כשאומרים לך שאתה שיכור...

תגובה

מישלי • 7 באוק׳ 2005

כחולה - יש גם "שולטים" שמגיעים ממקומות לא בריאים לטעמי, כמו למשל :

* כעס על בני המין השני, עברו השפלה ונרמסו, וזו דרכם "לנקום" או לפרק כעסים
* יותר נוח להם שהפרטנר יהיה נחות כדי שהם ירגישו יותר (רגשי נחיתות בעברית)
* זו דרכם להמנע ממחוייבות זוגית נורמטיבית
* מקבלים תחושת כוח שהיא בעצם אשליה

שוב לצערי, הכרתי אישית (כאן ב"קהילה") גברים, שמגדירים עצמם כ"שולטים" והם מתאימים לקטגוריות שהזכרתי.
כמובן שבעיניי הם לא שולטים, לכן טרחתי להוסיף מרכאות ("X")

שאלת : למה לא מגיע להם להיות כאן ?
אז בעקרון מגיע להם להיות בכל מקום שיחפצו (אלא אם הם מסוכנים, אז מקומם מאחורי בריח),
רק שאני לא אשתף פעולה עם כאלה....
למדתי להיות מאד קשובה, ולהבין מאיפה הבנאדם שמולי מגיע.
אם אני מזהה שזה בא ממקום "רע" בעיניי, אני לא אבוא איתו/ה באינראקציה בדס"מית !!!
אני חושבת שכל אחד צריך לדאוג לעצמו ולקרוביו, אם אראה אדם יקר לי שמונע מהמקום הרע, אדאג להזהיר או להניע אותו, אבל זה המירב שאפשר לעשות.

כחולה כתבה - "מדוע אנשים נרתעים יותר משליטה מנטאלית החזקה יותר מהפיזית ובו זמנית שואפים אליה כי בלעדיה הבדסמ הוא "לא אמיתי"?..."
תשובתי - אנחנו תמיד שואפים לממש פנטזיות, אבל לפעמים..... הן צריכות להשאר בגדר פנטזיה,
לא תמיד אפשר ונכון להגשים ולממש.
לזה יש צורך במשמעה עצמית וברמת מודעות ובגרות (שלא לכולם יש)

כתבו רבים כבר לפניי

שלגיה א ח ת • 7 באוק׳ 2005

בעיניי אין כאן בכלל מקום לדיון על בורדר ליינס של בדסמ וכו'. זה סיפור על ניצול והתעללות נטו. אין בו כלום מבדסמ וגם התעללות מתוך הסכמה, לא מקובלת עליי כהגדרה לסוג של בדסמ.

מוצג כאן זוג שסובל, כל אחד בפני עצמו, מבעיות אישיותיות שמצריכות עזרה מקצועית.
קשה לי לקרוא על נשים מוכות ועל ילדות מוכות. זה קורע אותי מבפנים.

התעללות מתוך הסכמה זו הגדרה אפורה שאמורה לתת לגיטימציה לאלימות נגד נשים/גברים וילדים. איזה חוק מתיר התעללות מתוך הסכמה כשמדובר בסיפור כמו שמוזכר כאן?? בדסמ זו לא התעללות מתוך הסכמה. ויהיו מי שיצקצקו בלשונם ויגידו שאני שבויה בהגדרות ואולי מתאימה ומכופפת אותן למציאות שלי, אבל לא. בדסמ זו הנאה מינית/נפשית שמסבה אושר חסר גבולות כמעט לעוסק בה. שמטהרת את נשמתו וגופו ומרוממת את רוחו ולא משפילה אותה.

שובה לב​(שולט) • 7 באוק׳ 2005

בסופו של עניין ישנם בעולם שני כוחות מנוגדים, כח בניה וכח הרס. ברוב המקרים שתי הפעולות
הללו מתערבבות זה בזה. זה מסוכן לבנות, לחזק ולהוסיף לכח ההרס וזה מה שהוא עשה לה. זה
מסוכן פשוטו כמשמעו. עובדה היא שבשל היחס שהיא קיבלה ממנו ומהקודמים לו, היא
כבר "יודעת" את חסרונותיה וחסרנות גופה, זה תהליך הרס מובהק.


