נזק בלתי הפיך- לגיטימי?

עתליה​(שולטת) • 22 באוק׳ 2005

"נזק בלתי הפיך" - המילה "נזק", כלומר המעשה עצמו על כל השלכותיו אינו לגיטימי בעיניי.
על כן, למרות הרצון העז של הנשלט לממש פנטזיה אינה מקור הצדקה למימושה ע"י השולטת.
כמו כן, אני בעד "לחיות על הקצה של הפנטזיה".
מניסיון, עשיתי סשן שכלל "כמעט" כריתת זין, העבד היה משולהב הרגיש את תחושת הפחד מצד אחד ותחושת העונג מצד שני וכל זה מבלי להזדקק לשרותי חירום כבאות והצלה.

009​(אחר) • 22 באוק׳ 2005

עתליה יקירתי ..........האם זו את משכבר הימים ...........סוף כל סוף אני זוכה לראותך כאן איתנו .............אי אפשר ככה להעלם מבלי להגיד שלום.............זה לא עובד ככה...............ולעניין עצמו כי הרי התשובה ברורה מאליה ואנוכי עבדכם הנאמן מצטרף לדרכה של עתליה .............האחריות חלה על השולט באופן המוחלט והברור ביותר............אין על זה עוררין ואין שום דרך עוקפת .............

009

מאטסר הבית של מועדון הדאנג'ן

קצת סלט

teacher​(שולט) • 25 באוק׳ 2005

אני עושה הפרדה בין האספקטים החברתיים הרחבים (איך אנחנו כחברה מרגישים כלפי
מישהו שהורג אדם אחר, גם בקונטקסט), לבין העקרון של הפרטיות וההסכמה.

אם שני אנשים רוצים לעשות דבר, בין אם קעקוע, פירסינג, קיצור של הקמיצה (הסרת מפרק),
אם לאכול אחד את השני, הרי הם יכולים לעשות זאת כאוות נפשם. אני לא חושב שברמה
האישית/מוסרית, יש לי משהו יותר טוב להציע מלבד שפיות והסכמה בין שניהם. ההסכמה
היא ברורה, ולגבי השפיות - לפחות שהרמה המנטלית של שניהם תהיה ממוצעת ותאפשר
להם לקחת אחריות מלאה על מעשיהם. בלי פיגור ובלי מקרי קצה. שני אנשים רגילים
שמחליטים לעשות מעשה, שאינו פוגע בסביבתם.

כחברה - אנחנו משתמשים בחוק ובנורמה כדי להגיב. אדם שהרג, אפילו אם קיבל גושפנקא חוקית,
אנחנו לא חייבים לאהוב את זה, ואולי לא היינו מוכנים שיכנס אלינו הביתה.
כך גם להיפך, הכל תלוי בקונטקסט, כלפינו.

החוק הוא סמן ימני בשבילי בהרבה תחומים. הוא המגביל את הקיצוניות במקרי הקצה.
הוא מהווה את המכנה המשותף (לפעמים היחידי) בין הרבה מאוד אנשים שונים מאוד,
שצריכים לחיות ביחד (ולא בהכרח חושבים אותו דבר).

אני לא מרגיש שיש לי מקום, רצון או יכולת לאסור על מישהו משהו ברמה המוסרית.
רק כי לי זה לא מסתדר ברציונל.

אנחנו אדונים לגורלנו, לטוב ולרע. וכשאנו רוצים לעשות מעשה, גם החוק לא עוצר בעדינו.
רק מעניש - אח''כ.
הבחירה שלנו, היא עדיין שלנו. לעשות קעקוע, לשפץ את האף, להוריד אצבע,
או למות - כן, למות. ואנחנו נושאים בתוצאות, גם כשהתוצאה היא להפסיק מלהתקיים,
או ללכת לכלא. עובדה - בתי הכלא עדיין מלאים.

ובעניין המתת חסד - כקשר ישיר לנושא שבדיון:
ההתחסדות הזו, של החברה החזקה מול היחיד החלש, כאשר היא (החברה) אינה נושאת בכאבו,
ואינה מתמודדת בעצמה עם בעיותיו, ההתחסדות הזו גורמת לאנשים שפויים כנפשם,
חולים עד לשד עצמותיהם, להמשיך ולסבול כל דקה שעוברת, מייחלים למוות, מתים בגוף חי.

מי אנחנו שניקח מהם את בחירתם הבסיסית כבני אנוש? לחיות או למות??
מי אנחנו שכחברה, נגביל את הפרטים שבה ביכולתם לממש את עצמם כל עוד הם לא פוגעים בסביבה?
מחר יגידו לנו גם מה ללבוש..

teacher

Re: קצת סלט

עתליה​(שולטת) • 26 באוק׳ 2005

להבדיל אלף אלפי הבדלות.
בין הנושא שהוצג בפתיחתו של שרשור זה לבין "המתת חסד", הדרך היא רחוקה. ולו רק מעצם היות מבקש הבקשה בנקודת מוצא שונה.
כלומר, העבד המפנטז על כריתה כזו או אחרת מתוך פנטזיה לשמה אינו דומה בשום דבר לאותו אדם השוכב על ערש דווי ומבקש להפרד מהעולם בכבוד.

מעבר לכך, מסכימה עמך שהחברה היא צבועה ואגדיל לומר, אף מתחסדת.
אישית, אני בעד המתת חסד. כל אדם באשר הוא אדם זכאי לזכות הבסיסית להפרד מהעולם הזה בכבוד המינימלי לו הוא ראוי.

teacher​(שולט) • 26 באוק׳ 2005

ישנן שתי סיבות למה חיברתי בין שני הדברים:

האחת - כי התייחסו לזה כאן בשרשור.
השניה - מפני שברמה העקרונית, זה בדיוק אותו דבר.
אין קשר למצבו של מחליט ההחלטה ולמקום בו הוא נמצא. אמירה כזו היא אמירה שיפוטית.
היא כזו מכיוון שהיא שוב שמה את ההחלטה בידי מישהו אחר מלבד מקבל ההחלטה עצמו.
מי קובע את הפרופורציה? את הסף להחלטה כזו או אחרת?
שוב הכדור מתגלגל לחברה ולנורמה..

אני לא חושב כך.

ההחלטה העקרונית - בכל נושא היתה ותישאר ברשותו של הפרט.
הוא גם נושא באחריות המלאה לכך.

teacher

נוריתE • 28 באוק׳ 2005

פירס קעקוע או ברנדינג זה לא" נזק גופני בלתי הפיך..."
זו דרך להביע הצהרה אישית , מכל סוג שהוא
בלי קשר לבידיסמ בכלל.
חשבתי כבר על דברים הרבה יותר גרועים רק כשראיתי את נושא הטופיק...
יש דברים הרבה יותר גרועים
שהם בלתי הפיכים כולל נזק נפשי.