טסט. סיפור...

טסט. סיפור...

Adonasuy​(שולט) • 27 בספט׳ 2005

"מקווה שאת מוכנה לבחינה", הדהדו המילים שלו בראשה כשירדה במדרגות אל הרחוב...
האיש הזה הצליח להלהיט את הדם שלה כמו שאף אחד אחר לא הצליח מעולם. המילים המכשפות שלו גרמו לה להרטיב פעם אחר פעם, להסמיק במבוכה למראה הכתם הכהה על מכנסיה, לגמור תוך כדי אוננות בשניות, למרות שתמיד הגדירה את עצמה כ"סרבנית גמירה"....
השיחות שלהם במסנג'ר , כשרק היא חשופה מולו במצלמה, היו הממתק שלו ציפתה כל היום. נהנתה להתערטל מולו, למלא את ההוראות שלו. ספק ידעה, ספק קיוותה שזה מרגש אותו כשם שזה מרגש אותה.
הקול שלו הפתיע אותה. עמוק וחם וצחקני. היא נמסה אל תוך הקול הזה כשדיברו, נותנת לדמיונה להמריא ולפרפרים לעוף בתוך בטנה...
רצתה להפגש כבר. שיבצע בה כל מה שיתאווה. כל מה שהיא מייחלת לו..
ואז הטלפון הזה שלו. "אאסוף אותך הערב. מקווה שאת מוכנה לבחינה..." וההוראות המדוייקות שלו לגבי לבושה והמראה שלה.

הוא חיכה לה מחוץ לרכב. ראתה אותו נועץ בה מבט ארוך, בלי חיוך, בעודה פוסעת לעומתו. השפילה את מבטה והרגישה את הסומק מכסה את לחייה. הרגליים שלה הפכו לג'לי והיא הרגישה את הרטיבות פושה בין ירכיה...

בלי לומר מילה פתח את דלת המושב האחורי והורה לה להכנס.
כשנסעו, השפילה את מבטה. ניסתה להרגיע את הלב ההולם שלה....

עצרו מול בית דירות בצפון העיר.
"בואי" הורה קצרות, וידא שהיא יוצא מהרכב והחל לצעוד לפניה כשהיא מנסה להדביק את צעדיו הארוכים.
בלובי, פנה אל המדרגות והחל לעלות בהן. קומה אחת. דלת פלדה ועליה לוחית פשוטה- "ד"ר לואיס, רופא נשים".

פתח את הדלת ונכנס, והיא מייד אחריו. שמעה את הדלת נסגרת מאחורי גבה ואת קול הבריח מוסט למקומו. מבטה המושפל סקר את חדר המתנה ככל שיכלה, בלי להסתובב... חדר המתנה טיפוסי. כסאות, שולחנות נמוכים. גליונות של "לאשה" ו"את"...

כמעט כרעה על ברכיה, כמו שחלמה בחודשים האחרונים, כשבדלת החדר שמולם הופיעה דמות בחלוק לבן.

"תכירי, זה ד"ר לואיס" אמר לה הגבר שאסף אותה. "הוא יבדוק אותך עבורי היום".
לבה הלם בפראות. הרגישה את הדופק ברקות, את הדם בלחייה. לפתע שמה לב שהיא רועדת.
מאימה. מבושה. אבל גם מהתרגשות.

"רוצה להגיד משהו?" ,אמר הגבר שבו חשקה, "או שאפשר להתחיל?"
היא הנהנה ופלטה "אפשר להתחיל.."
"טוב, בואי בבקשה הנה" אמר הרופא, איש עגלגל עם משקפי קרן מיושנות. היה לו מבטא זר שהיא לא ידעה לשייך, וחיוך מרתיע, זדוני. היא החלה ללכת לכיוון חדר הבדיקה כששמעה את הדום מורה לה- "על ארבע!".
כמו בובת סמרטוטים, נפלה לרצפה, רואה בדרך את גאוותה צונחת איתה...
חשה מושפלת בעודה זוחלת באיטיות .

"תתפשטי" הורה לה הדוקטור, והיא החלה להוריד את לבושה, יודעת שהדום מביט בה מאחור. בעודה כורעת הורידה את החולצה והחזיה, הפשילה את החצאית עד ברכיה, תמרנה מעט בהרמת ברכיים ומשכה אותה לאחור. ושוב כרעה על ארבע, ראשה מורכן בין כתפיה. נשימותיה הכבדות הניעו את החזה המלא שלה, והיא ציינה לעצמה בהרגשה מעורבת של הנאה ופחד שפטמותיה זקורות והיא מגורה להפליא...

