עינבר |
לפני 19 שנים •
18 בנוב׳ 2005
אני מאשימה
לפני 19 שנים •
18 בנוב׳ 2005
עינבר • 18 בנוב׳ 2005
הייתי רוצה לפנות לבית המשפט ולהאשים שם את האדם שהתעלל בי, שיענש
אבל אין אפשרות כזאת, מערכות הצדק במדינה לא יוכלו להבדיל בין סאדו להתעללות. אפילו לי זה לא ברור בהתחלה, הניסיון הרע, לעומת ניסיונות אחרים, מלמדים. הייתי רוצה לכתוב מניפסט של האשמה לקהילה כאן באתר. לכעוס שלא היה לי ברור. שלא למדו אותי. לכעוס שלא מצאתי תמיכה בזמן האמת. אבל אנשים בקהילה היו כאן בשבילי, מהם קיבלתי את הידע והתמיכה עד היום. אבל אני לא היחידה שמתקבלת כאן בחום ואהבה ותמיכה, גם הוא מתקבל באותן המידות. אם אכתוב מה עשו לי, יהיה כאן דמעות, יהיה כאן זעם. אבל גם עבורו יהיה מי שייתן חיבוק. וכל פעם שאלך למועדון ואראה חברה או ידיד שלי מחבקים אותו, אני ארעד מחדש. יש כאן גורמים מטפלים, קו חם, יש מי שיכול לעזור לנשים במצב שלי, שהפכו קורבנות. הציעו לי להתרחק, לא להכנס לכאן, לא ללכת למועדון, להגן על עצמי, למצוא כח ובטחון. לפני שנים שמעתי בהרצאה: "לעולם נזכור, לא להאשים את הקורבן" - זה מהדהד לי בראש. המרצה הסביר שאנחנו נוטים להאשים את הקורבן כי לחזק את האמונה, שלי זה לא יקרה. ראיתי פרסומות השבוע: "חברה שבה קורבנות ... צריכות להרגיש פחד ובושה, היא חברה מעוותת" וידעתי שאני נמצאת, כאן, בחברה מעוותת. החברה לא יכולה להגן עליי. ועל כן , אני מאשימה. אני יודעת שאף אחד לא יכול לעשות דבר כדי לשנות את החברה, עכשיו, למעני. כל מי שינסה לעשות את זה, ואני יודעת שיש רבים שרוצים, אלא רעיונות שווא. אולי עם הזמן דברים ישתנו, החברה בחוץ תקבל אותנו, אנשים יבינו, חברות משתנות, ויכול להיות שנשכלל את המנגנונים החברתיים הקיימים עד להגנה אמיתית על קורבנות. אבל בנתיים, אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות, מעין תחושת חוסר אונים שכזאת. רק לדעת שאנחנו חיים בחברה מעוותת ועל כן יש כאן כל כך הרבה קורבנות. |
|
venus in our blood(שולטת) |
לפני 19 שנים •
18 בנוב׳ 2005
''כולנו קורבנות של קורבנות..''
לפני 19 שנים •
18 בנוב׳ 2005
venus in our blood(שולטת) • 18 בנוב׳ 2005
''אבל בנתיים, אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות, מעין תחושת חוסר אונים שכזאת.
