קלייר(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
11 בנוב׳ 2005
מאה ושבעים :)
הגבירה שלי הבהירה לי אתמול שהיא הולכת להשתמש בשפחה שלה לשם פורקן. אלוהים, סוף סוף. כל כך קשה היה להביא להודעה הזו את הדומית שקראה כל פרק בספר הדומיות, וגם את כל הפירושים (אני בטוחה שהיא כתבה כמה פרקים בעצמה אבל לא זה העניין). חודשים אני מתחננת בפניה "גברתי, אני השפחה שלך, כשטוב לך, כשרע לך אני פה כדי לשמש אותך, וגם לשם פורקן כשאת עצבנית". אבל לא הגבירה שלי, אי אפשר לדבר איתה על זה. היא אחראית לשלומי והיא לא תשחרר עליי את העצבים שלה.
אתמול סוף סוף נבקע בקע ראשון ואני מקווה שלא זמני או חד פעמי בחומה. זוכרים שלפני שבועיים הרגזתי אותה ופגעתי בה עד כדי כך שנפרדנו ליום שלם? העונש שגברתי הודיעה לי שאספוג הוא מאה הצלפות. "גברתי" ביקשתי ממנה, "ספגתי 153 הצלפות במבחן הקילור שלי, ומה שעשיתי מספיק חמור כדי שאספוג מעבר למספר הזה". זו לא הייתה מניפולציה, באמת הרגשתי שאני צריכה להיענש בחומרה. מסתבר שנשמות טובות לא חסרות, ושתי חברות המליצו כל אחת על עוד עשר הצלפות מעבר ל 153 ההצלפות אליהן הסכימה גברתי להגיע. גברתי אימצה את המלצתן והחליטה שאספוג 170 הצלפות. "היו לי כמה ימים קשים" הבהירה לי גברתי, "ואני מתכוונת לשחרר את כל הלחצים עלייך. בסשן הזה לא יהיו הפתעות. הזמן שלנו מוגבל לשעה וחצי בלבד, ואני קודם כל אצליף בך, אחר כך אזיין לך את התחת, אחר כך שפחה שלי את תרדי לי, ורק אז מותר לך לגמור. ושמכיוון שמדובר בעונש אסור לך לגמור מההצלפות ואסור לך להגיע מהן לספייס." הכללים היו ברורים. הרגשתי שגברתי בוטחת בי, בנו כשהיא מרשה לעצמה להביא גם מצב רוח קרבי משהו לסשן שלנו. "תבחרי חמישה פריטים בהם אשתמש להצלפה" הורתה לי גברתי כשהיא שכובה על המיטה. פתחתי את הארון. הוצאתי ממנו את שוט הגומי - לחימום, שוט הזמש - להלהטה, הסרתי את חגורת המכנס שלי - להצלפות שחודרות עמוק אל תוך השריר, שבתי אל הארון והוצאתי ממנו את שוט רצועות העור - להצלפה הכואבת, ואז עמדתי והתלבטתי בין שוט הרכיבה לבין הרישעון. שניהם מכאיבים בטירוף, ולא יכולתי לבחור. "מה את מעדיפה גברתי" שאלתי אותה. "שוט הרכיבה" הורתה לי גברתי וקמה מהמיטה, "אני הולכת לשירותים, חכי לי עירומה ועל ארבע". אני על ארבע, מכינה את הגוף שלי לספיגת הכאב. "את תספרי" מורה לי גברתי, והעונש מתחיל להתבצע. "אחת, תודה גברתי..." אני מתחילה בספירה כשאת עשרים ההצלפות הראשונות אני סופגת משוט הגומי. גברתי מחליפה בין השוטים, ההצלפות הולכות ומתחזקות. במאה אני אומרת לעצמי שרק עוד שבעים. כשגברתי עוברת להצליף על השכמות שלי, אני צונחת לשכיבה, נאבקת בספייס שאוחז בי באמצעות ההתמקדות בספירה. מאה חמישים ושלוש הצלפות, אני קצת מעורפלת, סופרת לפעמים בלחישה. מאה ושבעים הצלפות. אני שכובה על המיטה, לא מסוגלת לזוז. גברתי הרשתה לי להגיע לספייס בהצלפה המאה ושבעים, אבל אני מרוכזת מדי בספירה ובה. אני שומעת אותה מניחה את השוטים בצד, מעיפה מבט ורואה אותה חוגרת על מותניה את הזין. "אני פוקדת עלייך להשתמש במילת הבטחון שלך