מיתוסית(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
10 בנוב׳ 2005
קשורה
פתחתי לו את דלת הכניסה בחלוק מגבת גדול. בדיוק יצאתי מהמקלחת והשיער שלי עדיין הותיר שובלים ארוכים של טיפות מים. הוא חייך אליי, חיבק אותי חזק והסניף את ריח השמפו שנדף מהשיער שלי.
"שלום, אדוני", אמרתי לו בחיוך ואז מייד השפלתי עיניים. "שלום, כלבה שלי", השיב לי וליטף את שיערי הרטוב. התרחקתי שני צעדים לאחור והפשלתי את החלוק שנפל לרצפה. הזזתי אותו ברגל הימנית שלי לאחור ונותרי עירומה כביום היוולדי. "אממ...", הוא ליקק את השפתיים הטעימות שלו. מיד הדביק אותי לקיר, נצמד אליי והידק אותי אליו עם הקשיחות במכנסיים שלו, מתחכך בי עד כאב של אריג מכנסיים מחוספס באיבר רגיש וחם כל כך. לשון רכה ונעימה עוברת בצווארי ומותירה שובל לח במעלה הגרון ועד לתוך האוזן, עושה לי צמרמורות נעימות. הוא תפס לי את הידיים והחזיק חזק מאחוריי גבי, בעוד אני נעתי אנה ואנה מהרגישות הגבוהה שפשתה בי. יד גדולה של אצבעות שמנמנות תפסה את שיערי באגודת תלתלים כהה וגררה אותי לחדר השינה שלי. הוא זרק אותי למיטה, שלף את החבלים הכחולים שלי מהארון, שכב עליי וקשר יד לכל רגל של מיטה ואז עבר לרגליים. הייתי פשוקת איברים מולו, ללא יכולת להשתולל יותר מידי. החבלים לא היו מהודקים מידי על מנת שתהיה לי בכל זאת יכולת תזוזה מועטה ותחושה מדומה של חירות. מטפחת נכרכה סביב עיניי, כך שאיבדתי זמנית את מאורן. העיניים הירוקות שלו נעלמו מהעיניים שלי. הגוף שלו נעלם מהעיניים שלי, אבל נוכחותו היתה מורגשת היטב לצד גופי- שלי. שרוך קשר את שיערי מסביב כסרט ואז הידק אותו למיטה. הפעם באמת לא יכולתי לזוז... הוא שוב החל ללקק את צווארי, את שדיי, מצץ ונשך לי את הפטמות, מלקק את הפופיק שלי ויורד למטה. כל הגוף שלי מתקמר ומצפה ללשון שלו בין רגליי, אבל כאילו להכעיס הוא מתרחק לכיוון הרגליים שלי... פליק פה, סטירה שם. הבשר שלי להט מחרמנות ומכאב. הוא נשך אותי בביסים קטנים ומחרמנים, צבט, הכאיב ועינג באותן אצבעות ממש... ואז הוא החל להיות אכזרי ממש ודגדג אותי, העביר אצבעות בעדינות ובמהירות ואני ניסיתי להתחמק ולהתקפל לכל צד, אולם התחוור לי שאיני מסוגלת לחמוק מאצבעותיו החומדות וזה שיגע אותי וגירה אותי בו זמנית. הוא צחק, נהנה לשמוע אותי מתחננת שיחוס עליי, כפי שלא התחננתי גם כשהכאיב לי עד רצון לקרוע את החבלים ממני ואז לבעוט לו בביצים... שקט ואין תזוזה. לאחר כעשר דקות בהערכה גסה הרגשתי קרח עובר לי על הגוף. כל הגוף שלי החל לרעוד שנית ולהתפתל. אטב עץ אחד נתלה על הפטמה הימנית ועוד אחד על השמאלית. הוא לא הסתפק בהן ותלה עוד אחד על כל צד. הכאב בפטמות התחדד. קוביית הקרח ישבה לי על הפופיק והחלה לנזול. בבת אחת אחז בירכיי והחל ללקק אותי. צרחתי מעונג של הלא-צפוי והלשון שלו נכנסה לתוכיף בולעת את המיצים שלי, אוי, איך רציתי לשבת לו על הפנים... הירכיים שלי רעדו ואני רציתי לסגור אותן, אבל לא יכולתי. הוא היה אכזר וזיין אותי באצבע אחר אצבע ופתאום הוא הכניס לי קוביית קרח קפואה לתוכי ואני הרגשתי איך הקור מתפשט והקובייה נמסה במהירות היישר אל תוך פיו. האצבעות שלו שיחקו בתוכי בתנועת ה"בואי הנה" וכל העצבים שלי התחדדו. בדיוק כשהרגשתי שאני קרובה, הוא חדל. הגוף שלי היה קר וחשוף בלעדיו, אבל עד מהרה הרגשתי אותו מחליק לתוכי באבחה אחת ומענגת... "את אהובת את זה, כלבה?", שאל אותי ואני רק המהמתי, מתענגת מכך שאני מרגישה אותו בוטש את הקרח אל דפנות הנרתיק שלי, מתעלפת לי כמעט על המיטה, הזין העבה שלו ממלא אותי ואני