| NMxxx |
לפני 21 שנים •
9 באוג׳ 2003
שווה קריאה, מעורר מחשבה...
"....
האלים והשדים, היו צאצאיה של פראג'אפאטי וכאשר לחמו אלה באלה, נאחזו האלים בעקרון-החיים של ה"אודגיטה", בחשבם כי בעזרתו ינחילו לשדים תבוסה. הם שקעו במדיטציה אודות ה"אודגיטה", הפועל דרך האף, אולם השדים דקרוהו לפני-ולפנים על ידי הרוע. לכן בנשמתו מריח האדם את הנעים ואת המאוס כאחד. כך נגועה הנשימה ברוע. הם שקעו במדיטציה אודות ה"אודגיטה" שבמלים, אולם השדים דקרוהו לפני-ולפנים על ידי הרוע. לכן מדבר האדם אמת ושקר כאחד. כך נגועות המלים ברוע. הם שקעו במדיטציה אודות ה"אודגיטה" הפועל באמצעות העין, אולם השדים דקרוהו לפני-ולפנים על ידי הרוע. לכן רואה אדם את המלבב ואת המכוער כאחד. כך נגועה העין ברוע. הם שקעו במדיטציה אודות ה"אודגיטה" שבשמיעה, אולם השדים דקרוהו לפני-ולפנים על ידי הרוע. לכן שומע אדם דברים טובים ורעים כאחד. כך נגועה האוזן ברוע. אז שקעו במדיטציה אודות ה"אודגיטה" שבמחשבה, אולם השדים דקרוהו לפני-ולפנים על ידי הרוע. לכן חושב האדם על המוסרי, האמיתי והיפה, ועל הבלתי-מוסרי, הכוזב והמושחת. כך נגועה המחשבה ברוע. ..." צ'אנדוגיה אופשינד (I, 2, 6-1) לי זה אומר, שאין רע בלי טוב, אין יפה בלי מכוער, אין נעים בלי כואב, אין חמלה בלי כעס, אין אהבה בלי שנאה. לכל מה שאנחנו עושים, ובכל שנעשה לנו יש טוב ויש רע. האם קיים טוהר כוונות? האם יש אלטרואיזם? |
|
|
|
|
|