תני לי

"תני לי!"

"לא יכולה, מאסטר"

הוא צייר באדום את קווי אצבעותיו על לחיה החיוורת

"תני לי אותן!"

"לאאאאאאאא" נשפה מבעד שפתיים קפוצות

לחי שנייה האדימה בעקבות אחותה

"את תתני!"

"לא יודעת איךךך" לחשה באימה

מגלבו חדר למרחב שלהם. נושך בבשר ירכיה.

"את יודעת איך. את יודעת.. תני לי!"

הכאב בער בעורה.. בבשרה.. בעצמותיה.. בנפשה..

הכאב על עורה ניקז כמורסה את הכאב מבפנים

"לא.. יכולה.. בבקשההה.. מאסטר.." נשפה בין רחש רצועות העור באוויר לבין זמירתן על ישבניה

"את יודעת!" עצר לרגע

כדלי מי קרח על עורה הצרוב הרגישה את עדינות אצבעותיו.. מלטפות עורה כלטף צייר קנבס אומנותו

ריפרוף אצבעות אהבה על תאווה עצרה נשימתה

"לאאאאאאאא.." נזעקו שדים בבטנה. אוחזים בציפורניים שחורות בקרומן הדקיק.. השביר של..

של..

לאאא. לחשה.. יודעת שלא תוכל להן

והן בקעו מתוכה.

בזעקת מעמקים, רוקמת על לחייה האדומות מ"שתי" אצבעותיו את "ערב" דמעותיה

"את יכולה.." עטף אותה אליו בלחישה, גופו רועד לקצב רעידות גופה.

*****
בשקט.. הקשיבו שניהם לסיפורן של הדמעות