רק לדעת שאנחנו חיים בחברה מעוותת ועל כן יש כאן כל כך הרבה קורבנות'' ואולי, תחושת חוסר האונים באה לבסוף כי ''כולנו קורבנות של קורבנות ''. והייתי רוצה לומר לך, כמו גם לעצמי, לא לבוא מתוך עמדה שיפוטית ''לנקות '' את כל האשמים, ולו רק כדי שלא יהיו קורבנות. כי כשאין אשמים, אין קורבנות... אבל, זה לא עובד ככה. ואת העוול שנעשה לך, לא תוכלי לשכוח ולסלוח, וזו גם לא המטרה. הייתי רוצה לומר לך שתבואי ממקום נקי, למען עצמך, כדי שנקודות הפתיחה שלך, מול עצמך, יהיו טובות יותר, אבל, גם תינוק לא בא לעולם כדף חלק. נותר לי רק לקוות כי תמיד יהיה לך המקום בו תוכלי להיות מוכלת ועטופה מוגנת ואהובה. נותר לי רק לקוות כי תמיד, אבל תמיד , יהיה לך המקום בו תוכלי להיות את פשוט להיות. ותודה לך, שהבאת את הדברים. נגעת. |
|
גלתיאה |
לפני 19 שנים •
18 בנוב׳ 2005
Re: אני מאשימה
לפני 19 שנים •
18 בנוב׳ 2005
גלתיאה • 18 בנוב׳ 2005
[quote="עינבר"]הייתי רוצה לפנות לבית המשפט ולהאשים שם את האדם שהתעלל בי, שיענש
אבל אין אפשרות כזאת, מערכות הצדק במדינה לא יוכלו להבדיל בין סאדו להתעללות. אפילו לי זה לא ברור בהתחלה, הניסיון הרע, לעומת ניסיונות אחרים, מלמדים. הייתי רוצה לכתוב מניפסט של האשמה לקהילה כאן באתר. לכעוס שלא היה לי ברור. שלא למדו אותי. לכעוס שלא מצאתי תמיכה בזמן האמת. אבל אנשים בקהילה היו כאן בשבילי, מהם קיבלתי את הידע והתמיכה עד היום. אבל אני לא היחידה שמתקבלת כאן בחום ואהבה ותמיכה, גם הוא מתקבל באותן המידות. אם אכתוב מה עשו לי, יהיה כאן דמעות, יהיה כאן זעם. אבל גם עבורו יהיה מי שייתן חיבוק. וכל פעם שאלך למועדון ואראה חברה או ידיד שלי מחבקים אותו, אני ארעד מחדש. יש כאן גורמים מטפלים, קו חם, יש מי שיכול לעזור לנשים במצב שלי, שהפכו קורבנות. הציעו לי להתרחק, לא להכנס לכאן, לא ללכת למועדון, להגן על עצמי, למצוא כח ובטחון. לפני שנים שמעתי בהרצאה: "לעולם נזכור, לא להאשים את הקורבן" - זה מהדהד לי בראש. המרצה הסביר שאנחנו נוטים להאשים את הקורבן כי לחזק את האמונה, שלי זה לא יקרה. ראיתי פרסומות השבוע: "חברה שבה קורבנות ... צריכות להרגיש פחד ובושה, היא חברה מעוותת" וידעתי שאני נמצאת, כאן, בחברה מעוותת. החברה לא יכולה להגן עליי. ועל כן , אני מאשימה. אני יודעת שאף אחד לא יכול לעשות דבר כדי לשנות את החברה, עכשיו, למעני. כל מי שינסה לעשות את זה, ואני יודעת שיש רבים שרוצים, אלא רעיונות שווא. אולי עם הזמן דברים ישתנו, החברה בחוץ תקבל אותנו, אנשים יבינו, חברות משתנות, ויכול להיות שנשכלל את המנגנונים החברתיים הקיימים עד להגנה אמיתית על קורבנות. אבל בנתיים, אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות, מעין תחושת חוסר אונים שכזאת. רק לדעת שאנחנו חיים בחברה מעוותת ועל כן יש כאן כל כך הרבה קורבנות.