דריאון(מתחלף)
|
לפני 18 שנים •
31 באוק׳ 2005
[U]חדשות לילה אפלות[/U] סיפור
'נערי העיתונים' כינוי מוזר שדבק באנשים אשר קמים לילה לילה מסתובבים בין הבתים והבנינים וזורקים לתוכם עיתונים שונים ומשונים , אכן אנשים מבוגרים שגילם מתחיל משלושים ומעלה ,אך מתרוצצים ורצים ומתנשפים , ומבליטים שריריהם כאילו היו נערים בגיל העשרה .
'נערי העיתונים' כך לגלגה פעם גברת גאוותנית ברגע של בידור על חשבונם , והם אשר ידעו את האבסורד שבעבודתם , אימצו את הכינוי בראש מורם . נוהגים היו לשבת לפני החלוקה ולספר את חוויות שעברו באותם לילות ארוכים , מעין חדשות אפלות לבקרים .כך , בלילות , כאשר מצאתים יום אחד , ישבתי והקשבתי לסיפוריהם המוזרים , הקודרים באופן לא מוסבר.. ערפילית ולילית הוא בא בלילה רועד כולו. 'אחי מה קרה ? מה נכנס בך ?' כולם צעקו עליו . 'אני לא חוזר לשם , מי שרוצה לשים את העיתון מוזמן, אני לא ניגש לשם' חזר ואמר .. 'אבל למה?' צחקו . 'זה למה ' אמר וסיפר. רמי עצר את רכבו בקטע האחרון של החלוקה שלו . לילה שקט כמעט מפחיד עבר עליו . אף נפש חיה לא היתה בחוץ , אפילו אותם האנשים שהיה רגיל לראותם משכימים קום , לא טיילו . במקום זאת החושך שלא פג הביא בתוכו ערפל לבן עמוק שנח על פני שבילי הבתים ושיווה להם נוף מסתורי ומרתיע. ריח של גשם ולחות עמד באפו אך עדיין נותרו השמיים נקיים , דבר שרק הוסיף לפחדיו ולבלבולו. השער הלבן שרמז לפתחו הטעה אותו , והוא מיהר פנימה , מוכן לשים את מרכולתו ולסיים עוד לילה קשה . 'טעית' שמע קול רך שעלה מן הערפל , קול שנדמה לקול הרוח הנושבת בין סלעי הים . נבהל סיבב ראשו ועצם עיניו , בטוח כי הזה . 'פקח עיניך' חזר הקול והפעם נדמה לקול סכין החותכת בחול , 'אתה במקום הלא נכון , תביט בי עכשיו' חזר הקול וציווה בצליפה. רמי מצא עצמו מביט בבעתה בעלמה יפהפיה שמביטה בו בבוז קל . גופה היה צחור כשלג , והערפל רק הדגיש את החיוורון שלו . עם זאת הוא זהר ומשך את עיניו של רמי שלא יכול להסיר את מבטו ממנה.עיניה הסגולות נצצו בפראות מושכת , ושיערה השחור כפחם הבליח באור המועט. פחדו התחלף בקסם עמוק של משיכה לא מוסברת , החל ללכת לקראתה כאשר נשימתו הולכת ונעשה תכופה . 'עצור טיפש היא לא בקשה אותך' מוחו זעק. 'סליחה גברת..' התחיל לאמר 'אני אחזור ברשותך , לא אטרידך יותר' מצא עצמו מתנצל בפני אישה נערה אשר את גילה הוא שכח מכבר. 'אני אפנה לדרכי' גמגם ומלמל את רצונו ונפנה אל השער. ' ידעת את האמת . אתה רוצה בי אינך יכול להתכחש לכך . אם אתה יוצא מבעד לשער הזה אינך חוזר' שמע את קולה מתנגן כפעמוני הרוח . הוא שמע מאחוריו יבבה חלושה של כלב . הסתובב והביט במחזה משונה . הכלב אשר הביט בשקיקה אליה , יבב בתחינה והיא ירקה עליו 'ארצה' ושלחה את רגלה הדקיקה לעברו מניחה לו ללקק את כף רגלה. הכלב הזיז את ראשו והביט ברמי . איכשהו נדמה היה לו שהכלב מביט בו בצער ובקנאה. אך רמי התעלם ממנו ופנה אליה 'שמך גברתי ? מהו שמך ?' לחש בשפתיים חרבות . 