שמעה את קולו "התחתונים לא ירדו לבד. תישארי רק עם נעלייך".
שלחה יד מטופחת לאחור ומשכה את החוטיני, חושפת את כל כולה בפניהם....
כשחזרה לתנוחת הכריעה, אחרי תמרון הורדת התחתונים, פישקה מעט את רגליה. הרגישה את האוויר על המפשעה הלחה שלה. אז ככה מרגישה כלבה / שפחה / זונה, ציינה לעצמה בלב.... ושוב הרגישה שהיא נוטפת בלי שליטה...

לפתע חשה יד על שערה. משיכה. נתנה ליד להוביל אותה לתנוחת כריעה על ברכיה, כשגבה זקוף.
"בדיקת חורים מקיפה, נכון?" שמעה את קולו של הרופא ואת הדום מאשר ב"כן" קצר.
"נתחיל בפה" אמר הרופא. "לפתוח".
פיה נפער כמאליו. עיניה נעצמו.
הרגישה יד מחטטת בפיה. עוברת על שיניה, לשונה.
"שיניים במצב מצויין, סתימות לבנות ב- 36 ו- 38. לשון בצבע תקין, שקדים וענבל בגודל ממוצע. אין פצעים או שפשופים." היד העמיקה לחדור, אל תוך הגרון.... הרגישה שהיא עומדת להקיא והתנגדה לאינסטינקט שלה, מחזיקה את עצמה שלא להרתע אחורה...
לשמחתה היד יצאה החוצה. פתחה עיניים דומעות.
"לא לסגור את הפה!!" שמעה אותו גוער בה.
ושוב פערה את הפה. הרגישה משהו עבה ממלא אותו....נדחס לתוכה.... שוב המאבק ברפלקס ההקאה...
ואז הוצא ממנה גליל הגומי. הרופא ניגב אותו על פניה, מורח את לחייה ברוק שלה.
"כושר בליעה- 10 סנטימטר לעומק, ארבעה סנטימטר קוטר" שמעה את הרופא מציין ואת הדום פולט ביובש "זה הכל? לא משהו...".

"או קיי, פה במצב כללי תקין. נעבור לשדיים" אמר הרופא.
מצבטיים הוצמדו לפטמות שלה. גל של כאב. משקולות החלו להערם על המצבטיים והיא נאבקה בכאבים עד שלא יכלה יותר... "איייייייייי" צווחה בכאב ושמעה בתגובה את הרופא מציין ביובש " מצבטיים בהידוק דרגה ארבע, שלוש מאות גרם".....
הרגישה איך מעט לחץ יורד מפטמותיה כשסובב את ברגי המצבטיים. הכאב הפך לנסבל, שוב...
"שאבדוק תגובה גם לטיט טורצ'ר?" שמעה את הרופא שואל ונחרדה מקול ההנהון שעלה מאחוריה.
הפעם לא חיכתה יותר מידי והרשתה לעצמה לצרוח ברגע שהרגישה את הכאב. המוטות המהודקים לשדיה מעכו אותם, מוסיפים לכאב שגרמו מצבטי הפטמות. לרגע הרגישה בושה שהיא צורחת כל כך מהר.... הגניבה מבט הצידה, מנסה לתפוס את מבטו...
שמעה את קולו פולט ביובש- "כל כך מהר? מה מראה המחוג?" ואת הרופא עונה.
צריבה עזה של בושה ואכזבה מעצמה. היא לא עומדת בציפיות שלו.....

"לעמוד" שמעה את הרופא מצווה מתוך הערפל...
צייתה.
עמדה רפוייה.