זה תהליך בניה וזה בסדר לה ולכל עולם הסובב אותה. מי מאיתנו לא אוהב לראות מולו אשה פורחת
וצוהלת? למי מאיתנו לא נצבט הלב לראות אישה שפופת רוח? הכוונה בחיים, לא בסשן

בכוח המוח-אשה • 7 באוק׳ 2005

ראשית, כחולית, את מוכשרת כל כך.
אצלך זה חובר לאומץ ולסקרנות לנבור ולהבין,
מה שהופך קריאה של כתבייך להנאה המחייבת את הקורא להתמודד עם חלקים מעצמו.

לכל הנשים והגברים שהזדעזעו ממערכת היחסים הזו אני רוצה לשאול, למה בעצם?
למה מדובר בהתעללות?
למה בן זוגה אשם?
הרי היא עצמה חושבת על עצמה את הדברים האלה, היא מאפשרת לו להתנהג אליה כך,
למה הוא אשם?

ולא, אל תתנפלו, אני לא אומרת לרגע שהיא אשמה,
כל מה שאני אומרת שאין כאן אשמים, כי אין טוב ורע,
לא באמת.

ישנה כאן סיטואציה שנוצרה על ידי מיגנוט:
היא מיגנטה לה מי שמתנהג אליה על פי האמונות העצמיות שלה,
הוא מתנהג אליה ככה כי הרי לא מגיע ל ו מישהי שהיא יותר מלוזרית חסרת ביטחון,
היא מתנהגת אליו בדרך הזו כי זו דרכה לחפות על מי שהיא, על איך שהיא נראית, על זה שהיא לא שווה הרבה, הוא הבין שהדרך לקבל ממנה מופעלת ע"י השפלה כי היא מגיבה לזה מצויין.
הוא המראה שלה, היא המראה שלו.

הסיטואציה הזו קיצונית, זה נכון,
אבל צללים שלה, הטלות שלה, ניתן למצוא בכל מערכת יחסים,
זה בעצם מה שגורם לנו בקלות להזדהות עם הדמות.

מפליא כמה דוקטורים, עו"ד, ומצטייני דיקן לוזרים יש, חלקם נאים מאוד ומקסימים.
מוזר כמה נשים מוצלחות לכאורה, יפהפיות, נחשקות, חכמות ולוזריות יש.

זה גם הגיוני, כי הרבה יותר קשה לקלוע את החץ בלב המטרה, מאשר בכל מקום אחר.
ואין מי שלא יצא לוזר פה ושם, אין מי שלא הרים ידיים, אין מי שלא חשב שלזה הוא לא יצלח.
העניין הוא בשאלה על ממה ממוקד הזרקור: על הנצחונות, על הכשלונות, ואולי הוא בכלל ממוקד על סקלה אחרת.

השאלה: מה אני שווה היא שאלה שעולה בגיל שהאגו שלנו רק מתחיל להתפתח, זהו רובד ילדי למדי, ולכן כל כך פגיע. הורה המנסה להניע את ילדו ע"י הארת הכשלונות יהפוך את ילדו לבעל דימוי של נכשל. ושלא תטעו, אפשר להגיע להצלחות נהדרות בטכניקה הזו כשהיא משולבת בטכניקות שליטה נוספות. הבעיה היחידה היא שהזרקור מתקבע עכשיו על הכשלונות.

אני חושבת שלא מדובר במערכת יחסים "רעה", כמו שהיא הוגדרה כאן
ע"י חלק מהמגיבים. מדובר במערכת היחסים המדוייקת אותה צריכה הגיבורה -
זה הרי השיעור שלה, התרגיל אותו היא צריכה לפתור.
הקושי בעצם רק מראה על הצורך לפתור, להתקדם ולנוע על נקודה אחרת, נעימה נפשית ורגשית.

אל נשים כאלה לא מגיע נסיך על סוס לבן ונושא אותן לחיי אושר אל עבר האופק.
למעשה, גם אם יגיע אחד כזה, היא לא תעלה על סוסו -
יום אחד הוא יגלה כמה לוזרית היא,
טיפשה,
לא יפה,
עם גוף ממוצע, ובטן עגלגלה.
יום אחד הוא יגלה מה היא שווה (אפס כאמור) ויזרוק אותה.
זה יהיה כואב...


