בית

בית

RIS • 17 ביוני 2004

מוקדש לכל אלה ששרויים בעיצומו של המסע חזרה הביתה


Well, Frankie Lee, he panicked,
He dropped ev'rything and ran
Until he came up to the spot
Where Judas Priest did stand.
"What kind of house is this," he said,
"Where I have come to roam?"
"It's not a house," said Judas Priest,
"It's not a house . . . it's a home."

(Bob Dylan – The ballad of Frankie Lee and Judas Priest)


שליטה.
אל תבלבלו לי את המוח בסיפורים על שליטה. יש רק דבר אחד שראוי בשמו להיכנע למישהו אחר: כשהוא מוכן להיות הבית.

מדברים כל כך הרבה על שליטה.
כמו דג היא או מחליקה מהיד וקופצת חזרה למים או, כמו ציפור, נחנקת ומתה אם לוחצים חזק מדי.
יש כאלה שאומרים שלהיות בעל שליטה זה להיות בעל כוח. בעל שררה.
יש הבדל תהומי בין להיות בעל כוח ובעל שררה. השררה באה והולכת. הכוח נשאר.
השפחה יכולה להעניק לכם שררה ואתם תהיו אדונים משו אחו שרמוטה.או אז היא מסתובבת והולכת ואתם יודעים מה אתם יכולים לעשות עם השררה שלכם.

נשאר הכוח. מה זה כוח? כוח כשלעצמו איננו קיים סתם כך. צריך לדרוך את המיתר כדי שיהיה בו הכוח. מה צריך כדי לדרוך את המיתר ? – נכון. כוח.
מאיפה יש לכם הכוח, רבותי? שמא תאמרו - הוא נובע מהרצון? רצון יש לרבים. אבל רק מעטים דורכים את המיתרים שלהם. אולי הוא נובע מהתורשה? כמו מסה של שרירים שהיא תוצר של שילוב גנטי כזה או אחר?
נא באוזן.

כח נחצב מתוך חישול. כח אמיתי הוא פוטנציאל טהור. והוא אינו ניתן במתנה. עובדים כדי להשיג אותו.
וכן, אפשר לנסות להחליף את המילה שררה במילה שליטה. יש כאלו שהם פריקים של שליטה.

שליטה, שליטה שליטה.

כמו לבלרים אפורים שתקועים בתקופת קורס הפקידות שלהם. כמו חשבונאים קטנים וקטנוניים:
כאן יש פינה קטנה עם אבק.
עונש

לא אמרת אדוני שלושים פעם רק עשרים ותשע פעמים.
עונש

לא הלכת על ארבע רק על שלוש כי הברך שלך לא נגעה כאן ברצפה.
עונש.

כן, חשבונאים קטנים וקטנוניים.

שליטה בפרטים הכי זעירים, הכי שכיחים ולא חשובים. "בונים" מערכות יחסים שנראות כמו דף חשבון בבנק.
כל כך בנאלי. כל כך אנאלי. כל כך אפור.
תחי הבוכהלטריה.

אבל אולי אין מה לבוא אליכם בטענות. אולי, מולכם, בצד השני, במקום של השפחה, נמצאת איזו מנהלת חשבונות, כמוכם, שחייה אינם חיים אם לא מתנהגים איתה כמו עם פולניה.
שיבושם לכם חברים. להתראות בנשף התאחדות הפקידים השנתי.

ובדסם.
פלאי הפירוטכניקה.
מה הקשר בין בדסם לשליטה? בין בדסם להתמסרות? לא ממש ברור. האם בדסם זה שם של סוג מערכת יחסים? או שזה שם כולל של טכניקות עינוי השפלה והתעללות?
ואם מדובר בטכניקות – האם שליטה חייבת לכלול אותן?
גם כאן יש טכנאים ויש אמנים.

שיהיו בריאים אלה שבונים את ה"סשן" לפרטי פרטיו ומודדים גם את אבי אבות אבותיו. ואוי ואבוי אם משהו משתבש באמצע. אסון. קטסטרופה. מה עושים?

מאידך, אמן יוצר משתמש בכאב ובהשפלה כבכלים, צנורות, לתעל דרכם את העוצמה העולה ומפעפעת מתוך החשמל שגיציו ניתזים כאשר מושג הקסם הזה. הקסם רב ההוד הזה, שעולה ומתגשם בעת שהאדנות מופיעה ולוקחת חלק ביצירת המרחב המופלא והטעון שמתקיים בין שולטים ונשלטים.

כן, ויש בינינו גם כאלה שעבורם שליטה באה ממקום של מנהיגות.

מנהיגים לא נעשים. מנהיגים נולדים.
נכון, יש חרא של מנהיגים. כי גם מנהיג צריך להיות בן אדם. אף על פי שישנם כאלה שמתוכחים אם מנהיג טוב צריך ויכול להיות גם בן אדם טוב. שיבושם גם להם.