"בדיקה רקטאלית" צלצל קולו של הדוקטור.... נדמה לה או שהוא נשמע מרוצה?
"תישעני על השולחן" אמר לה, מתמרן אותה לתנוחה כפופה.
חשה משחה קרה נמרחת על החור המהודק שלה והתכווצה...
"לשחרר!" עלה קולו, בעוד גליל דק עם ראש מעוגל נדחף אל אחוריה...
שמעה אותו מהמהם משהו לעצמו...
הגליל יצא ומייד החליף אותו גליל עבה יותר...
היא ספרה חמישה גלילים שנכנסו ויצאו מישבנה. חור התחת שלה כאב והיא דמיינה אותו פעור, נכון.....
"אני כזו זונה פתוחה" חשבה לעצמה וצחקקה בלבה...." כזו זונה מזדיינת, אוכלת בתחת...."
"משהו מצחיק אותך?" הקול שלו קר. בוטה. כנראה חייכה לעצמה תוך כדי. החיוך נמחק מפניה.
"לא.... אבל זה מהנה..." שמעה את עצמה אומרת...
"ממממ. מהנה. לכמה הגענו?"
"שלושה וחצי קוטר, שתים עשרה בעומק" ענה הרופא.
"טוב, זה לוקח יותר מידי זמן. תעבור לספקולום".
הרגישה את הלב שלה צונח.
ספקולום בתחת? הדבר הקר והאימתני הזה שתמיד גרם לה כאבים בכל בדיקה וגינלית יכנס לתחת?
עצרה את עצמה לא לצרוח כשהרגישה את ראש המכשיר על השושנה הפעורה שלה....
הוא דחק אותו לאט וביד יציבה.
להפתעתה הכאב נסבל....
הרגישה פעורה. פתוחה. כואבת. ומגורה כל כך....
"מה לרשום?" שאל הרופא את הדום.
"תרשום- קיבול אנאלי מצויין".
שוב חייכה. גאה בעצמה... סונטת בעצמה בלב "מצויין באנאלי. יא מזדיינת בתחת שכמוך!!!"

"נעבור לוגינלי?" שאל הרופא.
"עוד לא. אם היא כבר בתנוחה הזו, בוא נבדוק כמה הצלפות היא יכולה לספוג...."
הרגישה שוט נוחת על ישבנה. חגורה. קיין.
אחרי חמישים הצלפות הרגישה כיצד היא מרחפת אל תקרת המרפאה....

"המממממ. עמידות טובה לכאב. כניסה לספייס- מהירה למדי.... אפשר לעבור לקוס שלה"

המשקולות הורדו מהמצבטיים ואלו הורדו מפטמותיה. נאנחה כשהדם חזר לזרום בנימים, מעורר אותם במדקרות כאב...

בקושי הרגישה כיצד הונחה על כסא הטיפולים, איך פושקו רגליה לצדדים ונקשרו, איך נקשרו ידיה מעל הראש..
התמכרה למכשירים הפולשים לחור המורעב שלה...
לספקולום שפער אותה עד שחשה כאילו היא נקרעת מבפנים...
צינורית זכוכית , מעין מבחנה, הונחה על הדגדגן התפוח שלה. הצחקוק שחלף בה בשל המגע של הזכוכית הקרה התחלף בצעקה חנוקה כשיניקת אוויר משכה את האיבר גדוש הדם את תוך הצינורית...
חוות הדעת של בוחניה בדבר כושר הקליטה שלה וסבולת הכאב כבר לא עניינו אותה...
כל גופה כאב...
"תזיינו אותי, בבקשה. תזיינו אותי כבר..." שמעה את עצמה מתחננת.
ראתה מולה את עיניו הקרות, החודרות, כשהתכופף אל פניה.
"תשתקי. אף לא מילה".

בלעה את הרוק.
עצמה עיניים. מושפלת. כואבת. משתוקקת כולה....
"תתיר אותה. אני מחכה בחוץ" שמעה אותו אומר לרופא.

כשפקחה את עיניה הרופא לא היה בחדר. חלוק לבן חיכה לה על הכסא. ללבוש שאיתו באה לא היה זכר...
לבשה את החלוק. לרגע היססה ואז כרעה שוב על ארבע. בזחילה,יצאה אל הדום שהמתין לה בשתיקה.
הרימה את ראשה ומבטה פגש את עיניו...

"עברתי את הבדיקה?" שאלה.....

אוף איתך ...מה יהיה

purple butterfly{ׁ(S)} • 27 בספט׳ 2005

נקרא בהינף אחד .....
איזה כף

עינב​(אחרת) • 29 בספט׳ 2005

יאמי יאמי

יפה מאד, סוטה רהוט שכמוך !

מיאווווווו

הנמרונת • 29 בספט׳ 2005

סוטה !
אוהבת את הכתיבה שלך
שוב ... נהנתי לי
תודה }{
נמי.

בשביל תגובות כמו...

Adonasuy​(שולט) • 29 בספט׳ 2005

"סוטה" אני לא צריך לכתוב - רק להפשיל מכנסיים בקניון (ההופעה הבאה בקניון איילון במוצ"ש הקרוב)...
או כמו שאמר מישהו , פעם- "אם את לא מתכוונת למצוץ, אל תפתחי את הפה שלך!!!"
(אוי, הזכרונות.).

הנמרונת • 29 בספט׳ 2005

חחחח........