לא לבעלי רגישות רליגיוזית <דתית>

כל הזכויות כולן

Yosefus​(שולט) • 1 באוק׳ 2005

אז מה שאתה אומר (בקיצור) זה שזכותי לירוק לך בפרצוף, וזכותך כתגובה לדרוך לי על היבלות ?
נדמה לי שלא יזיק כאן הסבר (בקצר) על מה היא דמוקרטיה, מה זכותו של הפרט, ומה בין דמוקרטיה לבין דרך ארץ.

סליחה

Uranus • 1 באוק׳ 2005

שובה לב,
אין לי מושג מאיפה הגעת למסקנה שאתה ואני באותה דעה.

אני מאוד אוהב את הפוסט של שלגיה והייתי הראשון לומר שהוא מדהים, מילה במילה, ולא הייתי משנה בו דבר. היו הרבה שהגיבו באהדה ומחיאות כפיים אבל מרלנה בין היחידות שבאה לומר את מה שנראה לי ששלגיה ניסתה להעביר ומה שאני לתומי הבנתי:
כל אחד תופש קדושה אחרת וכל אחד רוצה לסגוד את האלוהי לפי מה שנראה אלוהי בעיניו.
בית כנסת הוא מקום פולחן ויום כיפור הוא יום בו האדם מתקרב אל האלוהי והשמיימי והיא תארה בדיוק את הפולחן שלה וההתקרבות או ההיטהרות שלה ועל כן הסיפור שלה הוא מהמדהימים שפורסמו עד כה.
דבר נוסף שמרלנה אמרה ואני מסכים איתה במאה אחוזים זה שהיא לא רואה במין, בדסמ, הערצת אישה לגבר וההיפך כמשהו שיש בו טומאה אלא ההיפך המוחלט, הוא טהור ויותר קרוב מבחינתה אל האלוהי מאיזה טקס פאגאני בו לוקח אדם תרנגול ומולק את צווארו תוך שהוא תופס אותו בראשו ועושה ממנו פרופלור עת שהוא צורח "זאת כפרתי".

החירבון הפומבי שאני התכוונתי אליו הוא בדיוק אופן ההתנסחות בתגובות כשלך או שאר האנשים שהרגישו צורך להקיא, להשתין, להפריש ולשלשל כתוצאה מקריאת הסיפור הזה וספציפית לגביך שאתה לוקח סיפור פנטסטי ומלא אומץ של מישהי שהיה לה יותר ביצים מהרבה אנשים כאן לשים אותו באתר של אנשים שצועקים לליברליות וקדמה ובסוף מתחסדים וקוטלים כל מה שלא PC, ומשווה את הפגיעה של תוכנו לפגיעה העלולה להיגרם מתכנים המזכירים את השואה או חללי מערכות ישראל.

עד כה, התגובות השליליות לסיפור היו יותר פרובוקטיביות (בזדון) מאשר הסיפור עצמו (שאני בטוח פורסם ממקום של טוהר וללא כוונה אמיתית לפגוע).
התגובות שלך ושל אלו שהגיבו כמוך היו יותר פוגעות מהסיפור עצמו.
יכלו אנשים לומר : "אינני אוהב סיפורים שפוגעים בסמלים הקדושים ליהדות" ובזאת היתה מסתיימת ביקורת שלילית ועניינית. אתם אלה שבחרתם להשתמש במושגים של גועל נפש, הקאות ושאר דברים שלעתים עדיף פשוט לא לומר.

האירוניה בכל הפוסט הזה, שמזכיר את יום כיפור, היא שיותר מהסמלים, יותר מהטקסים וההליכה לבית כנסת ביום כיפור, חשובה יותר הסבלנות והסלחנות שבין אדם לחברו ועל כן ניתנו 10 ימים לבקש סליחה מאנשים ורק יום אחד לסליחה מאלוהים.

תרצו או לא תרצו, תודו או לא תודו, זה כבר לא משנה כי הרי אתם מונעים ע"י אגו ולעולם לא תודו בטעות:
עשיתם עוול גדול מאוד לחברה שלכם ולא רק כאן אלא בפוסטים אחרים בהם מגיבים מבקרים בחיצים בוערים וחרבות לוהטות את כל מי ששופך את צפונות ליבו והפנטזיות שלו מתוך מחשבה שכאן זה יתקבל בחום ואהדה גם כשזה לא טעים למקרא.

