G-O-L-D(שולט)
|
לפני 19 שנים •
31 באוק׳ 2005
פינק פלוייד
כשממש עצוב לי וכשאני מרגיש את את הרצון לכוון את קנה האקדח לרכה הימנית, אני מעלה את אחד הדיסקים של הפינק פלוייד במכשיר הCD, מכוון את מגבר המערכת לווליום הנכון, נעמד במרכז החדר, מחזיק בשלט המערכת, לוקח נשימה אחת ארוכה פנימה, עוצם את העיניים, שולח סיגנל עם השלט להתחלת המופע הפרטי שלי, ומדמיין לעצמי שאני הסולן של הלהקה היחידה ששווה לקפוץ מגג לצלילייה.
כן, כך, לצלילים שעולים, אני מצייר בראשי את הקהל, בעודי מחזיק את המיקרפון הדימיוני שלי ומביים בעיני רוחי את שאר הנגנים, את הצרחות, את פעלולי התאורה והבמה עד לכריאוגרפיה שלא היתה מביישת גם את אקסל רוז בימיו הטובים, זוחל על הריצפה, יורד על ברכיים, מניף ידיים ונזהר שלא להסיט את המדונה העוברת מאוזני הימנית אל צידו הימני של פי. לרגעים אני סולן, לרגעים הגיטריסט, לרגעים המתופף, נע מקליימקס מוזיקלי אחד לקליימקס מוזיקלי אחר, בוחר את הקטעים ששווה להיות האחראי להם, רוקד על כל החתונות, נהנה מכל העולמות ומקנא באחד כמו רוג'ר ווטרס שהוא במציאות, על אמת, כולם גם יחד ואף יותר. משום מה, עכשיו כשאני חושב על זה, קלידן מעולם לא חשבתי להיות, לא יודע למה, כנראה שהם נתפשים בעיני כאומואים או אולי בגלל שזה מזכיר לי את שעורי הקונסרבטוריון שאמי הכריחה אותי לפקוד בימי נעורי, חנוט בסוודר חום וחולצת כפתורים לבנה עם צווארון, נשמע למורה שבמבטא רוסי היתה מסמנת לי תוך כדי תיפוף על דפי התווים באצבעות התרנגולת שלה, לשוב ולהתאמן על אותו מקטע. פאק, תני לי לשיר יא רוסיה, תני לי לעצום את העיניים ולחלוב את מיטרי הגיטרה, לשבור אותה על הבמה, להתפשט, להשתין על הקהל, להזיע, לצרוח, לבכות, לקפוץ, לאבד את עצמי לצלילים. כן, לאבד את עצמי לצלילים. לעצום את העיניים, לפרוש את הידיים, לחוש ברוח המנשבת, להבלע לצליל, לשחרר, להשען קדימה, לצלול מטה ולהתרסק אל הגלגול הבא עטוי בצלילים. * אני שומע את הלב שלי דופק בשקט שעולה בבית. הזיעה ניגרת מגופי ובזה הרגע סיימת עוד הופעה מול ימת אדם. אני פוקח את העיניים ומוצא את עצמי על ברכי, מתנשף. שעה של אידוי עצמי עברה לה כלא היתה והנה, שוב פעם אני כאן, בדיוק באותו הגוף, באותה ההוויה, חוזר אל מי שאני. אלא שעכשיו, לכשאני שב אל עצמי, אני חש מבוייש כמי שנתפס מאונן על ידי אמו. "אתה כבר לא ילד", אני ממלמל לעצמי תוך כדי השענות קדימה כשאני סוחב את גופי מעלה, "לא ילד..." אני מצית סיגריה, משרך את רגלי לחדר האמבטיה, פותח את הברז ונכנס אל מתחת למים. הסיגריה נרטבת, כך גם התחתונים. "אין לאן לברוח, פשוט אין..." המים שוטפים אותי בקולם, "אין לאן לברוח". "פאק", אני מהמהם, "פאק פאק פאק. פתטי, זה מה שאתה. פתטי..." קול הזרם מכסה אותי בכל מה שנותר לי ממי שאני. "אתה כבר לא ילד..." אני שוב חוזר על אותה המנטרה כשאני יוצא מהמקלחת ונעמד אל מול מראת החדר. התחתונים רטובים, השיער פזור, שכוב על הקרקפת ככנוע לכובד המים. הסיגריה בידי רטובה, שבורה וכנועה גם היא לכובדם של המים. מבט פזור ומבולבל נישא לו במראה בעודי מביט בו, באיש הזה שנקרא אני. כן, אני. האיש ההוא ששם, במראה. אין לי מושג איך הוא הגיע לשם, וגם לשם מה, אבל כשדיויד גילמור פתאום עלה לו בריפיט ושטף בקולו את הבית ב: "the grass was greener , the light was brighter , the days was sweeter , the nights of wonder..." חיוך עלה גם בי והתלווה לצחוק משחרר שבעקבותיו פרץ הבכי. |
|
|
יס-מין{ש}
|
לפני 19 שנים •
31 באוק׳ 2005
ואני חשבתי
שאני המטורפת היחידה שמופיעה בעיניים עצומות מול קהל דימיוני.
רק שאני שרה. אני תמיד הזמרת. אין כמו לצעוק כאב או רגש מתוך גרון ניחר על רקע גיטרות שפורטות על מיתרי הלב בפול ווליום. ומגע הקסם של גילמור... מתאים במיוחד לצורך העניין. זו רק עוד דרך, G. |
|
|
Seth
|
לפני 19 שנים •
31 באוק׳ 2005
פינק פלוייד ...Welcome my son, welcome to the machine.
Where have you been? it’s alright we know where you’ve been. You’ve been in the pipeline, filling in time, provided with toys and ’scouting for boys’. You bought a guitar to punish your ma, And you didn’t like school, and you know you’re nobody’s fool, So welcome to the machine. Welcome my son, welcome to the machine. What did you dream? it’s alright we told you what to dream. You dreamed of a big star, he played a mean guitar, He always ate in the steak bar. he loved to drive in his jaguar. So welcome to the machine. |
|
|
בשקט(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
31 באוק׳ 2005
ולי הטקסט הזה מזכיר דוקא שיר אחרTime
Ticking away the moments that make up a dull day You fritter and waste the hours in an offhand way. Kicking around on a piece of ground in your home town Waiting for someone or something to show you the way. Tired of lying in the sunshine staying home to watch the rain. You are young and life is long and there is time to kill today. And then one day you find ten years have got behind you. No one told you when to run, you missed the starting gun. So you run and you run to catch up with the sun but it's sinking Racing around to come up behind you again. The sun is the same in a relative way but you're older, Shorter of breath and one day closer to death. Every year is getting shorter never seem to find the time. Plans that either come to naught or half a page of scribbled lines Hanging on in quiet desperation is the English way The time is gone, the song is over, Thought I'd something more to say. |
|
|