'גברתך ? חצוף ! על הרצפה מיד !' . מושפל צנח אל האדמה הלחה והרטובה , רואה את כפותיו של הכלב לידו 'תולעת עיתונים , רוצה להנות מדבש גופי ? ' סנטה בו 'ואגב אם את שמי רצית תולעת , הרי בשבילך אני לילית ' צחקה בקול חרבות נורא. 'מה תבקש ממני הגברת לילית ?' מלמל בקול רועד . גליל העיתון היה עתה בידה ונחת על גבו בקול מתפוקק 'הרם ראשך' ציוותה וקולר עבה נכרך סביב צווארו . הוא הובל ונקשר אל העמוד במרכז החצר . 'הורד את בגדיך' ציוותה בעוד הוא מהנהן בראשו ורועד כעלה נידף . צמא היה , וריחה המשכר כריח הנרקיסים הטריף את חושיו . הביטה בו עיניה לוכדות עיניו ולא מניחות לו. הכלב שישב על הדשא יבב בחוזקה אך רמי לא הבין את אזהרתו . לילית התקרבה אליו ומשכה צלוחית ריקה מקרבת אותה אל בין רגליה . רמי מביט בה לכוד כצבת החל לשפשף את איברו באנחה , והיא הביטה בו בחיוך נצחון , ואצבעותיה מוללו את חריצה המזמין הנוטף . לאט לאט בעודו נושף וגונח ראה את מיציה נוזלים מטה ממלאים את הצלוחית , ובזאת לא יכל יותר לעצור בעצמו , וזעק את גמירתו. לשונו יבשה , והיא הביטה בו , יודעת את מחסורו , את צמאונו 'שתה ושכח' אמרה בקולה הענוג 'שתה וברח מחייך' חזרה ואמרה והכלב נבח ויבב 'שתוק ושב' זעקה אליו מניסה אותו. רמי שכל ישותו זעקה כנגדו באזהרה , לא מצא את הכוח לעמוד בפניה , בפני הלילית שלו . ושפתיו הגיש אל ידיה ואל צלוחית תשוקתה יונק את לחותה . אט אט חש שהערפל שינה צבעו לאדמדם , והרגיש את גופו מתעוות שיערו צמח במהירות מדהימה , ומצא עצמו על ארבע מילל . 'יפה עכשיו אתה הכלב החדש שלי' אמרה בקול צורם וציפוריניה ננעצו בצווראו . נאנק בפחד התעורר . הערפל נעלם , והשמש זרחה בין שיח הורדים הלבנים . מצא עצמו שוכב על דשא וכלב ליקק את פניו. 'החלקת בשער וקיבלת מכה' שמע את הקול והסתובב באימה . היא עמדה מעליו ועיניה הסגולות נצצו . 'אתה בטח התכוונת לשים את העיתון הזה אצל השכן , כבר נתתי לו אותו , אתה עכשיו בסדר אתה יכול ללכת, לא ידעתי שככה אתה חושב עליי' צחקקה ולקחה את הכלב ונכנסה לביתה. 'אגב שמי ערפילית לא לילית' שמע את צחוקה השופע מתגלגל. |
|
|
לאסי(מתחלף){עע}
|
לפני 18 שנים •
31 באוק׳ 2005
סיפור יפה
|
|
|
נולי
|
לפני 18 שנים •
6 בנוב׳ 2005
משובח
כתיבה מרתקת, על אף שסוג סיפורים זה אינו חביב עלי, אבל הכתיבה שלך.......זה כבר סיפור אחר.
N |
|
|
Queencie(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
6 בנוב׳ 2005
אוהבת את סיפורי האימה והמסתורין מאוד.....
כתבת יפהפה, תודה!! |
|
|