צורחת... מרגישה את הנשימות שלו על הצוואר שלי ורוצה כל כך לראות אותו, את העיניים שלו, לראות את החיוך המסופק שלו כשיגמור... הוא השתמש בי כרצונו ואני הייתי שם קשורה ללא יכולת התנגדות, מי בכלל רצה להתנגד?... השיער הקשור שלי הזכיר לי בכל פעם בדיוק באיזה מצב אני נמצאת... הוא יצא החוצה, התיר את הקשרים ברגליים שלי ואז קשר אותן בצמידות והעלה אותן מקופלות למעלה, ביד אחת החזיק בהן ובשניה תמך במיטה, חדר אליי כשהברכיים שלי בגובה הכתפיים שלו, עקודה כמו כבשה המובלת לטבח ונהנית מכל רגע ושניה כשהחדירות שלו הפכו עמוקות, חודרניות וחזקות יותר... הגניחות שלו התגברו, התנשפתי והרגשתי שאני עפה אל השמיים... הוא שלח אצבע אל הדגדגן שלי ושפשף, כולי הייתי פתוחה אליו... "תגמרי איתי, זנזונת", הוא ספק אמר, ספר ביקש, ספק פקד. וכל כך רציתי, רציתי שיתפרק בתוכי, רציתי לרעוד כשהוא בתוכי... אבל הוא היה מגורה כל כך מלצפות בי, עד שהוא פשוט פלט את מטענו בתוכי במהירות ואז יצא ונשכב לצדי. הרגשתי מושפלת ולא מסופקת, קשורה וחסרת אונים. מה קורה איתי? הוא הלך לשירותים להשתין ולהוריד את הקונדום. הידיים שלי כבר כאבו ולא יכולתי להתיר את עצמי וחיכיתי לו כמו כלבה עלובה שיפתח את הקשרים. הוא נכנס לחדר שורק ומרוצה, פתח דבר ראשון את הצעיף שלעיניי. הבטתי בו, עדיין פתוחה עם חיוך עגום ועצוב ועיניי כלבלבה, מחכה לו. והוא, המניאק, נהנה מהראה המלבב בעיניו. הוא התיר אותי ועיסה את פרקי ידיי. "לא נורא, אולי פעם הבאה אני ארשה לך לגמור", אמר בעליזות. "רוצה לשתות קפה?" "כן", מלמלתי. "יופי, אז אני מקווה שאת זוכרת איך אני אוהב את שלי, נכון?" XXX נ.ב- סלחו לי שלא מצאתי כותרת מקורית יותר, ככה זה כשכותבים אחרי לילה לבן בארבע לפנות בוקר... 
אגב, איך הייתם מתנהגים עם דום כזה? 
|
|
|
|
כמהה לך
|
לפני 19 שנים •
11 בנוב׳ 2005
 מניחה את הקפה סמוך אליו
אוחזת בשערות ראשו( בהנחה שיש לו) מצמידה אותו אל יריכיי הלוהטות וסוגרת- שינסה להשתחרר. |
|
|
Aragorn(שולט)
|
לפני 19 שנים •
11 בנוב׳ 2005
זה לא הוגן לכתוב סיפור מגרה כל כך בדיוק כשאני רוצה לפנות זמן ללימודים.
|
|
|
פעם פרח(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
15 בנוב׳ 2005
Re: קשורה המלכה הכחולה כתב/ה: אבל הוא היה מגורה כל כך מלצפות בי, עד שהוא פשוט פלט את מטענו בתוכי במהירות ואז יצא ונשכב לצדי. הרגשתי מושפלת ולא מסופקת, קשורה וחסרת אונים. מה קורה איתי? הוא הלך לשירותים להשתין ולהוריד את הקונדום. הידיים שלי כבר כאבו ולא יכולתי להתיר את עצמי וחיכיתי לו כמו כלבה עלובה שיפתח את הקשרים. הוא נכנס לחדר שורק ומרוצה, פתח דבר ראשון את הצעיף שלעיניי. הבטתי בו, עדיין פתוחה עם חיוך עגום ועצוב ועיניי כלבלבה, מחכה לו. והוא, המניאק, נהנה מהראה המלבב בעיניו. הוא התיר אותי ועיסה את פרקי ידיי. "לא נורא, אולי פעם הבאה אני ארשה לך לגמור", אמר בעליזות. "רוצה לשתות קפה?" "כן", מלמלתי. "יופי, אז אני מקווה שאת זוכרת איך אני אוהב את שלי, נכון?" ..... אגב, איך הייתם מתנהגים עם דום כזה? [/i]יש בעיניי שני דברים בעייתים במה שסיפרת: ראשון - הוא השאיר אותך קשורה בזמן שהלך לחדר אחר נכון שזה היה רק לעשות פיפי, ובטח לקח רק כמה רגעים לדעתי מן הראוי היה שיתאפק וישחרר אותך קודם, פשוט מהצד הבטיחותי של העניין שני - יש לי הרגשה שהסשן הסתיים (בהנחה שזה היה הסוף) ואת נשארת עם הרגשת ההשפלה איך הייתי מתנהגת עם דום כזה ? קודם לדבר ולתקשר ספרי לו מה מטריד אותך אישית, הייתי חושבת להפרד ממנו בגלל הדברים האלה. |
|
|