[/quote עינבר היקרה,עניין הבתי משפט אכן עניין עצוב. אני חושבת שדווקא בגלל הקושי של המערכת המשפטית לדעת להבדיל בין סאדו להתעללות, המקום הפרוץ הזה, מקרין בצורה כזו או אחרת לפעמים גם עלינו. ביום שסאבית תתלונן על מתעלל ( שגם זה סיפור שלם וכאוב שעומד בפני עצמו ) והמערכת המשפטית באמת תמצה איתו את הדין, זה יתחיל להראות אחרת. אני גם חושבת שברגע שיהיה קו אחד ברור שם, אנשים יתחילו להבין את משמעות העניין, ופחות יסתחבקו עם אותו המתעלל, יזמינו אותו, יקשיבו לו וישתמשו באלף ואחד תירוצים למה הוא כן בסדר והקורבן לא. את יודעת עינבר, פעם לא היה את הקו החם, ולא דחפו את נושא הבטיחות , ואף אחת כמעט לא העזה לכתוב שמישהו פגע בה. היום, כל הנושא הזה צובר תאוצה. היום סאבית יודעת שיש לה למי לפנות, והיא גם יודעת שאם היא תבחר, היא יכולה לכתוב על זה. אני גם מסכימה לגבי זה שהנטיה להאשים את הקורבן באה מהמקום של חוסר רצון להתעמת עם משהו שעלול לקרות באופן אישי. הם לא תמיד מבינים שזה מה שמביא אותם לכתוב איזו תגובה שמנסה לגמד את העניין או תגובה מזלזלת. אבל כל זה הוא תהליך ארוך. שום חברה לא משתנה ברגע. בסוף זה יקרה, אבל הדרך עוד ארוכה. יש לך זכות מלאה לכעוס על מה שנגרם לך. ואל תרגישי חסרת אונים, את חייבת לזכור שאת מלאת כוחות להתרכז בעצמך ולהשאיר את מה שקרה לך מאחוריך. הכעס שלך לא יאיץ שום תהליך, אבל הוא כן יצטרף לתהליך כחלק ממנו, כמו לכל שאר הקולות האחרים הקודמים שקולך מצטרף אליהם, ובסופו של דבר זה יקרה. יש משפט שאומר "בטח בתהליך" ואת צריכה לבטוח גם בתהליך החברתי קהילתי, וגם בתהליך שלך עצמך. לכל דבר יש את הקצב שלו. בהצלחה עינבר. |
|
מישלי |
לפני 19 שנים •
19 בנוב׳ 2005
לעינבר.......
לפני 19 שנים •
19 בנוב׳ 2005
מישלי • 19 בנוב׳ 2005
עינבר, את כתבת :
"אולי עם הזמן דברים ישתנו, החברה בחוץ תקבל אותנו, אנשים יבינו, חברות משתנות, ויכול להיות שנשכלל את המנגנונים החברתיים הקיימים עד להגנה אמיתית על קורבנות. אבל בנתיים, אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות, מעין תחושת חוסר אונים שכזאת. רק לדעת שאנחנו חיים בחברה מעוותת ועל כן יש כאן כל כך הרבה קורבנות." אני מסכימה איתך שכאשר נפגעים ממשהו או ממישהו, מרגישים לבד במערכה. למעשה - באמת נמצאים לבד !! כי אף אחד לא יכול לחוש את הפגיעה שלך !! מאז ומעולם היו קורבנות ונפגעים, ולעולם יהיו גם בעתיד, אין דרך להגן עליהם, לא מפני הפגיעה ולא מפני הכאב והסבל שאחרי. אבל, החדשות הטובות הן - שבתוכך נמצא הכוח !!! אפשר להתמודד עם חוסר האונים בכל מיני דרכים !!! אם תתרכזי בעוצמה שלך ולא תראי בעצמך קורבן - תוכלי להתגבר... ובגדול ! מעבר לשינוי שאנחנו יכולות ליצור בעצמנו, אנחנו גם מעבירות מסר חברתי, אבל כרגע - את החשובה !!! וכמובן, אני מניחה שלא חסרה לך תמיכה, אבל אם תרצי, אני פה.... |
|
Dark Artist(שולט) |
לפני 19 שנים •
20 בנוב׳ 2005
את לא מתארת לעצמך כמה זה נכון
לפני 19 שנים •
20 בנוב׳ 2005
Dark Artist(שולט) • 20 בנוב׳ 2005
גם אני מכיר נשים באתר הזה שחוו התעללויות מאדונים שונים
ואינן פוצות פה או מעיזות להתלונן עליהם בגלל שהם דומים "אהובים" בקהילה צר לי עליהן וצר לי עלייך לא נשאר יותר מדי לעשות מלבד לתת לך את כל התמיכה האפשרית לעמוד לצידך כשקשיים מקיפים אותך ולתת לך הרבה חום ואהבה כפי שחלק מהאנשים כאן מסוגלים לתת גם אני ביניהם לרשותך יקירתי |
|