט׳ 2005

ממש התחברתי לסיפור הזה אהבתי
ייצרי וחייתי ,אמיתי ומצד שני גם רגיש לכל תנועה ומבט ופשוט אנושי
ואני ממש מסכימה איתך שהאינטואיציה אף פעם לא מטעה (:

מקסים

Miss_dana​(שולטת) • 19 בנוב׳ 2005

נהנתי לקרוא אותך

גם אני ..

קליבר​(שולט) • 19 בנוב׳ 2005

נהנתי ..

לשלוח חשבונית ?

קליבר

בעיניים כלות • 19 בנוב׳ 2005

שלח חשבונית.
כל ההכנסות קודש לעמותת השפחות המורעבות.
הפרחים לגבירתי.

ותודה למיס דנה.