ובכן, זה התרגיל שלה אנשים,
איך היא פותרת אותו בכלל?

eden1 • 7 באוק׳ 2005

כחולית... הכתיבה שלך מדהימה ונוגעת במקומות שונים, מגוונים ועמוקים..}{
לגבי הסיטואציה עצמה..
בדס"מ מבחינתי אינו הגדרות או משהו שניתן לקטלג. המצב שתואר בסיפור אכן נעשה בהסכמה מלאה, ומסכימה עם בכוח שזה מה שהיא צריכה במערכת היחסים הזו. אישה מסוג זה תחפש את המקומות האלה בכל מערכת יחסים. הוא המראה שלה והיא שלו...כמה נכון.
והעובדה, לצערינו ,היא שנשים בסיטואציות כאלה, על אף שיודעות שנמצאות במקום שלא טוב להם בו, נשארות. ואולי טוב לה שם למרות שמבחוץ נראה שלא.
אולם למרות זאת, יתכן כי אישה כזו תפרח ותתעצם במערכת יחסים בה הגבר, ולאו דוקא דום, ישפיל אותה אך בו במקביל ידע להעצים ולהגביה אותה במקומות אחרים.
כנראה שהיא לא מכירה דבר אחר..וכנראה שזה התרגיל שלה...

עדן.

שובה לב​(שולט) • 7 באוק׳ 2005

אין אשמים? זה בסדר שהורה משפיל ילד עד דק אפר? ובעצם גם הוא לא אשם, כי ההורים שלו עשו
לו בדיוק את אותו הדבר? וגם הם לא אשמים? רק כי יש מצב?

ןמה עם אחריות? אחריות זה בדיוק אדם בוגר, חוסר אחריות זה ילדותיות. לקחת אחריות על עצמו. לא להאשים אחרים, ללכת ולצעוד לכיוון של התקדמות בחיים בכל התחומים כל הזמן. זה לא תמיד
כייף אבל זאת האחריות שלנו כבוגרים. יש עלינו גם חובה לזהות את מה שטוב, מה שרע ואת
השונה. יש עלינו לעודד את הטוב לזהות ולהוקיע את הרע ולקבל את השונה.

בכוח המוח-אשה • 7 באוק׳ 2005

אתה כל כך צודק, שובה לב -
יום אחד צריך לקום ולהבין שאתה אדם בוגר ו א ח ר א י למצב שלך,
ו א ת ה אחראי למצב שלך.
כשאנחנו מחליטים שיש אשם,
אנחנו אומרים שיש קורבן,
וכשאנחנו אומרים שיש קורבן,
אנחנו אומרים שאין בידו היכולת, האחריות, הכוח לשינוי.


אולי זה השיעור שלה?

BrutallDom • 7 באוק׳ 2005

.

השאלה שאת שואלת היא שאלה ערכית בכח המוח, ולא שאלה על BDSM .

ובשביל לשים אותה לגמרי במקום ולהסיק מהמקרו על המיקרו, בואי נשאל
את השאלות האמתיות.

והשאלה הראשונה ואני שוב מדגיש ומציין שהשאלה מוסרית, לא מינית לא חוקית
ולא שום דבר אחר, אלא רק מסרית,
והשאלה היא מה באמת המחויבות המוסרית שלי לסביבה,
לאדם זר ברחוב, למשפחה רחוקה, למשפחה קרובה, לילד , לאישה.

ומפה הכל נגזר.

אדם עומד בקצה של הגג ורוצה לקפוץ, להתאבד, מה המחוייבות שלי שם ?

לעצור אותו ? או שאולי זה בחירה שלו וזה מה שטוב לו וזה ענייין שלו ואל לי להתערב,
ואם כן לעצור אותו, עד איפה המחוייבות שלי מגיעה?
ללכת איתו מכות אם צריך על מנת לעצור אותו ?
לסכן את חיי על מנת לעצור אותו ?
וזה רק דוגמא.