ולשלגיה (וכל שאר האנשים שכן אהבו את הסיפור),
ברוח עשרת הימים הנוראים אבל רצוי מוקדם ככל האפשר - אני יורד על ברכיי ומתנצל ומבקש סליחה בשמי על שחיכיתי עד עכשיו ובשם כל אותם אנשים (על אפם ועל חמתם) שהגיבו באופן כה בוטה ומכוער וכה חסר רגישות ומקווה שאת תמשיכי לכתוב ללא משוא פנים או צביעות בדיוק כמו עכשיו.

מי שנפגעו מדבריי - סליחה ותתמודדו.

shiri​(לא בעסק) • 1 באוק׳ 2005

אורנוס!

אורנוס

שלגיה א ח ת • 1 באוק׳ 2005

לא נפגעתי ממה שאנשים כתבו.
זה היה ברור שיהיה לזה הד, רק לא ציפיתי עד כמה עמוק וכמה רועם יהיה ההד הזה.
חשבתי שבמקום כזה אנשים יבינו את המקום ממנו בא הפוסט הזה ואולי יתחברו. כמו כן, חשבתי שמכל המקומות בעולם, דווקא פה יהיו סבלניים יותר, אבל התבדיתי, כנראה. אנשים צריכים לקרוא רק את מה שנכנס במשבצת של הפרשנות שלהם וברגע שיש חריגה, קשה להם לקבל את זה. מה שהופך הרבה אנשים כאן, ללא-שונים מאלה שרואים אותם מחוץ לקהילה הזו. מוזרים, לא ברורים, סוטים אולי, בעלי נטיות מוזרות, מסוכנים, והשד-יודע-מה-עוד.

בכל מקרה, אף אחד לא רואה את הגיבנת של עצמו ובביתו של התלוי לא מדברים על חבל.

אני אמשיך לכתוב מה שיעלה על רוחי, אין ספק בכך. החופש אולטימטיבי שנותר לאדם בכלל והוא חסר גבולות, זה המילים שלו והמחשבות של. ואת זה, אף אחד לא יוכל לקחת ממני.

שלגיה

Re: אורנוס

פסיכו לוג​(שולט) • 1 באוק׳ 2005

שלגיה יקרה
אין חולק על הדמיון המדהים שלך ועל יכולתך המוערצת להורידו לכתב.
רציתי להבהיר מספר נקודות.
החלק הראשון שצוטטתי ממך- האם סיפורך אינו מתאים להגדרה של " מוזרים, לא ברורים, סוטים אולי, בעלי נטיות מוזרות, מסוכנים, והשד-יודע-מה-עוד"?
השמטתי את המשפט הבא מדברייך כדי לא לפגוע בך.

בנוגע למטאפורה שלי על חירבון- היא לא באה להעיד על סירחון וגועל. התגובה שלי היתה זעזוע, לא גועל. המטאפורה מתייחסת לחופש הדיבור: לכל אדם החופש לחרבן. אך אין לו החופש לחרבן בפומבי.

"חופש משמעותו כל דבר שהאדם ירצה לעשות, כל עוד אינו מזיק לזולתו"
על החירות/ ג'ון סטיוארט מיל

לא הבנת את מה שכתבתי

שלגיה א ח ת • 1 באוק׳ 2005

בקטע שאתה מצטט ממנו כתבתי:

"כנראה. אנשים צריכים לקרוא רק את מה שנכנס במשבצת של הפרשנות שלהם וברגע שיש חריגה, קשה להם לקבל את זה. מה שהופך הרבה אנשים כאן, ללא-שונים מאלה שרואים אותם מחוץ לקהילה הזו. מוזרים, לא ברורים, סוטים אולי, בעלי נטיות מוזרות, מסוכנים, והשד-יודע-מה-עוד."