היות אדם מנהיג הוא תנאי הכרחי, לא מספיק, להשתת שליטה. התנאי המספיק הוא – היות אדם.

יש מנהיגות לשמה. היא מתקיימת כדי להנהיג.

יש מנהיגות שלא לשמה. היא מתקיימת כדי לספק מערכות אינטרסים.

מנהיגות לשמה בקונטקסט של יחסי שליטה היא הדבר הבא:
לדעת להוביל את הנתונים לשליטתך. בסוף מסע מפרך, ארוך ומייגע, כשאין אויר ואין כוח ופועמת רק ההכרה בחשיבות העובדה שהמסע התקיים ובוצע, בסוף כל החתחתים, הכאב, והמלכודות שבדרך.

בסוף מסע, המנהיג מביא אתכם הביתה בשלום.

הביתה.
הוא מביא אתכם אל הבית.
הביתה.

וזה בעצם כל מה שרציתי להגיד.
ועל זה רציתי לדבר.
על הבית.

בית.
המקום שאליו תמיד מתגעגעים. גם אם זה מקום שמעולם לא היה לנו.

בית.
המקום שאותו עוזבים בסופו של דבר. בורחים. נוטשים. הכל לפי ההקשר. אבל הרי הכל תְלוי-הקשר.

בית.
המקום שאליו חוזרים כשהלב נשבר.

בית.
המקום שאותו מנסים לבנות כל החיים.

בית.
סטרוקטורה נפשית בעיקרה, מורכבת מפעימות לב בעיניים עצומות, חיבוק, ריחות, אוי, הריחות, הריחות של הבית.

בית.
כמו האופק, הוא תמיד נראה לעין, תמיד מרגיש בהישג יד, תמיד נמצא מעבר להישג יד, תמיד מתרחק כשמתקרבים אליו, תמיד עובר למקום אחר מיד כאשר מגיעים אליו.

בית.
המקום שבו הלב נפתח ומתרווח ואויר של חיבוק עוטף ממלא את הריאות.

בית
התחושה שהחיפוש נגמר. שהתעיה פסקה. שנמצאה האבידה.

בית
לדעת שהלב של מישהו נמצא ביד שלכם ושהוא ניתן בתמימות מוחלטת ומתוך אמון מלא.
ולדעת שגם אתם מצידכם נמצאים איתו בבית. לדעת שאפשר סוף סוף לנשום לרווחה.

בית
המקום שבו תשוקה וחום מתחברים אל יד ביד ועין בעין. המקום שבו, יותר מכל מקום אחר בעולם, אינכם מתביישים בדמעה כשהיא באה ואינכם מתפלאים על הצחוק שבא מן הלב.

בית.
המקום היחידי בעולם שמרגישים בו בבית.

המקום האמיתי שלה - לא בהכרח זה שמתחת לרגלים שלו, אלא זה שהיא קוראת לו בית - הוא המקום שיש לה בתוך הלב שלו.

ואיפה המקום שלו ? אם תחפשו היטב תמצאו גם אותו בתוך הלב.
בתוך הלב שלה

בבית.




פורסם במקור באתר סוכנות ארוטיקה של רונן אלון

melody • 17 ביוני 2004

שוב מתרגשת לקרוא את זה.
ובכל פעם שאני קוראת , אני פתאום מגלה משהו חדש וההתרגשות גוברת .

כל מילה כל כך נכונה...

פשוט מדהים.

פשוט..........

מישלי • 17 ביוני 2004

מ ו פ ל א

כל כל מדויק.............

מישלי • 17 ביוני 2004

מ ו פ ל א

creamy • 17 ביוני 2004

פתחתי את פי
ואת סגור ליבי
ובועיות האויר פעפעו בעדינות
אל חלקים חבויים בראותיי.
דמעות שמנות זולגות בצידי העיניים
וחיוך עדין פרוש לו על שפתיי.

תודה, ריס.
פשוט מקסים.
בית.

בראבו, כל מילה בסלע.

בהט​(נשלטת) • 17 ביוני 2004

לבלרים קטנים לא בבית ספרי.

ובעיני....

מהססת100 • 18 ביוני 2004

בית הוא גם המקום בו נגמרת בדידותו של המנהיג.
המקום בו הוא יכול גם לא להיות מנהיג. המקום בו נמצאת השותפה.

אין לי מושג אם זה סותר או משלים את מה שכתבת.

תודה

lust • 18 ביוני 2004

השארת אותי נפעמת...
חסרת נשימה...
מלאת השראה...[/url][/list]

bump

Bent • 30 באוק׳ 2005

כי זה ממש שווה את זה

Eve • 30 באוק׳ 2005

בהחלט שווה