אז מן הסתם נכון את אומרת, אותה אחת בסיפור של מלכה כחולה נמצאת במקום
שמתאים לה, שנכון לה וכו'.
השאלה אם זה פותר את בן זוגה מאחריות.
אם זה לא עושה ממנו מתעלל למרות שהתעללות הזאת טובה לה או אליה היא רגילה
או שנדמה לה שטובה לה.
השאלה מה האחריות שלו כלפיה לא בגללה, אלא בגללו.
השאלה מה האחריות של אדם לאדם, של זר לזר, לא בגלל הצד השני,
אלא בגלל שאנחנו בני אדם, בגלל מי שאנחנו, לא בגלל מי שהצד השני .

אני חושב שתשובות לשאלות האלה יבהירו הרבה יותר את המקרה שסיפרה עליו מלכה כחולה,
ואת השאלות והתהיות שאת מעלה בכוח המוח.

סוף שבוע נעים לכולם.

.

Uranus • 7 באוק׳ 2005

לאורך כל הפוסט הזה אני חושב על שני משפטים של שני אנשים מאוד חכמים:

"קל מאוד להונות את עצמנו, הואיל והאדם מאמין בנקל במה שהוא משתוקק להאמין"- דומסותנס

"אין אנו רוצים דבר מפני שמצאנו טעמים לכך, אלא מוצאים אנו טעמים לכך מפני שאנו רוצים בו" - שופנהאואר

וזה אמור לכל אותם אנשים הנמצאים במערכות יחסים הרסניות אבל משוכנעים ושבויים במיסקונפציה שבמקום הזה הם יתעלו על הקשיים שלהם.

כל כך הרבה פעמים שומעים אנשים מדברים בקול רם על החששות שלהם ועל הפחדים שלהם מאדם כלשהו, מסוכן או חסר אחריות, ואלה מקבלים את תמיכת סביבתם המיידית ואת הדירבון לצאת משם אבל כשמגיעה שעת ההחלטה, כמו בספרה של ברברה טוכמן ולמרות כל הכתובות על הקיר - מצעד האיוולת ממשיך.

בכוח המוח-אשה • 7 באוק׳ 2005

מי אמר שאני שואלת שאלה שקשורה לבדס"ם בכלל?
אין לי שמץ של מושג מה זה בדס"ם, וכל יום שעובר גורם לי לדעת עוד פחות.

אני בסך הכל אומרת שאדם קיבל בחירה חופשית,
שהכבלים היחידים הם הדרך בה אנחנו תופסים את עצמנו,
ולכן זה לא ממש משנה אם האחר תופס אותנו אחרת.

אני אומרת שקל לנו יותר לשחות במים מוכרים,
אבל לא תמיד הדגים השווים מסתובבים במים האלה,
למרות שהם חמימים מהפיפי של החבר'ה.

ואני אומרת שאדם עושה לעצמו את החשבונות ומחליט -
האם גרוע יותר לשחות בפיפי של עצמו, או לצאת אל המים הקרירים והעמוקים.
אני גם אומרת שכשיגיע הרגע וריח השתן יהיה כבר בלתי נסבל,
הוא יבין שהוא לא במקום הנכון.

מהבחינה הזו ההחלטה היא שלו,
ברור שיעזור אם יגיע חבר מהצד האחר ויספר כמה נהדר שם,
יהיו רק יותר נתונים כדי להחליט כך או כך.

ברור גם שאף אחד לא יצליח למשוך אותו באוזן החוצה,
אם ריח הפיפי זה מה שהוא אוהב,
והחמימות שלו נראה לו כאהבה עוטפת.

ערכי?
ברור שערכי.
אבל לכל אחד יש את עולם הערכים שלו, המדידות והמשקלות שלו.
זו הסיבה שאנחנו גוזרים את האחריות שלנו ממי שאנחנו,
מאיך שהעולם נתפס בעיננו.
ככל שאני מבינה את היכולות העצמיים שלי,
אני מבינה את היכולות של אחרים,
זה המיקרו המשליך על המקרו.

האחריות שלנו היא לספר מה יש בעבר השני,
אם אנחנו שם כמובן.


ולסיום, הציטוט בחתימה שלי.
אהבתי אותו כי הוא מדבר בדיוק על אותו עניין -

אם אתה מאמין שיש דרך, והיא הנכונה, לך בה.
אנשים תמיד יוכלו ללכת אחריך אם ירצו.