אם קשה לך" לוחשת לי גברתי כשהיא נשכבת מעליי, ומזכירה לי מה היא מילת הבטחון, "אין לך זכות לשיקול דעת במקרה הזה. אני ארשה לעצמי להשתחרר אבל את תשתמשי במילת הבטחון אם תצטרכי. ברור?" "כן גברתי" אני גונחת כשאני מרגישה את אצבעותיה חודרות אל ישבני. אני יודעת שהיום לא אהסס להשתמש במילת הבטחון אם אצטרך, לא אלחם בצורך. אני חייבת להעניק לגברתי את התחושה שגם היא יכולה לתת בי אמון. שאם היא החליטה להסיר מעליה את כבליי חוקיי השפיות, היא יכולה לסמוך עליי שלא אספוג מעבר למה שאני מסוגלת. ידעתי בוודאות שלא משנה כמה גברתי תניח לעצמה להשתולל עליי ובתוכי, היא תמיד תהיה קשובה לכל ניואנס של מצוקה, והיא תמיד תגיב למילת הבטחון אם זו תאמר. "תפתחי אליי כלבה שלי" לוחשת גברתי באוזני כשהיא מתחילה לחדור אליי, "היום את פה בשבילי, שלא תעזי לגמור, את הזונה שלי, החור שלי". אני מרגישה את החום בוער בכל גופי, הזין של גברתי מתחיל להיכנס, ואני מוכנה, כל כך מוכנה... הצרחה שלי מקפיאה את גברתי כשגופי מזנק בתנועה בלתי רצונית או נשלטת קדימה. הזין חדר עמוק מדי ומהר מדי, וככל שחשבתי שאני מוכנה, השרירים עוד לא היו רפויים מספיק. אני מרגישה שהישבן שלי נקרע מהחדירה ההיא. גברתי שוכבת לידי, מלטפת, מחבקת, מרגיעה... "ככה השפחה שלי מוכנה לכבוד הגבירה שלה?" היא שואלת בטון בלתי מתפשר, "לא מעניין אותי שכואב לך עכשיו, תרגיעי את השרירים, תפתחי את התחת שלך לכבוד גברתך". המילים הקשות של גברתי מטריפות אותי מתשוקה. אצבעותיה פולשות לתוכי, אצבע אחת ואז שתיים, וברגע אנחות הכאב מתחלפות באנחות עונג. גברתי נשכבת שוב מעליי, שתינו בוערות. "תכניסי אותי לתוכך שפחה שלי" פוקדת עליי גברתי. הישבן שלי לא עומד בפניה. אני מרגישה איך אני נפערת מולה, הגוף שלי נע לאחור, להחדיר אותה יותר ויותר עמוק, רוצה להרגיש את גברתי לוקחת את כולי. והיא בתוכי, עמוקה כל כך... "אני הזונה שלך, אני החור שלך" אני ממלמלת אחוזת תזזית כשהיא דופקת אותי, "אני הכלבה שלך גברתי, אני הילדה שלך" אני מעיזה לומר בפעם הראשונה. "כן את הילדה שלי, את החור שלי" נוהמת גברתי באוזני, ובתוך רגע אני מרגישה את הנשיכה על עורפי, זו שמשייכת אותי כל פעם מחדש. "תרשי לי גברתי" אני מתחננת. "איתי, רק איתי" מרשה לי גברתי לגמור, ושוב הנשיכה בעורף בועלת אותי לא פחות מהזין שבתוכי, ואני צורחת את הגמירה איתה. סיגריה, שתינו נחות. ידה של גברתי פוקדת על רגליי להפתח, וכבר היא משתעשעת במה ששלה. משחקת בדגדגן שעוד רגע יתפוצץ, גמירה ראשונה, ושניה, וגברתי מתיישבת בין רגלי. "תפתחי את הכוס שלך" היא פוקדת, ובתוך רגע אני מרגישה את כף ידה מחליקה ברטוב רטוב שבי עמוק לתוכי. "אל תעזי לגמור לפני שאגיע למאה ושבעים חדירות" פוקדת עלי גברתי. והיא מתחילה לנוע בי. הפיסט שלה הופך את קרביי. בדרך כלל אני גומרת ממנו במהירות, לא מסוגלת להתנגד לעונג, אבל הפעם גברתי משחקת בצעצוע שלה, והצעצוע מחוייב לגברתו. אני שומעת אותה סופרת, והאגרוף נע בתוכי. אני נעה על המיטה בשכרון חושים מוחלט, מודעת רק לקולה של גברתי, לאיסור על הגמירה לפני שהיא תגיע למאה