הכוונה הייתה שמוזר בעיניי שדווקא בקרב קהילה "שונה" שהציבור הוונילי, ה"נורמלי" רואה בה "סוטה", "חריגה", "מסוכנת" ועוד הגדרות ממין זה, יתקבלו תגובות שמראות על חוסר סובלנות כלפי מישהו שכותב אחרת וחושב אחרת ומביע את עצמו באופן קצת שונה מ"באתי, נקשרתי, נזלתי, הגרתי ריר, גנחתי וכו'".

ואני לא באתי להחמיא לעצמי. אני לא חושבת שיש לי דמיון מדהים ומפותח יותר מלאנשים אחרים כאן. נהפוך הוא. יש כאן אנשים עם דמיון ויצירתיות רבה יותר, אני רק אמרתי שאני לא אפסיק לחשוב, לפנטז, לממש ולכתוב ככל העולה על רוחי.

מישהו כבר אמר פעם: "במקום שבו שורפים ספרים, סופו שישרפו בו גם בני אדם."

Re: לא הבנת את מה שכתבתי

פסיכו לוג​(שולט) • 1 באוק׳ 2005

ואותו אחד היה רב מפורסם.... מעניין היה לשמוע את תגובתו בהקשר בו את מצטטת אותו
שלגיה
אין אני רואה בסיפורך "חריג" או "סוטה". וצבוע מי שיאמר כך.
לרובנו הרי ישנן פנטזיות מאוד צבעוניות....
אין כאן משטרת מחשבות ולא אח גדול, והשנה היא 2005 ולא 1984.
אך, אני סבור שהיית צריכה לשקול האם לפרסמו, קצת יותר בכובד ראש.
אדם שהיה מפרסם כאן חומר שפוגע בצד פוליטי מסויים היה גורר חיצי ביקורת אחריו, ולא משנה שהיה כותב בכותרתו "בבקשה אני מתחנן שאנשים מצד פלוני של המפה הפוליטית לא יקראו את שכתבתי". קל וחומר נושא הדת, שהרגישות אליו גבוהה בהרבה.
לא התייחסת לטענתי בנושא חופש הדיבור. האם זה רומז על כך שלא אכפת לך מרגשותיהם של אחרים? אני בטוח שאין זה כך.

Tame • 1 באוק׳ 2005

מממ ואני לתומי חשבתי שזה מה שאיינשטיין אמר בהקשר של גרמניה הנאצית...

בכל מקרה, בלי לגרוע מהזכות למבקרים לבקר ביקורת שלילית.
כל עוד הביקורת אינה בגדר של "סתימת פיות" היא מותרת, אבל אי אפשר לומר לה "עשית מעשה שלא יעשה ואל תעשי זאת שוב".

אישית אני מקווה שיהיו עוד סיפורים כאלה.

נ.ב
רק כדי להיות הוגן, בין הרגש שיש לאנשים מסויימים כלפי הדת לבין הרגש שיש לאנשים מסויימים כלפי דברים ממלכתיים כמו דגל ישראל או מלחמות ישראל אין הרבה הבדל.
אישית לא הייתי סולד לקרוא גם סיפור ש"מבזה" את הדגל או את מערכות ישראל.
(כמובן וכמובן שלא הייתי מעודד מעשים כמו שריפת דגלים או סקס עם ספר תורה באופן פומבי, אבל אם אנשים רוצים לשרוף דגל בפרטיות אין לי התנגדות- רק שלא יגידו לי כי אז זה נובע מתוך רצון להכאיב).

להיפגע מדברים כאלה מעיד קצת על חוסר ביטחון (או חוסר אמונה) כי אם כל דבר קטן יכול לזעזע את אמונתו של אדם או את ה"פטריוטיזם הלאומי" שלו עד כדי פגיעה - סימן שהדבר היה דיי רעוע כבר מלכתחילה.

וכן, אני צוחק מבדיחות שואה (למרות שחצי משפחה שלי נספתה שם).
וזה לא מונע ממני לבכות בסרטי שואה או בטקסים.

טאבו תמיד היה מושג שלילי בעיני.

בגלל שאין פה תנאי קבלה

Mad Max • 1 באוק׳ 2005

אמר את זה גטה הרבה שנים לפני ליל הבדולח

Re: בגלל שאין פה תנאי קבלה

Tame • 1 באוק׳ 2005

מעולה, תודה על התיקון.