ושבעים חדירות, ולפיסט הזה שחופר בי, מטריף אותי. אני כבר לא יודעת אם אני צועקת, גונחת, מתפתלת, קולה של גברתי הוא היחיד שמפריד בין איבוד החושים לשליטה בהם. "מאה שישים" היא אומרת, והתנועות מהירות עכשיו. האורגזמה שאני נאבקת בה כבר לפחות מאה וארבעים חדירות מתחילה להתפוצץ בי. במאה שבעים הגוף מתפוצץ כאילו גברתי לחצה על מתג. וזו אורגזמה שמסרבת להיגמר. האגרוף שלה נע בתוכי, מזיין אותי, מאלץ אותי לתת הכל. אני צורחת, בוכה, מעולפת מעונג ואז שוכבת, לא מסוגלת לזוז, ורק התכווצויות הרחם מניעות את גופי. גברתי מכרבלת אותי אליה, ופתאום שתינו מתחילות לצחוק בצחוק של פורקן, לרגע מדהים שהיה בינינו. וחיבוק, וכרבול, והעיניים הכי אוהבות בעולם מסתכלות לתוך עיניי, ואני טובעת באהבה שיש בהן אליי, הכי מאושרת שאפשר להיות. "עכשיו רדי לגברתך" פוקדת גברתי, ועוד לפני שהיא מסיימת את המשפט אני בין רגליה, טורפת את המעדן הכי מדהים שאני מכירה. מכורה לכוס שלה, לטעם שלה. גברתי מספיקה להודיעה לי שהיא ממש נזלה בגללי ושאם זה מפריע לי היא תשטוף, אבל מי רוצה שהיא תשטוף את הטעם הזה? "גברתי אני השפחה של כל מה שיוצא מהכוס שלך" אני מזכירה לה, מייחלת לרגע בו יום אחד תצמיד גברתי את הכוס שלה אל פי ותשתין. והיא גומרת, והיא כל כך יפה כשהיא גומרת. השיער שלי אחוז בידיה, ואני חווה התעלות בכל פעם שהיא מצמידה אותי בכוח שאנק את האורגזמות שלה. ושוב, ושוב, ושוב... ואני מאושרת. |
|
|
Belisana(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
11 בנוב׳ 2005
מתוקה שלי
היית מדהימה ומקסימה ומתמסרת ומחרמנת.
אוהבת אותך. |
|
|
מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 18 שנים •
12 בנוב׳ 2005
רק 170...?
ואני לתומי חשבתי...  
|
|
|
|
קלייר(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
12 בנוב׳ 2005
אני חושבת, שהחבר הכי יקר שלי, ההוא, הסופר, הוא רשע מרושע, אכזר, מתעלל... אבל אני רק חושבת את זה ולעולם לא הייתי אומרת את זה חס וחלילה, בכל זאת הוא החבר שהכי יקר לי
רק חושבת... ככה כשאני לבד... ביני לבין עצמי... רשע אמיתי
|
|
|
defluo{BDOC}
|
לפני 18 שנים •
12 בנוב׳ 2005
אני חייבת לשתף
שיש לי שתי חברות אקסטרימיות ומטורפות.
שעשו סשן של 1000 מלקות. אחרי שדיברתי עם הדומית, היא אמרה לי שבאיזשהו שלב היא היתה חייבת להחליף יד כי היא לא יכלה להלקות יותר..
|
|
|
בעיניים כלות
|
לפני 18 שנים •
12 בנוב׳ 2005
מקסים, מטריף, ומענג לקרוא אותך, קלייר.
ממש ככה. אתן בלתי אפשריות.
|
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
13 בנוב׳ 2005
יפיפה ומחרמן !
ממש נהניתי לקרוא ! |
|
|
| מצליף חזק |
לפני 18 שנים •
13 בנוב׳ 2005
מדהים.
|
|
|
|
דניאל_דר(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
14 בנוב׳ 2005
כל כך כיף לקרוא אותך!
הרבה מזל יש לשתיכן, שמצאתן זו את זו. (לפחות על פי הסיפורים) רק אושר ואהבה! |
|
|
|
בעיניים כלות
|
לפני 18 שנים •
15 בנוב׳ 2005
אני מנסה לדמיין..
אם הייתי מקבלת 170 הצלפות, הייתי מגיעה לבית לוינשטיין... |
|
|